הדרך הבלתי נראית
בעקבות הסיפור שהבאתי כאן על שני החברים לטנק, שלמה אומן הי״ד ואברהם מוצן הי״ד, שלח לי הרב פינחס בק את הדברים הבאים: ״…תיקון קטן. הקרב במלחמת שלום הגליל בו נהרגו אומן ומוצן – לא היה בסולטן יעקוב, אלא באחד הכפרים כ-20 ק״מ מערבית לסולטן יעקוב לילה אחד לפני הקרב בסולטן יעקוב. לחמנו יחד בחטיבה שהורכבה כולה מחיילי ישיבות הסדר, אך בגדודים שונים. אני הייתי הטען-קשר בטנק של מוצן ואומן, ובניסים גדולים של בורא עולם – ניצלתי״. הרב פינחס הוסיף לספר על אבריימי הי״ד: ׳למעשה הוא הציל אותי. הוא היה הנהג בטנק. בשלב מסוים הוא אמר שהוא לא רואה את הדרך וביקש שאני ומפקד הטנק נעמוד עם חצי גוף בחוץ כדי לכוון אותו. ברגע הפגיעה כל הטנק נדלק בשנייה אחת. כל מי שהיה בפנים – לא היה לו שום סיכוי לצאת. אני עמדתי עם חצי גוף בחוץ, ע״פ בקשתו, וכך ניצלתי׳. הרב פינחס סיפר גם על השיעור הקבוע של חבריו בבית משפחת מוצן, לזכרו, שנמשך עד היום בקביעות מופלאה. [אמר לי פעם אחיו של אבריימי, יבלח״א החזן יעקב מוצן, עוד בחיי אמו, שורדת השואה, שהיא מחזיקה מעמד בחיים מכוח השיעור הזה. מ.ד.].
וכך כתב לי גם עו״ד יהודה קפלן: ״…להעמיד דברים על דיוקם. לנופלים שלמה אומן ואברהם מוצן הי״ד אין קשר לקרב סולטן יעקוב. הם נפלו בגזרה המרכזית, וקרב סולטן יעקוב התרחש בגזרה המזרחית. אני לחמתי בסולטן יעקוב (יהודה כץ שנעדר עד היום איש צוות הטנק שלי) והעובדות מוכרות לי היטב.״
לעדויות הלוחמים בגבורה, אודים מוצלים מאש, יש משמעות רבה, וזכות היא עבורי להביא דבריהם כאן. בתפילה לחזרת הנעדרים לקבורה.
[בהזדמנות זו, אף שאין כאן המקום אילולי פיקוח נפש שבדבר: וודאי יתוקן המעשה חסר האחריות לביטחון המדינה, של החלטת בג״ץ לזרוק את בני הישיבות מחיל השריון. כל בר-דעת, ללא קשר להשקפת עולמו, צריך להתקומם כנגד פגיעה בצה״ל, ולא חשוב בשם איזה ערך, ובוודאי כשהמדינה נמצאת במלחמה קיומית, ואחרי שכבר ראינו את הפגיעה בחיל התותחנים. יש לקוות שהתיקון לא יבוא אחרי מחיר דמים ח״ו].
ותשוב המלכות לישראל
רבי ישראל מרוז׳ין נהג אדמו״רותו במלכותיות. יתכן שרצה להכין את יהודי הגלות לחיי ארץ ישראל, לזקיפת קומה ולמלכות ישראל. הוא אפילו נאלץ לברוח מפני הצאר הרוסי, שחשד שהוא מורד בו, ולהעתיק משכנו לאוסטריה. הוא וממשיכיו פעלו רבות לישוב ארץ ישראל. גם יורשיו המשיכו בסגנון המלכותי. שמעתי לאחרונה מהדסה בן שחר: ׳גרתי בעיירה צ׳רנוביץ׳. אחות אמי התגוררה בסדיגורה, שהייתה לא רחוקה משם. מדי פעם היינו נוסעים לשם. היא גרה קרוב מאד לארמון של הרב מסדיגורה. אני זוכרת איך כילדה הסתכלתי על הארמון בהתפעלות. אותי הרשימה בעיקר צאתו של הרבי מהארמון. כשהוא היה יוצא היו תוקעים בחצוצרות, ו-6 סוסים מקושטים בפאר יצאו לפניו. ממש מלכות. אחרי השואה חזרתי לשם, לא נשאר מכל זה דבר׳.
[אגב, הדסה נותרה לבדה מכל משפחתה, אחרי שעברה את השואה האיומה, ובגיל 11 החלה לעשות דרכה לארץ. ב״ה הקימה משפחה מפוארת, ובה בנים וצאצאים רבים מרביצי תורה. היא אחיינית של גאון ישראל רבי משולם ראט והבאתי כאן בעבר מזיכרונותיה עליו. מ.ד.]
