השבוע המטורף שעברנו בסימן העדה האתיופית וביטויי הגזענות שלה הציב לנגדנו מראה שהמשתקף בה אינו מסתכם רק בצבע עור שונה אלא בכלל במצבו של שריר

  1,572,000 תלמידים סיימו השבוע את שנת הלימודים בבית הספר. 1,572,000 עולמות. נשמות. כשרק חושבים על רגע הפגישה המיוחל עם ההורים שלהם הולכים לעקוב בעניין

אחרי תפילת שחרית ניגש אליי חבר שלי, אבא של תלמיד כיתה ז', ואמר לי בחיוך: "נו, אני מקווה שעשיתם במערכת החינוך עבודה טובה, כי עכשיו

שבועיים לפני חלוקת התעודות ניגש אליי תלמיד שלי בכיתה ו' שכל השנה היה בין הטראבל מייקרים הכי גדולים שהיו לי אי פעם ושאל אותי: "תגיד,

יש דברים שהם הרבה מעבר ל'חובת המחנכים' וכבר תלויים בנשמה ובאישיות של כל מחנך ומחנכת. הינה דוגמה מהשבוע שעבר: "רציתי לשתף אותך במקרה מרגש שקרה

אנחנו לקראת סוף שנה וההצגות, ומופעי הסיום של בית הספר בעיצומם. בשבוע שעבר הגיע אליי מכתב מרגש במיוחד. הלוואי שכולם היו מתנהגים כך, ודווקא בשל

  את המכתב הזה קיבלתי למייל, והוא משמח במיוחד כי הוא מראה איך קצת אנושיות יכולה להדליק אור גדול. "אני עוקבת אחר הפוסטים שלך ויודעת

זו הייתה אחת התמונות ההזויות שחוויתי אי פעם כמחנך: עד שאני כבר מצליח לאסוף את התלמידים וסוף-סוף נהיה לי שקט בשיעור, אני קולט שרחפן קטן

השבוע שמעתי על מחנך שנדהם כאשר ראה בבית החולים שערי צדק את אחד מהתלמידים שלו מלפני שנים שהוא היה שותף להחלטה להוציא אותו מבית הספר

תלמיד כיתה ח' ישב מולי, ואיך שהוא הגיש לי את המבחן בגמרא קלטתי כמה דפים שדבוקים לדף וכעת נפלו לי מול העיניים. הסתכלתי עליו. הוא