01
מעלת התפילה בכותל
שואל את עצמי: כשאני צועד לכותל עם חברים טובים, במזג אוויר ירושלמי נעים ונוח – האם אקבל על זה שכר?
ומיד משיב לעצמי: שכר הליכה אולי לא… אבל שכר תפילה שמתקבלת במהירות וברצון – בוודאי שכן!
וחוץ מזה: למה תמיד צריך לחשוב על שכר ועונש? הולך אני להתפלל בכותל, כי זה המקום הקרוב ביותר לקודש הקודשים, כאן הנפש מתעוררת, המרחקים מתקצרים, הרגשות מתפרצים וגם בדוק וידוע שאין בכותל שום עיכובים בתפילות.
השבוע חל עשרה בטבת, היום בו החל, לפני כ-2500 שנה, המצור הנורא על חומות ירושלים. בשבוע כזה התפילות ליד שריד חומת בית מקדשנו מקבלות משמעות מיוחדת.
למרבה המזל, מדי שבוע אני זוכה להשתתף בשיעוריו של הרב דוד חי הכהן בישיבת מרכז הרב. כבר סיפרתי כאן שבמהלך שירותי הצבאי, לפני כ-40 שנה, זכיתי לשמוע בחופשות את שיעוריו של הרב דוד חי הכהן שליט״א בביה״כ ׳איחוד שיבת ציון׳ בת״א. המפגשים והשיעורים המופלאים הללו תרמו וזירזו את התחזקותי בתורה ובמצוות.
השבוע שלף הרב ספר נדיר, עתיק יומין, בן למעלה מ-700 שנה, ששמו ׳שערי אורה׳. הספר נכתב על ידי המקובל האלוקי, הרב יוסף בן אברהם אבן ג׳קטיליה, ומלווה בהערותיו של האר״י זצ״ל. הרב יוסף מפרט ומדגיש בספרו, בין השאר, את מעלותיה של ארץ ישראל ואת ייחודיות התפילה בארץ ישראל ובירושלים. מנגד מפרט הרב יוסף את החסרונות הגדולים של תפילה בחוץ לארץ. הרב מסביר שהתפילות בחו״ל נתקלות במחסומים רבים ובקשיים עצומים. התורה מדברת רבות על כך שארצות העמים נעדרות את קדושת ארץ ישראל. לכן, כל התפילות מכל העולם צריכות כוונה מיוחדת כדי לפלס לעצמן דרך לירושלים, עיר הקודש, לעלות דרך קודש הקודשים ומשם להגיע לשומע תפילות ישראל… זהו מסע רוחני ארוך, בן מאות ואלפי מילין, רחוק בגוף ושוחק בנפש.
ואילו אנו, בני דור הגאולה, יכולים לצעוד בכל עת ובקלות רבה אל רחבת הכותל, להרים עיננו אל מקום קודש הקודשים. כל אחד ואחת, זקנים נשים וצעירים, יכולים לכוון ולשאת תפילה מדופן ליבם האוהב, לשלום הלוחמים, הפצועים והחטופים.
ניתן לחוש כאן ברוחנו כיצד התפילה היוצאת ממעמקים, עולה ומתעלה למרומי מרומים, בוקעת רקיעים ונכנסת לפני ולפנים, עד כסא הכבוד.
ועוד מוסיף הרב יוסף בן אברהם ב׳שערי אורה׳: ״והמבין מה שביארנו… יוסיף ביטחון ושמחה… וידע כמה רחמים של ה׳ ית׳ על בריותיו, ויותר על ישראל, שהוא מיטיב להם וחונן ומרחם… אף על פי שאינם ראויים לאותם הרחמים…״
02
אלוקים צבא-ות
הרב יוסף בן אברהם מתייחס בספרו ׳שערי אורה׳, גם לעניין המלחמות שעורך ה׳ צבא-ות כדי לסייע לצבא ההגנה לישראל בניצחונותיו: ״ועניין המלחמות הוא בדרך זה: דע, כי כשהשם ית׳ רוצה לעקור אומה או להשפילה, אינו משפיל או עוקר האומה עד שמשפיל השר שלה תחילה…״
הרב יוסף מביא בהמשך דוגמא מפרעה הרשע, שרדף בעצמו אחרי בני ישראל וה׳ השפיל אותו, ממש כפי שנעשה לאיסמעיל הניה ולנסראללה, שם רשעים ירקב.
