01
שבתות הסתיו הנעימות מוסיפות לאווירת הרוממות בדרך לכותל. צעדתי בהנאה מרובה ובקצב מהיר עם החותן שלי, החקלאי הוותיק, אברהם ברט שיח׳. זכות הייתה לנו השבוע להילוות לחותן ולחותנת שלי, יחד עם כל המשפחות המופלאות, מדור הנפילים, מייסדי כפר מימון בביקורם המיוחד בירושלים.
לקראת תפילת וותיקין שהולכת ומתאחרת לקראת שעון החורף, הרחבה מתמלאת במתפללים רבים שצובעים אותה בלבן, כעדר הרחלים העולים מן הרחצה.
עם הנץ, קרניים ראשונות של שמש סתווית, חייכנית, נותנות את האות שהגיע זמן ‘ברקאי’. ירושלים עוטפת בנוגה של אור, המפיג את אפלולית וצינת הלילה.
מאות המתפללים ברחבה קמים כאיש אחד לתפילת העמידה. בזכות השקט שהשתרר באבחת יד נעלמה, אפשר להתרכז בכוונה יתרה בברכות המיוחדות לשבת קודש, בקשות ותודות הנוגעות לכלל עם ישראל. תפילת הלחש מול הכותל נאמרת בהוד וברטט מיוחד, השמור אך ורק לעומדים נוכח הר המוריה.
02
ליד הכותל אני פוגש את הרב חיים שטיינר, תלמידו המובהק של הרב צבי יהודה.
הרב חיים שטיינר מראשוני המתיישבים ברובע היהודי המתחדש, היה מגיע בקביעות, לפחות פעמיים בשבוע, לבית רבו הנערץ, יחד עם חברו לספסל הלימודים במרכז הרב, הרב איסר קלונסקי, רב שכונת גבעת מרדכי. גם בימים שהרב צבי יהודה היה מרותק למיטתו, צמד התלמידים המסור הזה לא ויתר על הביקור השבועי הקבוע. והיה לי למופת.
התיידדנו מאד. מאז ועד היום אני מבקש מהרב שטיינר, שיפענח ויבהיר לי סוגיות במשנת הרב.
השבוע שח לי הרב חיים, כי הוא לומד בימים אלו את סוגיית יחס ההערצה המיוחד של החזון איש לרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ״ל.
הרב אברהם ישעיהו קרליץ זצ״ל, הידוע כ׳חזון איש’, בזכות ספרי ההלכה שכתב תחת שם זה, נולד ונפטר בחודש מרחשוון.
(בי״ב מרחשוון, פרשת ‘לך לך מארצך וממולדתך’, בדיוק השבוע לפני 14 שנה, נהרג בננו – אביה יהושע, בדרכו לישיבתו באלון מורה, בשומרון והוא בן 19 חורפים בלבד. מאז הפך לנו חודש מרחשוון והימים לפניו ולאחריו משמחה ליגון ומיום טוב לעצב. הפעילות של ‘קרן אביה’ להמשך דרכו של אביה מעניקה לנו מעט כוחות ושמחה של אמונה. יהי זכרו ברוך.)
ונחזור למחקרו של הרב שטיינר שליט״א – יחסו המעריץ של גדול הרבנים הליטאים בארץ ישראל ומייסד הזרם ‘החרדי – ליטאי׳ -״החזון איש״ – לרב הראשי לארץ ישראל הרב אברהם יצחק הכהן קוק, עומד בסתירה גמורה ליחס המזלזל של הציבור החרדי לרב קוק.
דווקא בימים של שנת השמיטה, כאשר המחלוקת העתיקה סביב ‘היתר המכירה’ מעמיקה את הקרע בין מחנה הרב קוק למחנה ‘החזון איש’, חייבים לפרסם את הכבוד וההערכה שרכש ‘החזון איש’ לרב קוק.
ההיכרות בין שני הגדולים התחילה בעיירה קוסוב(ה) שבמחוז סלונים ברוסיה. הרב קוק ביקר בעיירה ועבר בין בתי הכנסיות כדי ללמד את נערי ‘בר המצווה’ כיצד להניח תפילין. תושבי העיירה תיארו בהתרגשות כיצד כבש הרב קוק את קוסוב(ה) בסערה.
החזון אי״ש לא שכח לעולם את המראה המופלא של הרב קוק, מאיר הפנים, נעים הליכות, גאון בתורה, שמקדיש תשומת לב רבה, בסבלנות מיוחדת, לבני הדור הצעיר ויוצר איתם בחיבה, גשר וקשר של תפילין.
כשכתב החזון איש לרב קוק שאלות בענייני הלכה, לדוגמא: ‘האם צריך לעשר פירות השוות פחות מפרוטה?’, החזון איש פנה אל הרב כתלמיד אל רבו, וכינה את הרב קוק – ‘מרן’, תואר השמור לגדול הדור.
