בלתי נתפס במציאות של ימינו הציווי שבני ישראל מצטווים במצרים: כל משפחה לוקחת שה, כבש המסמל את אלוקי מצרים ומכינים אותו לעיני כל מצרים לקראת

01בסוף השבוע שעבר צעדנו יחד עם רבבות יהודים אל עבר הישוב חומש. כאחד שגורש בילדותו מהישוב שאנור, לא יכולתי שלא להתרגש אל מול המראה של

גברים, אתם יכולים לעבור לאחד העמודים האחרים בעיתון, הטור הזה לא בשבילכם.נשים – ברוכות הבאות. תתרווחו על מושבכן ותקדישו את הזמן רגע לנשום. רגע לעצמכן.

לפני כחודש התייחסנו בהרחבה לנהיגה והתנהגות בחורף, אך מזג האוויר הסוער, שהיה בשבוע החולף מחייב אותנו לעסוק שוב בנושא. גם מי שלמד נהיגה היטב והצטיין

שלמדתי ב״נתיב מאיר״ אמר לי הרב ברוך מרדכי אזרחי שליט״א, ראש ישיבת עטרת ישראל וחבר ׳מועצת גדולי התורה׳: לכם אין מושג מיהו ראש הישיבה שלכם,

הרבה דיברו השבוע על מי שנראה משהו אחד ובעצם מתגלה כאחרת. על טוב שמתגלה כרע. ואני רק רוצה להזכיר שיש עוד סוג של אנשים. טוב

בפרשת אמור מוזכרים הפסוקים האלמוותיים הכוללים את לשונות הגאולה של עם ישראל: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים

"אני רואה את הנוער – אותו נוער שבבוקר נמצא בישיבה התיכונית או באולפנה – מסתובב בלילה בכיכר החתולות. אני שומעת סיפורים מצמררים על מצב הנוער