זוגות רבים מצאו את עצמם רגע לפני חתונתם עומדים אל מול ההנחיות והסגר של משרד הבריאות. התוכניות הרבות הונחו בצד, ובמקומם נולדו אירועים שונים, קטנים ואינטימיים, אך לא פחות מרגשים. שלושה זוגות מספרים התוכניות שבוטלו, השינויים של הרגע האחרון ובני המשפחה שלא יכלו להגיע.
רגע לפני ספירת העומר ומנהגי האבלות החלים על כולנו, זוגות רבים קבעו חודשים מראש את הלילה הגדול שלהם: החתונה! בין מאות לאלפי מוזמנים, כמה שמלות כלה להחלפה, חליפה, עניבה, לעיתים גם ספר ומאפרת איתם יחד באולם, ריקוד זוגי, ריקוד משפחתי והפתעה מהחברים. זיקוקים, בועות סבון, נוצצים והרבה חלומות. אך אז הגיעה קורונה, מגפה שאיש לא תכנן או אפילו דמיין כמה השפעה תהיה לה על הערב הגדול של חיי הזוגיות.
הנחיות משרד הבריאות ומשרד ראש הממשלה התעדכנו בקצב מסחרר כדי להספיק לעקוף את קצב התפשטות המגפה. ההנחיות המחמירות נקבעו חד-משמעית למען בריאות כלל הציבור, אך החיים של כל תושבי ישראל השתנו מהקצה לקצה.
זוגות מאורסים שחיכו תקופה לא מבוטלת ליום הגדול נחלו אכזבה גדולה כאשר חלומם על הערב הגדול נגוז בן רגע עקב דברי ראש הממשלה ומהדורת החדשות של השעה 20:00.
כאשר התוכניות אינן מסתדרות האדם עומד בצומת דרכים. הוא יכול לנחול אכזבה וליפול למרה שחורה עד שהעולם יחזור לקדמותו, ולחלופין הוא יכול לנצל את ההזדמנות ולהפוך את הלימון ללימונדה. החתונות ששינו את אופיין ואת כמות המוזמנים הפכו ברגע לקרקע פורייה ליצירתיות, והעיקר שהאהבה תנצח.
יאיר ולירון עובדיה התחתנו בכ' באדר בגינה הביתית של לירון. "החתונה עברה הרבה גלגולים עד לביצוע", צוחקת לירון. "בהתחלה כשיצאה ההגבלה על מאה איש הלכנו לבעל האולם וניסינו לסגור איתו משהו. במקביל התחלנו לצמצם רשימות, להרים טלפונים ולהתנצל".
מה הייתה התגובה של בעל האולם?
"בהתחלה הוא אמר שהוא לא יעשה לנו את האירוע, כי לא משתלם לו לפתוח את האולם למאה איש. אחר כך ניסינו להגיע לפשרה סביב התשלום של המנות, כי הוא רצה לפתוח למאה בתשלום כמעט כפול למנה. כשהוחמרו ההגבלות הוא הבין שאין באמת ברירה, והביטול היה הדדי".
איך עברה לך התקופה הזו ככלה? ולמה בסוף החלטתם להתחתן בחצר הבית?
אוריה ודניאל, צילם: יהושע מנשה
"לא היה לנו ספק שלא נדחה את החתונה למרות השינויים וההגבלות, זה חשוב יותר. ברגע שהורידו את כמות המוזמנים לעשרה לא הייתה ברירה אלא להתחתן בבית. רק האחים שלי ושל יאיר הם יותר מעשרה איש, ויש גם רב ועדים. ידענו שאם נתחתן בבית הכנסת, נצטרך לשכנע את בעל המקום ולהתפשר איתו על מספר המוזמנים נגד ההנחיות, והעדפנו שלא. אז סגרנו בבית, רק עם המשפחה המצומצמת עד רמת הדודים, אפילו בלי בני הדודים. ככלה זה תקופה מעורבבת, כי מצד אחד מאוד מתרגשים ומצד שני הכול משתנה כל הזמן וצריך להתעסק בזה, כל יום אחרי הדברים של ביבי לארגן חתונה מחדש".
איך הפך הבית לאולם חתונות?
