אני מרגיש אשם אם אני מתכסה כשקר לי
השבוע, בזמן שעמדתי בתור אינסופי בחנות כלשהי, עמדו מלפני שתי נשים וניהלו ויכוח סוער – ״עד מתי תכעסי עליו בכל פעם שהוא מאחר? את דייקנית.
השבוע, בזמן שעמדתי בתור אינסופי בחנות כלשהי, עמדו מלפני שתי נשים וניהלו ויכוח סוער – ״עד מתי תכעסי עליו בכל פעם שהוא מאחר? את דייקנית.
השבוע ציינו את הפטירה של סבא שלי. יהודה, דור שני לחלוצים, יוצאי אוקראינה ופולין, שנשוי לדתיה, ליטאית ירושלמית. כל ליל שישי אצלם התחיל בקידוש על
אני יושבת מול המחשב כבר שעה ומנסה לתת הקדמה ראויה על הנס. ואין לי. לא מצליחה לפרק את המילה הזו. מה זה נס בכלל? איך
יש לי נטיה לא מוסברת שאחרי שקורה משהו שחיכיתי לו המון זמן, אני פשוט רוצה להיכנס למיטה, להתכרבל לתנוחה עוברית וללכת לישון. בין אם הסיבה
אנחנו מוקפים בסימנים. הם תמיד שם, זה רק אנחנו שלא בהכרח יודעים, או רוצים, לקרוא אותם. חברה בהריון סיפרה שפתאום מכל מקום היא רואה נשים
אם להודות על האמת, בצעירותי, למשך תקופה לא קצרה הייתי בטוחה שאהבה זה פיקציה, עד שיום אחד נפל האסימון שאם יש כל כך הרבה שירים
את הפלאפון הראשון שלי קיבלתי בגיל 18. גיל מאוחר גם במונחים של פעם. במסע לפולין כשכל הבנות סימסו להורים שהכל בסדר ותודה על המכתבים שכתבו,
פעם, כשהמשוררת זלדה כתבה על מי שהפך לימים להיות בעלה, חיים, היא סיפרה עליו כך: ״בינתיים פגשתי בבית הכרם, הלא סיפרתי לך… אחד רֵע. אמנם