מירון: למה דווקא האדמו״ר מבויאן מדליק?
אדמו״רי רוז׳ין הצטיינו בעשייתם למען ארץ ישראל. ר׳ ישראל רכש את הקרקע של בית כנסת ״תפארת ישראל״ בירושלים העתיקה, שנקרא על שמו. היה זה בית הכנסת החסידי המרכזי בעיר העתיקה שלפני תש״ח. ״גרנו ליד ניסן בק׳ס שול״ היתה מספרת לי סבתא של אשתי, ילידת ירושלים העתיקה, על שם הגבאי ניסן בק. בית הכנסת נהרס ונשרף על ידי הירדנים, וכעת משוחזר ונבנה מחדש לתפארת.
את תלמידיי בתל-אביב נהגתי לקחת לבית המדרש בביתו של נכדו האדמו״ר רבי ישראל מהוסיאטין. ואע״פ שעברו שנות דור מאז התגורר שם, עדיין ניכרו שם שרידי מידת המלכות בציורי הקיר המרהיבים, ובסגנון הבית והריהוט.
בין רכישות הרוזי׳נר בארץ, הייתה גם זכות ההדלקה בל״ג בעומר במירון, ולכן האדמו״ר מבויאן, מצאצאיו, מדליק שם בכל שנה את ההדלקה המרכזית.
״דין תורה״ של חקלאים אצל ר׳ שלמה זלמן
ואם בגליל עסקינן, את התיאור הבא שמעתי מצביקה יונגרייז, על אביו, ומאנשי מושב הזורעים: ר׳ משה יונגרייז היה חקלאי במושב הזורעים. הייתה לו חברותא קבועה עם חקלאי אחר ששמו ר׳ זאב דויטש. יחד הם למדו את הש״ס כמה פעמים. ב14 מקומות בש״ס הם נותרו בוויכוח ביניהם בהבנת הגמרא, כך במשך שנים. בנו של ר׳ זאב, הרב מנחם דויטש, למד בישיבתו של הגרש״ז אויערבך ״קול תורה״. פעם נודע לו שהגרש״ז מבקר אצל בנו, הרב אברהם דב, רבה של טבריה. הוא הודיע לאביו, וזה הגיע ישר מהשדה, עם בגדי עבודה וכובע טמבל, להיפגש עם הגרש״ז. הרב דטבריה אמר לאביו שזהו אביו של ר׳ מנחם. קיבלו הגרש״ז בהבעת שמחה גדולה. אמר לו ר׳ זאב: ׳הגעתי כדי לקבל את פניו, אבל יותר מזה כדי שיכריע בויכוח שיש לי עם חברותא שלי ב14 מקומות בש״ס׳. אמר לו הגרש״ז: ׳איך אפשר לשמוע דברי בעל דין אחד בלי נוכחות בעל הדין השני?…׳ ענה ר׳ זאב: ׳הוא עובד בשדה כעת, לא יכול להגיע, אבל הסמיך אותי לייצג גם את דעתו ואמר שכל הכרעה של הרב תהיה מקובלת גם עליו׳… הוא עבר עם ר׳ שלמה זלמן על 14 המקומות, קיבל תשובות וחזר למושב. בטרם נכנס לביתו ניגש לר׳ משה בהתלהבות ואמר לו: ׳במקום פלוני אמר הרב שאני צודק, במקום אלמוני אמר הרב שאתה צודק׳ וכן הלאה. סיפרו לי ששניהם עדיין מהווים דמויות מופת וסמל במושב, גם הרבה אחרי פטירתם.
״טוב המלבין שיניים לחבירו…״ ונזקי שן
עוד סיפר לי צביקה יונגרייז: ׳פעם נטע ר׳ זאב דויטש למעלה משמונים עצי זית. יום אחד ברח לי עדר הכבשים ישר למטע של ר׳ זאב. שתילי הזיתים היו צעירים וטריים, והעדר אכל שם הכל. בלב כבד ניגשתי לר׳ זאב ואמרתי לו שאני אסע לשדה אילן, אקנה שתילים חדשים ואשתול. הוא הרגיע אותי והסביר לי מדוע אינני צריך לעשות כן, ושהוא אשם בכך שידע שיש כבשים במושב ולא נזהר וכו׳. בסופו של דבר רכשתי ושתלתי לו עצים חדשים, אבל את ההקלה הנפשית ביחס הסובלני שלו אני זוכר עד היום. ■
meirdorfman@gmail.com
