01
לקראת השנה החדשה מציפים אותנו שדים ורוחות מן העבר, ההווה והעתיד -: מה יקרה בשנה החדשה? מה יתרחש במדינה? במשפחה? בבחירות? בחיי האישיים?
02
על כך משיבה לנו פרשת ניצבים שנקרא בשבת הקרובה: "אתם ניצבים כיום לפני ה' א-לוהיכם". ניצב הוא עומד זקוף; לאו דווקא במובן השחצני אלא ביציבות, בביטחון ובאמונה. לא פשוט להיות ניצב בימים אלה. התרבות הפרוגרסיבית מעמידה על נס אנשים כפופים, שנדים ונעים מכל רוח מצויה. מכבסת המילים נוהגת לעיתים לכנות זאת במונחים כמו "רגישים ומכילים" למרות שדמויות מעין אלו מכילות ומרגישות רק את עצמן. זוהי הריצה אחר כל אופנה חולפת; זהו הניסיון להחניף לתרבות השולטת; זוהי חריצת דין תקשורתי לצד שנתפס חלש ללא קשר לבירור אמת; אלו הם הפחדים מן הערבים, מן הבריונים ומ"מה יגידו עלי?"
03
למי שאינו ניצב לפני ה' יש סיבות לחשוש מן השנה החדשה – מי יודע? אולי יעשו לו שיימינג בשנה הקרובה? אולי המדינה תחרב? אולי לא אקבל את הכסף, הכבוד, הבריאות, ותחושת הטהרנות – שאני לא יכול לחיות בלעדיהם?
04
לעומת זאת, מי שניצב לפני ה' שומע את המשך הפרשה – "לעברך בברית ה'"; יש ברית בינינו לבין ה'! זו אינה הבטחה לקבל את האינטרס שלנו כאן ועכשיו; "ברית" משמעותה קשר. ישנו קשר בל-ינותק בינינו לבין ה' אלוקינו. זוהי שמיעת קול השופר הפשוט והצלול. אנחנו נעמוד ניצבים לפני השנה החדשה, ונדע שה' אלוקינו יוביל אותנו בדיוק – אבל בדיוק – אל המקום אליו אנו צריכים להגיע.
05
מתוך כך אדם מגיע לפרשת "וילך", הוא עובר והולך משנת תשפ"ו לשנת תשפ"ז ללא חשש. חז"ל מתארים שרשעים עוזבים את העולם הזה כמו "חבל שנקרא מטבעת", וצדיקים לעומת זאת עוזבים את העולם הזה והולכים לעולם הבא כמו "שערה מכוס חלב"; בזרימה חלקה.
06
"ויקרא משה ליהושע, ויאמר אליו לעיני כל ישראל: חזק ואמץ, כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ, אשר נשבע ה' לאבתם לתת להם, ואתה תנחילנה אותם". בפרשת וילך משה רבנו מעביר את שרביט ההנהגה ליהושע, ולמעבר זה תהיינה השלכות רבות.
07
לכן משה רבנו חוזר ואומר ליהושע: "חזק ואמץ". המעבר מהמדבר לארץ ישראל יהיה כרוך בייסורים ובכאב, אך אין להירתע מהם אלא להתחזק. ייתכן שעם ישראל היה מעדיף לחזור אחורה, להישאר בעבר, להתרפק על השראת השכינה במדבר, אבל הוא צריך להמשיך קדימה.
שבת שלום ושנה טובה. ■