לימים, כששמע החזון איש, גדול הפוסקים החרדים מבני ברק, שהרב קוק מתכנן להגיע לביקור בעירו, הוא ביקש מראש העיר, שייתן לו התרעה מוקדמת, לפני שהרב יתקרב לעיר, כדי שהוא יספיק לצאת אל הרב ולקבל את פניו. ואכן ‘החזון איש’ הזדרז לצאת לקראת הרב. הרב קוק, הידוע בענוותנותו, זירז אף הוא את פעמיו כדי לא להטריח את החזון איש… והם נפגשו באמצע הדרך.
כשהרב קוק חלה ונבצר ממנו לצאת מביתו, פנה אליו ‘החזון איש’ בבקשה שיתיר לו לבא לבקרו ולחזק אותו ליד מיטת חוליו. הרב קוק הפציר בחזון איש שלא יטרח ולא יקדיש ימים ושעות לנסיעה המתישה לירושלים, וכך כתב לחזון איש: ‘הלימוד שלך חשוב מאד. אל תבטלו. יעמוד הלימוד שלך כזכות לחיזוקי’.
ותודה לרב חיים שטיינר.
03
שמחתי לפגוש בכותל את איש כוחות הבטחון (במיל.) הרב הראל קצין, מכפר מימון. הרב התלווה אילינו לגעת בתפילה המיוחדת בבית הכנסת של הרב גץ זצ״ל, במנהרות הכותל, בנקודה הסמוכה ביותר אל קודש הקודשים. הרב קצין הראה בקיאות רבה בכל הקשור להר הבית ולמנהרות הכותל. בהצביעו על האבן הגדולה ביותר בכותל – שאורכה יותר מעשרים מטר ומשקלה כ- 900 טון! – טען כי גם היום כמעט שאין מנוף שיכול להרים אבן כזאת. ויהי לנו לחידה.
הרב שמואל רבינוביץ', רב הכותל, עושה עבודת קודש בשמירה על אווירת הרוממות וחופש התפילה כאן, בהתאם לשרשרת הדורות ומורשת חז״ל עד בית ראשון. זה מורגש הייטב בכל פינה הקשורה לכותל, למנהרות הכותל ולסביבתו.
יחד עם החותן שלי, עלינו בעקבות הרב קצין במשעולי השוק לכיוון שער יפו. הוא התעכב מפעם לפעם ופנה בשאלות לרוכלי השוק תוך שהוא מדבר בשפתם באופן קולח ובהגייה משכנעת.
נפרדנו לשלום.
04
עוד אני פוסע במעלה רחוב יפו, אורו עיני לנוכח מראה משובב לב – רעייתי וביתי צועדות לקראתי בעיצומה של השבת, והיו לי כאורו של עולם.
נפגשנו ממש מתחת לשעון השמש המפאר את בית מדרשו של ר׳ אריה לוין –׳זוהרי חמה’.
כה מאושר הייתי, עד שברור היה לי, שנגלה לפני באותן רגעים, של שבת נפלאה – ‘נס האור’.
שעון השמש הראה לנו בצילו את השעה המתרגשת. והיה לפלא בעיני. שהרי כבר סיפרתי, שמול שעון השמש נבנו גורדי שחקים, המסתירים ממנו את קרני החמה, המציירות בצלן על המוט את שעות היום.
אין זו אלא שעת רצון. שעת רצון שבאה להזכיר לנו, כאן ועכשיו, שר׳ אריה לוין לא היה חוסך כל מאמץ בתדרוך למשפחות ותיקות ולזוגות צעירים, כיצד לבנות ולחזק את שלום הבית.
נזכרתי במקרה המפורסם – כשבא החתן הצעיר, הרב אברהם יצחק בן משה צבי נריה, להתברך אצלו לפני החתונה, שלף עבורו ר׳ אריה את אגרת ‘החזון איש’, אותה העתיק בקפדנות בכתב ידו המסודר. האיגרת פותחת במילים: מצווה מן התורה ״ושימח את אשתו אשר לקח״ (דברים, כד׳) בהמשך מפרט ‘החזון איש’ כיצד על הבעל לשמח את רעייתו – ‘בשיחה מלבבת ובגילויי חיבה’.
הוסיף ר׳ אריה ואמר: ‘אדם צריך להתייחס לאשתו כאילו היא חלק ממנו ממש’.
ר׳ אריה העניק כדרכו את האיגרת, הכתובה בכתב ידו הרהוט, לחתן הצעיר, תלמיד ‘ישיבת הנגב’ בנתיבות שלימים היה לרב צבאי ולראש כולל במירון.
וכך סיפר לו ר׳ אריה – כי כשהלך עם רעייתו לרופא, ד״ר נחום קוק, אחיינו של הרב קוק, מצא עצמו מתלונן לרופא, בלשון זו: ‘רגלה של אשתי כואבת לי’…
והנה, עתה, המפגש המשפחתי המלבב שלנו, בצילו של שעון השמש של ר׳ אריה לוין, בטבורו של רחוב יפו, שימח אותנו כולנו. עונג משפחתי מעצים ומהנה, של שבת ירושלמית מיוחדת.
שבת של שלום, בריאות ושמחה לכל משפחה ומשפחה ולכל העתידים לבנות את ביתם, במהרה, באמונה ובשלמות.
