השבוע נכנסנו לשבוע השני של ממשלת השיסוי החדשה שבעיקר מדברת הרבה אך ככל הנראה לא תאריך ימים. מדהים היה לראות את הסערה סביב חוק האזרחות

אני כותב פה את הטור הפוליטי כבר כמעט שנתיים, והטור בשבת שעברה על נפלאות “מפלגת ימינה” ונבחריה הכה גלים. כולנו ראינו השבוע איך יש מי

בשקט בשקט בנט ונבחרתו, הלא נבחרת, עברו שמאלה. המפלגה שהתיימרה לשאת את השם “ימינה” הוכיחה עד כמה אנשיה, ובעיקר נבחריה הם חדלי אישים. לא ניתן

מאורעות הימים האחרונים נראים כעוד פרק בסיפורי הבלהות של פרנץ קפקא. ימין, שמאל, ימין הם לא כבר רק תנועות של חיילים בצבא  אלא בעיקר זגזוז

מבצע “שומר החומות” הסתיים בתחושה חמצמצה על אף ההישג האדיר של צה”ל. כאשר מדברים על עובדות, החמאס ספג מכה אנושה בכל הקשור להשקעה האופרטיבית שלו – המנהרות

שדה הקרב המודרני אינו דומה כי הוא זה לשדה הקרב המסורתי אליו הורגלנו מאז ומעולם. בימי הביניים ובכלל משחר ההיסטוריה המלחמה התרחשה קרב פנים אל

מדהים לראות איך תקשורת השמאל מאתגרת את נפתלי בנט ועוטפת אותו בכפפות של משי. כדאי להיזכר איך אותה תקשורת נכנסה חזיתית בבני גנץ, כשהודיע בצעד

אנו נמצאים בימי העצמאות שלנו. בין יום העצמאות ליום ירושלים ניצב בגאון ל”ג בעומר, החג שמסיים את ימי האבלות שלנו על מות תלמידי רבי עקיבא

1. כבר כאשר חשבנו שראינו הכול במערכת הפוליטית המשוגעת שלנו, אנחנו ממשיכם לקום כל בוקר לספינים חדשים של יועצים וקמפיינרים שמבקשים להנדס לכולנו את התודעה.

איציק סעידיאן עד לפני ימים מספר היה איש שאף אחד לא הכיר אותו עד שהחליט לעשות מעשה והצית את עצמו בעקבות תחושת חוסר אונים גדולה