יום הכיפורים הוא שיאו של תהליך ארוך של ארבעים יום שהתחילו בראש חודש אלול, ימי תפילה ותשובה. כבר מראש חודש חלק מקהילות ישראל קמים באשמורת

ערב ראש השנה, אווירת החג כבר בפתח – ההכנות כבר מאחורינו, אמירת הסליחות והתפילות והתשובה בעיצומן, ובכל זאת האווירה השנה שונה, דומה ששטן המחלוקת מקטרג

ברכתו של משה רבנו לקראת הפרידה מבני ישראל מתבטאת בשתי המילים: "חזקו ואמצו", בלשון רבים, אך מיד בהמשך הפסוק עובר משה לדבר בלשון יחיד "וה'

בפרשתנו מובאת מצוות הבאת ביכורים לכהן בבית המקדש מפירות שבעת המינים. מצווה המחנכת אותנו לענווה. דווקא הפרי הראשון שאדם רואה הממלא אותו שמחה, הפרי שיכול

האם יעלה על הדעת שתיתכן מציאות של הורים שיסקלו את בנם בגלל שהוא 'זולל וסובא'? התורה בפרשתנו מתארת לנו מציאות הזויה של בן שאכל בשר

האם יש גבול לציות לחוקי התורה? כל מערכת חוקים לוקחת בחשבון אפשרות של טעות המחוקק או שחלות החוק במקרה מסוים אינה חלה מסיבות כל שהן.

בשאלת מיליון הדולר עוסקת פרשתנו – מה נחשב ברכה ומה נחשב קללה? כמה סבל, צער ואכזבה היינו חוסכים אם היינו יודעים מראש למיין את כל

התורה מצווה אותנו לעשות ״הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב״ והשכר יהיה ״וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ״ – מה הקשר בין שני הדברים, בין להיות ׳ישר וטוב׳ לבין השכר המובטח של

התורה מצווה אותנו לעשות ״הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב״ והשכר יהיה ״וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ״ – מה הקשר בין שני הדברים, בין להיות ׳ישר וטוב׳ לבין השכר המובטח של

קריאתו של משה רבנו בפרשתנו: ״אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם״, מכינה אותנו לקראת דבריו של הנביא ירמיהו במגילת איכה (ב, א): ״אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