אודה ולא אבוש, אני אוהב את דוד אלחייני. היו לי איתו המון שיחות מרתקות בשלל תחומים. מתהליכים מדיניים ועד הטמפרטורה הנכונה לגידול תבלינים בבקעה. לא תמיד הסכמנו על הדברים אבל אצל אלחייני אין סודות. פיו וליבו שווים. חקלאי מהבקעה, איש ליכוד בעברו שבא לעבוד.
השבוע ברקע לחצים לא מעטים, החליט יו"ר מועצת יש"ע וראש מועצת בקעת הירדן, דוד אלחייני, להתפטר מתפקידו. הוא שיגר מכתב לראשי המועצות ביהודה ושומרון ובו כתב: "אני מסכם את הפרק הזה בתחושת סיפוק עמוקה נוכח הנושאים המשמעותיים שהצלחנו לקדם. כצפוי בארגון בעל פעילות אינטנסיבית חשובה ורחבה, היו בינינו הסכמות ושיתופי פעולה רבים, אך גם חילוקי דעות. בתוך כל זה פעלתי תחת צו מצפוני בלב שלם".
אלחייני היה ללא ספק אחת הדמויות הצבעוניות ביותר שכיהנו כראש מועצת יש"ע. הוא נאבק יחד עם ראשי המועצות לקבלת תקציבים עבור ההתנחלויות, וקידם משמעותית תוכניות לשיפור התשתיות ובהם כבישים ובנייה ביהודה ושומרון. אלא שכהונתו לוותה בעימותים וקרבות בוץ לא מעטים. בשונה משנים עברו שבהן הקרבות היו נשארים בתוך המערכת או רק בצד בתחומי המגזר, אלחייני, שלא בא מאותן מקומות, צעק את דעותיו לקהל הרחב באופן נחרץ שלעיתים גרם לתסיסה. במהלך כהונתו היו שתי נקודות שבהן הכיסא שעליו ישב התנדנד. הנקודה הראשונה הייתה סביב עסקת המאה – כיו"ר מועצת יש"ע, בזמן שהוא נמצא בוושינגטון יחד עם ראשי מועצות נוספים, הוא גיבש דעה כי 'דיל המאה' הוא רע להתיישבות וטען כי מדובר בהקמת מדינה פלסטינית דה פאקטו. הוא יצא בתקשורת נגד ראש הממשלה דאז, נתניהו, ובשיא גם נגד הנשיא האמריקאי, דונלד טראמפ, כשאמר שאינו ידיד ישראל. הדבר יצר מחלוקת בתוך מועצת יש"ע על התוכנית אבל יותר מכך על סגנונו של אלחייני. גם אלו שלא הסכימו עם התוכנית ופעלו לשנותה העירו לו על סגנונו הבוטה וחשו כי אינו מייצג אותם. בסופו של דבר התוכנית נבלמה וייתכן שגם להתנגדות של אלחייני היה חלק מסוים בה.
נקודת ציון נוספת ואולי המשמעותית ביותר עבור אלחייני הייתה הקמת ממשלת בנט-לפיד. אלחייני שהספיק עוד קודם הבחירות להסתכסך עם נתניהו אחרי שהאחרון לא החיל ריבונות בבקעת הירדן למרות שהצהיר על כך, עבר לתמוך במפלגת גדעון סער. עם הקמת הממשלה הוא היחיד מבין ראשי המועצות שעמד מול כולם ובקולו תמך בהקמתה. כל השאר או שהתנגדו או שהעדיפו לשתוק. חלקים רבין בימין המתנחלי ובימין בכלל קראו לו להתפטר וטענו כי אינו מייצג אותם. היו כאלה שאף לקחו את המחאה צעד אחד קדימה והקימו ארגון המקביל למועצת יש"ע שאותו כינו 'מועצת תושבי יש"ע'. לאלחאייני זה לא הפריע, הוא הדף את הביקורות והמשיך בתפקידו. בפברואר האחרון, אחרי שהבין שאין לו כתובת בממשלה, יצא למתקפה חזיתית נגד שר הביטחון, בני גנץ, ונגד הממשלה בכלל בגין העיכוב במתן אישורי הבנייה בהתנחלויות. במהלך כל השנה האחרונה ניסו ראשי המועצות להביא להחלפתו בשלל דרכים. חלקים מהם כמו שי אלון, ישראל גנץ ואליהו ליבמן אפילו קידמו החלטות במועצות שלהם נגדו. גם אם מסכימים עם דעותיו ובין אם לא, אי אפשר להתעלם מהאיש. הוא מייצר אמוציות ופועל באופן חסר פשרות. למרות שתהליך הבחירה שלו היה נגוע בריח רע שלא קשור אליו אלא יותר למנגנון של המועצה, היה אלחייני נוף אחר בתבנית די קבועה. לטעמי בתקופת כהונתו צבע אלחייני את מועצת יש"ע בצבעים שלא היו לה קודם. והוא יחסר.
