כאם צעירה, הוזמנתי לביקור בטיפת חלב עם שתי התאומות שלנו, תהילה ותפארת, שהיו אז בנות כחצי שנה, לצורך בדיקת שמיעה. האחות ביקשה ממני להניח את

'דוקטור חנה, תני לי תרופה'. פעמים רבות באות נשים עם סימפטום מסוים, והן מבקשות שמיד אתן להן תרופה. אני מנסה להסביר שכדאי קודם כל לאבחן

לכבוד נתוני הלמ״ס על הילודה היהודית:'בארוחת הערב הסתכלתי על שלושת ילדי והרגשתי מיליונרית. מה זה מיליונרית, מיליארדרית. את מי זה מעניין בכלל כמה הם עולים׳,

פרשת ויקהל היא פרשה ׳משעממת׳. ולא בגלל שהתוכן שלה לא ראוי לתורתנו הקדושה, אלא בגלל שכמעט כולה היא חזרה, לפעמים מילה במילה, על דברים שכבר

הקורונה הלבישה אותנו בתחפושת של כירורגים עם מסכות של חדר ניתוח. קשה להלבין שיניים לחבר, ואפילו החיוך נחבא אל הכלים. אבל כשאנחנו 'קורנים' מאושר, אפשר

בשנתיים האחרונות, חוש הריח נהיה שחקן משמעותי בשיח הציבורי. לא הרחת את קדיחת התבשיל? אולי כדאי לבצע בדיקת PCR. איך פועל החוש הפלאי הזה? הריח

אתם מכירים את המושג – הדבר הכי קבוע הוא הזמני?עם ישראל נרתם כולו להקמת המשכן, גם בתרומה של זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן, וגם בעבודה

כשהייתי בת חמש, נשך אותי כלב שחור גדול (לפחות כך הוא היה נראה לי אז). האירוע הזה הפך לאירוע מכונן בחיי. אני לא מתקרבת לכלבים.

ידוע הסיפור על דמה בן נתינה, שהיה גוי שכיבד מאד את אביו. פעם, הגיעו לביתו חכמי ישראל שבקשו לקנות מאביו יהלום יקר מאד. דמה קבל

'זה א-לי ואנווהו' – אין זה כי אם תיאור של האדם הרואה בעיניו את ריבונו של עולם. גם במקומות אחרים בתורה אנחנו פוגשים את המילה