וכך מתאר הרב יוסף את שיתוף הפעולה בין גיבורי ישראל לבין הגיבוי המלחמתי שנותן להם ה׳ צבא-ות: ״כי המלחמה הייתה למעלה ולמטה והמלחמה הייתה חזקה בשמים…״
הרב מסביר בספרו כי במלחמה לובש ה׳ שלושה לבושים:
לבוש מלכות – תפארת גאון יעקב,
לבוש חסד – מצד זכותו של אברהם, כדי להציל את ישראל!!
ולבוש מלחמה – מצד יצחק, היא הגבורה, להילחם נגד מחנה מצרים ולנצחו…
ברוח זו, הבאתי כאן בעבר את דבריו הנחרצים של מורנו ורבנו הרב חיים דרוקמן זצ״ל, שהדגיש לנו שמי שמעז להרים ידו על עם ישראל, יש לו עסק ישיר עם הקב״ה!
03
השיבה שופטינו כבראשונה
השבוע נחשפתי לידיעה באתר ווינט, שמלמדת שוב מדוע יש לשנות את שיטת הבחירות של השופטים. בדיון על אכיפת ׳אלימות מתנחלים׳ בדרום הר חברון, זעם השופט יצחק עמית, מ״מ נשיא בית המשפט העליון, על נציגי המשטרה. הוא דפק על השולחן והטיח בהם שהמשטרה לא מטפלת כראוי במתנחלים. וכך זעם: ״לא הוגש כתב אישום אחד, אנחנו רואים מתיישבים בתוך הבית שלהם״…
קצין החקירות של תחנת חברון, השיב לשופטים:״כל היום אנחנו מתרוצצים בבתי משפט שלום… מה הייתם עושים לנו לו היינו מגישי כתב תביעה נגד מתנחל שנכנס עם כבשה לשטח ׳פלסטיני׳? השופטת דפנה ברק ענתה: ׳אנחנו אלה ששואלים את השאלות ואתה זה שיענה׳…
הפארסה ההזוייה הזו משקפת את ההשקפה ותפיסת העולם המעוותת של בית המשפט העליון. בדרום הר חברון, בבנימין ובשומרון כל רועה יהודי נמצא בסכנה של לינץ׳ ולא משנה איפה הוא רועה והיכן משוטטות כבשיו.
הרועים ותושבי החוות מחרפים נפשם יום יום כדי לשמור עבורנו ועבור ילדינו על אדמות המדינה. הם מגדלים עדרים של בקר וצאן, ללא היתכנות כלכלית, כדי להגדיר את שטחי המרעה ולשמור עליהם מפלישה תוקפנית וכדי למנוע בנייה ערבית ובדואית לא חוקית.
אספר לכם סיפור אופייני, שממחיש את המציאות ההזוייה שמתרחשת יום יום בלב מדינת ישראל. מציאות שמתאפשרת הודות לרוח הנושבת מבית המשפט העליון והעומד בראשו – הטוען לכתר הנשיאות, השופט יצחק עמית.
ומעשה שהיה כך היה: לפני מספר שבועות, נגנבו כ-60 פרות מחקלאי יהודי באחת החוות בבנימין. החקלאי פנה מיד למשטרה, אבל השוטרים טענו שקצרה ידם מהושיע, כי אין הם יכולים לרדוף אחר כל עדר פרות אלמוני שמסתובב במרחבים, בשטחי ענק פתוחים, בלב הפזורה הערבית.
בעל החווה, לוחם בסיירת, לא אמר נואש. הוא איתר באדמת הארץ הטובה את עקבות עדר הפרות שלו, ועקב אחריהן בנחישות ובאומץ לב. העקבות הובילו כמצופה לתוך כפר ערבי מרוחק, אי שם בשומרון. החקלאי פנה למשטרה וביקש גיבוי. תוך כדי המרדף הוא הזמין משאיות שיאספו את הפרות מהכביש הראשי. בינתיים ביקש מהמשטרה לסייע לו בהתמודדות מול הגנבים ורק לאבטח אותו כשהוא מוביל את פרותיו הגנובות בדרכו מהכפר הערבי לכביש הראשי. תוך שהוא משוחח עם המשטרה, התנפלו עליו הגנבים וביקשו לעשות בו לינץ׳. בתושייה רבה הגן הגיבור על עצמו בידיים חשופות. עייף מהמרדף, חבול ומדמם מהנסיונות לחסלו, הדף בגבורה את הפורעים והצליח להגן על הפרות שלו עד שהגיעו כוחות המשטרה.
הגנבים לא אמרו נואש, הם פנו לבית המשפט וזה הורה למשטרה לדאוג שהפרות יוחזרו מיד לכפר הערבי…
וכך היה.
מי מכם שראה לאחרונה עשן מיתמר מכפרים ערביים, מלווה בריחות של צלייה על המנגל שעליו סטייקים עסיסיים של בקר, ידע שאלו סטייקים בכשרות מהודרת של בג״צ.
