להליכת עם ישראל במדבר היתה מטרה נעלה ונשגבה: להכינם לקראת הכניסה לארץ ישראל. במצבם הרוחני-מוסרי-תרבותי של בני ישראל בשעת יציאת מצרים, הם לא היו מסוגלים להיכנס לארץ. דורות של שעבוד במצרים נתנו בהם את אותותיהם וניכר שלא יוכלו לעמוד באתגר הגדול של הכניסה לארץ. ארץ ישראל תובעת מהיושבים בה טוטליות. מלחמה על הארץ, כיבוש ומגורים בארץ, פרנסה בדרך הטבע ולא דרך ניסית, וכמובן עמידה בדרישות הרוחניות שהארץ מציבה בפני יושביה. כל אלה דורשים מהיושבים בה סוג של עצמאיות, סוג של הקשבה ויכולת עמידה וציות לצו עליון.
ההתנהלות של בני ישראל במדבר היתה חריגה. לא היה יעד או נקודת ציון שצריך להגיע אליה בזמנם החופשי. ולא הליכה בקצב מסוים. היתה שם הליכה וחנייה 'על פי ה", על פי הענן! כאשר עלה הענן מעל המחנה היה צריך לקפל את כל המאהל שנבנה זה לא מזמן ולצעוד בעקבות הענן. וככאשר עמד הענן היה צריך לעצור את המסע ולבנות את המאהל מחדש. התורה מדגישה שבחניית הענן לא היתה שום חוקיות וסדר, לפעמים ימים מספר, לפעמים אף יום אחד בלבד, ולפעמים הענן חנה במקום אחד חודשים רבים. לחשוב על כך שפתאום הענן נעצר ואינך יודע האם להתארגן כעת לחניית יום קצרה או לחנייה לתקופה ארוכה. האם לפרק את המזוודות והארגזים או להשאיר אותם כך. חוסר וודאות ושליטה…
הרמב"ן רואה באופי מסעם של ישראל במדבר ענין של אמונה גדולה והתבטלות של ישראל לצו האלוקי. הכל היה בהשלמה ובשמחה.
מסעו של עמנו התחיל במדבר, קיבלנו את יסוד האמונה: 'לכתך אחרי במדבר', בכל מצב ובכל תנאי. הכל צריך להיות 'על פי ה", מדויק, ללא שינוי ומתוך שמחה. ■
