אלישע בן קימון

הימין נגד הימין

כרגע מנסים להבין בימין איך למנף את תצוגת התכלית שהתרחשה בחומש בשבוע שעבר. אבל הקרבות הללו מכהים גם אותה. הבעיה של הימין עכשיו היא שהוא מפולג בתוכו

שלט אין ימינה

01

כבר חצי שנה יש קמפיין שמתנהל בשוליים של הימין נגד ימניים בולטים ומנהיגים בהתיישבות ביהודה ושומרון, בהם ראש מועצת שומרון יוסי דגן. הקמפיין לא מתרומם אבל מטריד בעיקר בימין.
הטענות מוכרות. הפגנות ה"נוכל-בוגד" מחוץ לביתם של חברי ימינה, שרוב ראשי המועצות וגם חברי הכנסת מהליכוד הדירו את רגליהם מהן, הסכם אביתר, מחאות נגד התקציב וכעת – במאבק על חומש. חלק מהתוקפים עושים זאת בלב שלם ומטרתם לנהל דיון רציני . אבל יש חלק אחר, והוא היותר קולני, שההתנגדות והקטטה חשובים לו יותר מההתיישבות.
לעובדות:
בחירות: את ערב הבחירות האחרון – האירוע המסכם לפני הבחירות – בחר בנימין נתניהו לבלות ביישוב רבבה שבשומרון. הייתי שם. זה היה מפגן של האדרה, למרות שלפעמים היו גם עימותים בין הצדדים. אנשי השומרון בהובלת דגן הכינו לנתניהו סרטון על תקופתו. הקומפלימנטים הזכירו את דוד המלך. דגן קרא להתגייסות של מתנדבים לבחירות למחרת. ביום הבחירות, הוביל דגן מאות רבות של מתנדבים שיעברו בערים וימריצו אנשים לצאת מהבית ולהצביע לליכוד.
אביתר: הוא תמך ציבורית פוליטית ותקשורתית בגבעה, שלא עניינה בהתחלה כמעט אף אחד. הגיעו לשם קרוואנים באישון לילה וברגע היא הפכה לסוג של מאחז\ ישוב. דגן רתם את תמיכת הפוליטיקאים מהאופוזיציה וגם מהקואליציה החדשה לאירוע. העביר את לשכתו למאחז, ודרש הקמת יישוב. זה קרה אחרי הרצח של יהודה גאוטה ז"ל. בחתימת ההסכם שנוהל יחד עם אנשי נחלה הוא היה שותף מלא לרבנים מובילים של הציונות הדתית כמו הרב חיים דרוקמן, הרב אליקים לבנון והרב שמואל אליהו ופגש את בני גנץ. נעשה סקר הקרקעות בגבעה אחרי שנים שניסו ליישב בה משהו ולא הצליחו. לא ברור אם תהיה שם התיישבות עדיין, אבל סקר נעשה. למעלה מ-60 דונם יכולות להיות אדמות מדינה. האדמות של ההתיישבות. לפני כשבועיים הוא הביא למעלה מחמישה עשר חברי כנסת מהליכוד לכפר תפוח. דיבר איתם על הבנייה הבלתי חוקית בשטחי c.
חומש: אחרי הפיגוע ישבו חברי תנועת חומש בהם הרב גדי בן זימרה, עקיבא סמוטריץ, יהושע שרמן, וברל'ה קרומבי וטכסו עצה איך ל"הדליק" את הציבור על חומש. עלתה הצעה להביא לחומש כל יום פוליטיקאי אחר. לפמפם את הסיפור. אחרים טענו שיש לרכז מאמץ ביום חמישי בתום השבעה. החבורה הזו ישבה עם דגן שייעץ ונרתם למסע בכל הכח. "כח חומש" חילק את העבודה. חלק עברו ישיבה ישיבה, אולפנה אולפנה, ובקשו מראשי הישיבות לשחרר את התלמידים בצהריים. חלק פתחו בקמפיין גיוס המונים. דגן תיאם מול הצבא והמשטרה, רתם חלק מאנשי השומרון לעניין, השיג אישורים. "אם יגיעו חמשת אלפים זה יהיה הישג", אמר אחד הנוכחים כמה ימים לפני. הגיעו כ-20 אלף. אירוע חסר תקדים מאז ימי ההתנתקות.
02
משפחתו של יהודה דימנטמן ז"ל נרתמה למהלך באצילות. רגע לפני עוד הייתה מחשבה להעביר את היום האחרון של השבעה (יום רביעי) לחומש ובכך להביא אנשים. "מנהלים לא ישחררו תלמידים ברביעי", אמרו המארגנים "נשאר בחמישי". לבסוף הגיעו בין 15 ל-20 אלף איש בקור בגשם בחושך. נשים, ילדים וקשישים צעדו, גם אנשים על כיסאות גלגלים הגיעו. דגן וחבורת חומש ניצחו על הכל. לאורך כל השבעה הם דרשו מהממשלה שלא יפנו את הישיבה. היא עדיין קיימת. היה זה מפגן עוצמה של המתנחלים. אבל גם של דגן חלק ניכר באירוע. עכשיו מתגוללים עליו – מהשמאל, אבל אותם גורמים בשוליים של הימין – וסותרים את עצמם. אומרים מחד "למה לא הבאת את הכמויות הללו בהפגנות נגד הממשלה הנוכחית", אבל מאידך – לא טרחו להגיע לחומש.
03
רוב העם בימין. הקרע בימין שהתחיל עם הקמת הממשלה ממשיך. יש אנשים שמוחים נגד הממשלה ויודעים לעשות התיישבות, כמו בצלאל סמוטריץ' לדוגמא. האיש לא מפספס רגע לתקוף את הממשלה אך באותו הזמן דואג להתיישבות. הוא בכה מול העיניים שלי בהלוויתו של דימנטמן ז"ל. אתה מרגיש שכואב לו על כל סנטימטר. לא כולם כך. כרגע מנסים להבין בימין איך למנף את תצוגת התכלית שהתרחשה בחומש בשבוע שעבר. אבל הקרבות הללו מכהים גם אותה. הבעיה של הימין עכשיו היא שהוא מפולג בתוכו. אנשים הולכים אחרי רעיון לא אחרי אנשים.

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".

עזר מציון נקודת אור

עזר מציון נקודת אור

"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת…
חברים לרפואה

חברים לרפואה

“תוך תקופה קצרה הפכנו להיות הגוף המוביל בישראל בתחום סיוע…