ונשאלת אפוא השאלה: האם כבוד השופט יצחק עמית נדרש לסוגייה של קרב המאסף בניסיון להציל ולשמור על אדמות המדינה? האם ההשתלטות העויינת על גבעות הטרשים ע״י ערבים, מגובים בתקציבים של האיחוד האירופי, מדירה שינה מעיניו? האם אדמות הארץ הטובה יקרות לו באותה מידה שהוא דואג לשלומו של הרועה הערבי בארצנו?
התלונה שהזכרנו לעיל הוגשה ע״י ארגון השמאל הקיצוני, ״חקל״. הארגון הזה יושב בתל אביב ומגיש תלונות ועתירות נגד מתיישבים ונגד רועים יהודים. הארגון גורר את המשטרה לבתי המשפט, לכאורה ללא היכרות עם השטח ובאופן מטעה ותלוש מהמציאות ההפוכה. השופטים מתרשמים משרשרת התלונות ומהתמונות המפוקפקות ופוסקים לכאורה על פי יחסם החד צדדי.
התלונה הנ״ל היא דוגמא אחת מני רבות להצלחתם של ארגוני השמאל לכוון לטעמם החדגוני, האנין והרגיש בעיקר לצד אחד, של רוב שופטי העליון.
נציג המשטרה הוסיף והבהיר בדיון בבית המשפט העליון: ׳כל הזמן קורה, שהמתלוננים לא נמצאים בכלל בשטח… או שמתלוננים על הסגת גבול… ואז, כשניידת משטרה מגיעה לבדוק, היא מגלה שבכלל מותר (ליהודי) להיות בשטח הזה. בגלל זה התלונות נסגרות׳. בהמשך, לאחר שהשופטים המשיכו להתעקש לכאורה שהיהודי לקח מבית הערבי כבשה… ענה קצין המשטרה שהיהודי טוען שהכבשה, ששייכת לו, נגנבה ממנו והוכנסה על ידי הגנבים למקום מסתור.
תוהה אני – מתי נזכה ליותר שופטים בעלי השקפה מאוזנת. שופטים אמיצים שילחצו על כוחות הביטחון להפעיל יד קשה ומרתיעה נגד אויבינו וידרשו למצות את הדין עם גנבי הבקר ושודדי אדמות המדינה.
03
נקמת דם עבדיך השפוך
השבוע שוב ביצעו מחבלים ארורים פיגוע נורא ורצחו את עליזה ורחל הי״ד, שתי נשים צדיקות שלא עשו רע לאיש, ואת רס״ר אלעד וינקלשטיין הי״ד, תושב גינות שומרון, חוקר משטרה מקצועי, ישר, אמיץ, מסור, ערכי ואיש משפחה למופת. המחבלים, בני עוולה, ירו מטווח אפס על רכבו של איש המשטרה ורצחו אותו מול עיניו של בנו בן ה-8. אלעד הצליח לירות שתי יריות לעבר המחבלים. הבן ראה את אביו מדמם מראשו, השפיל את עיניו כדי לא לחזות במראה הנורא, התקשר בקור רוח לאימו ודיווח לה על הפיגוע. ״ירו על אבא״ כך אמר הבן לאמו טל.
בחצות ליל הובא אלעד למנוחת עולמים בחלקת השוטרים בהר הרצל. אלפים באו ללוות את אלעד הגיבור בדרכו האחרונה. ההספדים חשפו מעט מהאישיות המדהימה של אלעד. רעייתו האמיצה טל, ריגשה את אלפי המלווים בהספד שגרם לכולם לבכות. בהלוויה השתתף גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳, תושב קדומים, שם פעלו המחבלים. בסמוך לשר האוצר ניצב השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, האחראי על משטרת ישראל. מפכ״ל המשטרה, דני לוי, ספד לאלעד במילים היוצאות מהלב: ״אני מתחייב כי מדינת ישראל תבוא חשבון עם המרצחים השפלים. אויבינו עושים הכל כדי לפגוע בתחושת הביטחון של אזרחי מדינת ישראל… שוטרי משטרת ישראל פועלים כל העת להשבת הביטחון לתושבי מדינת ישראל ולדאבון לב, משלמים על זה, לא אחת, גם בחייהם.״
שבת שלום של המשך בניין ירושלים, עצירת הטרור, חיסול קיני המחבלים, מזור לכל הפצועים האמיצים, ניצחון ללוחמים שלנו, נחמה למשפחות השכולות ופדות לחטופים היקרים. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות פצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
