לכל אדם יש רצון טבעי 'לחזור לשגרה'. השגרה מוכרת, אינה מכבידה והאדם כבר יודע להתמודד עימה. לעומת חופשה ארוכה, הפסקת עבודה או חגים וכד', שהם ארועים שצריך להערך אליהם, ולא תמיד מוצא אדם כוחות לשינויים.
בימים אלו, של הפסקת אש ממלחמת איראן ולהבדיל של אחרי חג הפסח, יש לנו רצון 'לחזור לשגרה', לחזור לימים 'משעממים' בלי ציפיה להתרעות, אזעקות וכד'. אנו כה צמאים לשיגרה עד שהמצאנו את צמד המילים המוזר: 'שגרת חרום', שמשמעותם: אנו מאוד רוצים שגרה אך אם אין ברירה ננרמל את החרום לשגרה…
האם התורה בעד 'שגרה'? פרשתנו פותחת בפרשת אשה יולדת. הלידה היא ארוע מיוחד, תשעה חודשים מצפים ללידה והלידה עצמה ודאי ארוע משמעותי מאין כמותו. היולדת שזכתה להיות שותפה בהתחדשות אדירה, בהופעת חיים חדשים לעולם, אין שמח ממנה ובכל זאת חייבה אותה התורה בדיני טומאה שבסופם תביא קרבן. מדוע עליה להביא קורבן? הרי הופיעה טהרה וחיים לעולם?
התורה רוצה 'לתפוס את הרגע', לעצור את היולדת שתוכל להתבונן בארוע הגדול שקרה כאן. את לא חוזרת מיד לשגרה, את עוצרת ופורשת וחושבת על משמעות הארוע וכיצד התגדלת ממנו מאשה לאמא, כיצד את מקבלת אחריות על הצאצא החדש שלכם, למקסם את ההרגשה הרוחנית של ארוע הלידה, הכל בסבלנות של ספירת ימי הטוהר, ואח"כ שיא החוויה להביא קרבן שיקרב אותך לה' במדרגתך החדשה.
אם נכונים הדברים בארוע פרטי כלידה על אחת כמה וכמה בארועים בקנה מידה היסטורי כדוגמת הקמת המדינה. העצירה בימי ההודיה לאמירת הלל יש בה אמירה, לא חוזרים לשגרה, עוצרים ומעריכים את המדרגה החדשה שצמחנו ממנה. אלפיים שנה לא היתה לנו מדינה וכעת ב"ה יש לנו מדינה ועל כך אנו שמחים ואומרים הלל. גם כיום אנו חווים מציאות היסטורית של חיסול הרשע בעולם, ב"ה. אסור לאבד נקודה זו ברצון חיצוני של 'חזרה לשגרה', אנו כבר במדרגה אחרת מהשגרה שהיתה לנו, אנו לא רוצים שגרה אפרורית המתגעגעת לעבר אלא שאיפה לעליה והתקדמות.
דומה הדבר לבני ישראל שיצאו ממצרים, הקושי הראשון מול הים הוליד בהם את הרצון ל'חזור לשגרה' של העבדות במצרים, ואפילו כשכבר נקרע הים והלכו בתוכו, מן הסתם, היו כאלה שהתלוננו על כך שהנעליים החדשות שלהם התלכלכו מהטיט של עומק הים… אז ממש לא! צריך להתבונן כל הזמן על המדרגות החדשות שאנו זוכים בהם כל רגע ורגע, להודות ולהלל ולהתקרב. וכפי שאנו פותחים את תפילת יום העצמאות: "הֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" ומסיימים במילים: "… מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'". [תהילים קז] ■