"אני מההתחלה רציתי אירוע קטן, אז יצא שהמקום הכי נכון להתחתן בו היה בבית. עצם זה שלא ויתרתי על ללבוש שמלת כלה, להתאפר, לעשות תסרוקת, סיבוב צילומים לפני כן, זה הכניס לאווירה ולהתרגשות. מעבר לזה מגיעה תודה ענקית למשפחה שלי: במוצאי שבת החלטנו שהאירוע יהיה בבית, ועד יום שני בשעה 18:00 כשיאיר ואני חזרנו מהצילומים הם עבדו וארגנו הכול".
אילו ארגונים מיוחדים היו?
היינו אמורים להתחתן ביום שישי בדיוק באותו שבוע אבל בעל האולם ענה לי שהוא מצטער אבל אין אפשרות לקיים את האירוע
בחו"ל כבר כמה שנים. את תחילת הזוגיות שלהם הם התחילו הרחק בארצות הברית לפני חודשים אחדים. ברגע שנקשרו הלבבות החליט דניאל לחזור לארץ, ואחרי כמה מפגשים החליט שאוריה תהיה אשתו, אהבת חייו.
כשקבעו השניים את חתונתם לא דמיינו לרגע שהמשפחות לא יהיו שותפות או שהחתונה תתבטל משום-מה, אבל גם אותם הפתיעה קורונה כמו את כולנו.
במוצאי שבת פרשת כי תשא יצאה ההגבלה על התקהלות עד עשרה בני אדם. מה הרגשתם?
"אני נלחצתי ונהייתי עצובה. מה נעשה? שלחתי הודעה לבעל האולם ושאלתי מה אפשר לעשות. היינו אמורים להתחתן ביום שישי בדיוק באותו שבוע. בעל האולם ענה לי שהוא מצטער אבל אין אפשרות לקיים את האירוע", מספרת אוריה.
איך הגיעה החתונה לחצר האחורית של דוד שלך?
"דוד שלי, יעקב יצחק מהיישוב עפרה, אמר לנו שאת החתונה הזאת נעשה בכל מצב, לא דוחים חתונה, והציע שנעשה את זה בחצר האחורית שלו".
בסוף מהדורת החדשות הגיעה עוד הפתעה נעימה פחות: אם כבר חצר אחורית, אור שמש וחתונה ביום שישי בצוהריים כמתוכנן, תחזית מזג האוויר ההפכפך בתקופה זו ציינה קרירות וגשם החל מיום שלישי ועד שבת, "לאחר מכן החלטנו כבר להקדים את החתונה ליום שני".
מה צריך לארגן בשביל להקדים חתונה?
"צריך לדאוג להכול, והמשפחה שלי עזרה כל כך, ארגנו לנו. יהושע מנשה, צלם, התנדב לבוא לצלם אותנו מעכשיו לעכשיו. השכנה של דודים שלי גם נתנה את החצר, ככה שהתפרסנו על מספיק שטח, והמוזמנים הצליחו לשמור על מרחקים. כדי שלא לוותר על הרבה מוזמנים חילקנו את החתונה לשניים: תחילת האירוע, חופה ועוד קצת, ואחר כך ריקודים, מוזיקה והרבה אנשים כישרוניים. המשפחה הייתה בחלק הראשון, ואחר כך חלקם הלכו והגיעו חברים שלנו", מספר דניאל. "ככה חלמתי את החתונה שלנו".
אורי ומרים, צילום: יניב ישר
מה עם אורחים בקבוצת סיכון?
"המבוגרים שמרו מרחק, לא נישקו אותם או לחצו להם ידיים, והאזור היה גדול וכל אחד יכול באמת לשמור מרחק".
עוד זוג אמיץ שהתחתן ושינה את התוכניות ברגע האחרון הוא אורי ומרים אטיאס. הם התחתנו באישון ליל וניצלו את הרגעים האחרונים בין ההנחיות. "היינו צריכים להתחתן ביום ראשון, ובמוצאי שבת, יום לפני כן, הוציאו את ההנחיה על התקהלות של עד עשרה איש", מספר אורי.
איפה הייתם כשיצאו ההנחיות החדשות?
