אלישע בן קימון

הימין נגד הימין

כרגע מנסים להבין בימין איך למנף את תצוגת התכלית שהתרחשה בחומש בשבוע שעבר. אבל הקרבות הללו מכהים גם אותה. הבעיה של הימין עכשיו היא שהוא מפולג בתוכו

כבר חצי שנה יש קמפיין שמתנהל בשוליים של הימין נגד ימניים בולטים ומנהיגים בהתיישבות ביהודה ושומרון, בהם ראש מועצת שומרון יוסי דגן. הקמפיין לא מתרומם אבל מטריד בעיקר בימין.
הטענות מוכרות. הפגנות ה"נוכל-בוגד" מחוץ לביתם של חברי ימינה, שרוב ראשי המועצות וגם חברי הכנסת מהליכוד הדירו את רגליהם מהן, הסכם אביתר, מחאות נגד התקציב וכעת – במאבק על חומש. חלק מהתוקפים עושים זאת בלב שלם ומטרתם לנהל דיון רציני . אבל יש חלק אחר, והוא היותר קולני, שההתנגדות והקטטה חשובים לו יותר מההתיישבות.
לעובדות:
בחירות: את ערב הבחירות האחרון – האירוע המסכם לפני הבחירות – בחר בנימין נתניהו לבלות ביישוב רבבה שבשומרון. הייתי שם. זה היה מפגן של האדרה, למרות שלפעמים היו גם עימותים בין הצדדים. אנשי השומרון בהובלת דגן הכינו לנתניהו סרטון על תקופתו. הקומפלימנטים הזכירו את דוד המלך. דגן קרא להתגייסות של מתנדבים לבחירות למחרת. ביום הבחירות, הוביל דגן מאות רבות של מתנדבים שיעברו בערים וימריצו אנשים לצאת מהבית ולהצביע לליכוד.
אביתר: הוא תמך ציבורית פוליטית ותקשורתית בגבעה, שלא עניינה בהתחלה כמעט אף אחד. הגיעו לשם קרוואנים באישון לילה וברגע היא הפכה לסוג של מאחז\ ישוב. דגן רתם את תמיכת הפוליטיקאים מהאופוזיציה וגם מהקואליציה החדשה לאירוע. העביר את לשכתו למאחז, ודרש הקמת יישוב. זה קרה אחרי הרצח של יהודה גאוטה ז"ל. בחתימת ההסכם שנוהל יחד עם אנשי נחלה הוא היה שותף מלא לרבנים מובילים של הציונות הדתית כמו הרב חיים דרוקמן, הרב אליקים לבנון והרב שמואל אליהו ופגש את בני גנץ. נעשה סקר הקרקעות בגבעה אחרי שנים שניסו ליישב בה משהו ולא הצליחו. לא ברור אם תהיה שם התיישבות עדיין, אבל סקר נעשה. למעלה מ-60 דונם יכולות להיות אדמות מדינה. האדמות של ההתיישבות. לפני כשבועיים הוא הביא למעלה מחמישה עשר חברי כנסת מהליכוד לכפר תפוח. דיבר איתם על הבנייה הבלתי חוקית בשטחי c.
חומש: אחרי הפיגוע ישבו חברי תנועת חומש בהם הרב גדי בן זימרה, עקיבא סמוטריץ, יהושע שרמן, וברל'ה קרומבי וטכסו עצה איך ל"הדליק" את הציבור על חומש. עלתה הצעה להביא לחומש כל יום פוליטיקאי אחר. לפמפם את הסיפור. אחרים טענו שיש לרכז מאמץ ביום חמישי בתום השבעה. החבורה הזו ישבה עם דגן שייעץ ונרתם למסע בכל הכח. "כח חומש" חילק את העבודה. חלק עברו ישיבה ישיבה, אולפנה אולפנה, ובקשו מראשי הישיבות לשחרר את התלמידים בצהריים. חלק פתחו בקמפיין גיוס המונים. דגן תיאם מול הצבא והמשטרה, רתם חלק מאנשי השומרון לעניין, השיג אישורים. "אם יגיעו חמשת אלפים זה יהיה הישג", אמר אחד הנוכחים כמה ימים לפני. הגיעו כ-20 אלף. אירוע חסר תקדים מאז ימי ההתנתקות.
02
משפחתו של יהודה דימנטמן ז"ל נרתמה למהלך באצילות. רגע לפני עוד הייתה מחשבה להעביר את היום האחרון של השבעה (יום רביעי) לחומש ובכך להביא אנשים. "מנהלים לא ישחררו תלמידים ברביעי", אמרו המארגנים "נשאר בחמישי". לבסוף הגיעו בין 15 ל-20 אלף איש בקור בגשם בחושך. נשים, ילדים וקשישים צעדו, גם אנשים על כיסאות גלגלים הגיעו. דגן וחבורת חומש ניצחו על הכל. לאורך כל השבעה הם דרשו מהממשלה שלא יפנו את הישיבה. היא עדיין קיימת. היה זה מפגן עוצמה של המתנחלים. אבל גם של דגן חלק ניכר באירוע. עכשיו מתגוללים עליו – מהשמאל, אבל אותם גורמים בשוליים של הימין – וסותרים את עצמם. אומרים מחד "למה לא הבאת את הכמויות הללו בהפגנות נגד הממשלה הנוכחית", אבל מאידך – לא טרחו להגיע לחומש.
03
רוב העם בימין. הקרע בימין שהתחיל עם הקמת הממשלה ממשיך. יש אנשים שמוחים נגד הממשלה ויודעים לעשות התיישבות, כמו בצלאל סמוטריץ' לדוגמא. האיש לא מפספס רגע לתקוף את הממשלה אך באותו הזמן דואג להתיישבות. הוא בכה מול העיניים שלי בהלוויתו של דימנטמן ז"ל. אתה מרגיש שכואב לו על כל סנטימטר. לא כולם כך. כרגע מנסים להבין בימין איך למנף את תצוגת התכלית שהתרחשה בחומש בשבוע שעבר. אבל הקרבות הללו מכהים גם אותה. הבעיה של הימין עכשיו היא שהוא מפולג בתוכו. אנשים הולכים אחרי רעיון לא אחרי אנשים.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■