"שנינו גרים במעלה אדומים, אצלי בבית ממש עשינו הקרנה. ידענו שיש סיכוי שכל רגע יהיה שינוי", מספר אורי, ומרים ממשיכה: "אני הייתי בבית בשבת עם חברות שלי. כשהדלקנו את הטלפונים במוצאי שבת חברות שלי ראו מלא הודעות ואמרו לי: 'את כלה, תביאי את הטלפון שהראש שלך יהיה עסוק בהתרגשות שאת מתחתנת מחר'. זה די עבד".
מבחינתו של אורי, היה רק מוצא אחד להנחיות שנחתו כרעם ביום בהיר. "ברגע שביבי אמר 'החל ממחר' ישבתי עם ההורים אמרתי 'יאללה, נתחתן היום'. התקשרנו להורים של מרים, ישבנו איתם והתחלנו לארגן את החתונה".
איך הודיעו לך שאת מתחתנת?
"הייתי בקומה למעלה בבית, ההורים שלי חשבו שבכלל נסעתי לכותל, כי זה מה שתכננתי לעשות. כשירדתי אימא שלי ככה בחשש אמרה לי: 'תראי, יש לך שתי אופציות. מה דעתך להתחתן היום?' ופשוט אמרתי 'סבבה' והתחלתי להתארגן".
איפה מתחילים לארגן חתונה בתנאים כאלה?
"נעזרים בכל מי שיכול. כל השכונה הייתה איתנו ועזרו לנו בהכול. ישיבת ההסדר של מעלה אדומים ארגנה לנו את שני האולמות, אנשים התנדבו לעזור, משפחה מהשכונה שהייתה אמורה להיות להם שבת בר מצווה בשבת שאחר כך וכבר הכינו מגשים של עוגות ועוגיות פשוט תרמו לנו הכול כי הבינו שהאירוע שלהם לא יתקיים. מלא אנשים באו לשמח אותנו, הביאו מצלמה כי חשבו שלא יהיה לנו צלם. גם הצלם של החתונה הסכים להגיע. קבענו חופה ב-23:30, התחתנו ב-00:00, והיה מדהים! להקת 'מזמור שיר' הסכימה להגיע, ועשו לנו שמח עד 4:00 בבוקר".
היו מוזמנים שלא הצליחו להגיע או לא רצו להגיע בגלל ההנחיות?
"כן. באותו רגע קשה לשים לב מההתרגשות, היינו אורחים בחתונה של עצמנו. אני מגיעה לאולם, ואי, יש כיבוד, ואי יש כיסא כלה. לא ידעתי מה יהיה, וככה גם מבחינת המוזמנים. רק אחר כך פתאום מבינים ומתבאסים. סבתא שלי לדוגמה לא הגיעה כי היא בקבוצת סיכון, וקשה לי עם זה, אבל בסוף לא הייתה לנו ברירה".
איך כלה מתארגנת מהר כל כך? כלות רבות מתארגנות יום שלם!
"המזל שלי היה שאחותי הייתה המאפרת שלי, והמסרקת הגיעה וסידרה אותי מהר. הן היו מדהימות".
המגפה המתפשטת לא עצרה את האהבה ואת הקמת הבית של עוד מאות זוגות שהתחתנו ולא דחו את חתונתם בצל המגפה המתפשטת. הסיפורים המרגשים טומנים בחובם מגפה יהודית ישראלית שמתפשטת גם היא, וכנראה מהר הרבה יותר: אהבת חינם ועשיית חסד.
למרות האתגרים של הריחוק הפיזי, של כללי הזהירות והימנעות ממפגשים פנים אל פנים, הלבבות מתקרבים, אנשים רוצים קרבה, דורשים אהבה ואחווה, רוצים לעזור זה לזה. והניצחון מדבר בעד עצמו. אנשי מקצוע עוזרים ובאים לקראת המתחתנים לא בסכומי עתק אלא באמת מהלב. אנשים חושבים על השכן המבוגר שאסור לפגוש ומשאירים לו משהו מתוק מחוץ לדלת. גם השכנה שחיכתה שהבן שלה יחזור מהטיול אחרי צבא, והוא חזר ונכנס לבידוד, מקבלת חיבוק וניחום מהסובבים.
המחלה הזאת מידבקת יותר, ובזכות היחד והדאגה לאחר נמשיך להקפיד על הנחיות משרד הבריאות ונעצור את התפשטות נגיף קורונה. כי אכפת לנו זה מזה. כי אנחנו דואגים לבריאות הכלל ולא רק לעצמנו. ■
