חינוך וחברה

הצעירים סובלים מתת ייצוג בכנסת

צבי סוכות, עורך גילוי דעת עד לפני מספר שבועות, יוצא לדרך חדשה: פוליטיקה ארצית • ראיון על הילדות, על המעבר לציבור הדתי-לאומי, על מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית, וגם על נוער הגבעות.
״המקום להשפיע הוא בכנסת ובממשלה״

צבי סוכות, נשוי לחיה ואב לחמש בנות, הוא תושב יצהר ופעיל מוכר ביהודה ושומרון. עד לפני מספר שבועות ערך סוכות את העיתון בו אתם אוחזים, "גילוי דעת", אך בימים אלה הוא מתמודד בפריימריז של מפלגת הציונות הדתית לכנסת ה-25. בצעירותו נמשך סוכות לציונות הדתית ולנוער הגבעות, אך גם במהלך השנים הללו עבר לדבריו שינויים וגיבש תפיסת עולם משלו. מפעיל מרכזי מאוד בקרב נוער הגבעות, אחד שנעצר על ידי המשטרה ואף הורחק בצווים מנהליים מיו"ש – למי שנאבק על מקום בכנסת.
בראיון עמו, מספר סוכות כי משפחתו היתה קשורה לארץ ישראל בצורה עמוקה, סבא וסבתא שלו משני הצדדים עלו לארץ בצעירותו. בילדותו למד צבי בקהילת זילברמן החרדית-לאומית בעיר העתיקה, שמאמינה בכל העניין של אתחלתא דגאולה, גאולה ארצית של משיח בן יוסף – שיבוא לפני שמשיח בן דוד יגאל את כל העולם. "בקהילה מאמינים שקודם יש לעלות ולגאול את הארץ, את הבתים, השדות והישובים. אפשר לומר שהם היו על הקצה החרד"לי של המפה, מהצד החרדי".
מלבד הבסיס הציוני שספג בקהילת זילברמן, סוכות מצביע על נקודת מפנה בחייו שהובילה אותו לחיק הציונות הדתית: ההתנתקות, 2005. ״הייתי נער בן 14. גם בבית וגם בישיבה ראו בהתנתקות דבר נורא, אבל לא היינו שייכים למגזר הדתי לאומי. לא היינו שותפים פעילים בהפגנות וכו׳, בעיקר ערכו תפילות וצומות להצלת גוש קטיף. זה לא הרגיש לי טוב – יש לנו אחים שמפגינים וחוסמים כבישים ונעצרים – ואנחנו מתפללים. אז השתתפתי בהפגנות, ונעצרתי. שם הכרתי חבר׳ה מהשומרון והגבעות, והחלטתי שאני רוצה להצטרף, לעשות ולפעול, להיות במקום של עשייה. מאז בעצם עזבתי את הציבור החרדי, החלפתי כיפה, גידלתי פאות. אולי אימא שלי תדע איפה החליפה והכובע מאז״.

אלימות כלפי חיילי צה״ל ואנשי כוחות הביטחון זה מעשה שלא אמור לקרות
בעבר היית פעיל מרכזי מאוד בקרב נוער הגבעות ואף הורחקת בצו מנהלי מיהודה ושומרון למשך כמעט שנה. מה השתנה בך מאז?
״הסבים והסבתות שלי משני הצדדים חוזרים בתשובה. הם גדלו דתיים, וחזרו בתשובה כל אחד בזמנו. סבא וסבתא שלי חזרו בתשובה בזכות הרב שלמה קרליבך. גם בקהילה שגדלתי בה אנשים חיפשו את האמת, מה הדבר הנכון לעשות. זה שגדלתי במקום מסוים וככה כולם עושים – לאאומר שככה זה צריך להיות. אל תמהר לחשוב שאתה יודע הכול, ״אל תאמר שהתורה ירושה לך״ (משנה באבות, ה.ש).
״בהתחלה מאוד רציתי לפעול בנושא ארץ ישראל, לקדם דברים וממש לעשות. זה היה אחרי השבר הגדול בגוש קטיף, מול ההנהגה ומועצת יש״ע. היינו חבורה של נערים שלא היה אכפת לנו מה יגידו. נעשה מה שצריך לעשות, כולל ללכת לכלא. עם השנים אתה גדל ואתה שואל: מי אמר שהדבר שאתה עושה הוא הכי נכון ויעיל?״.
סוכות חוזר לטראומת הגירוש מגוש קטיף, שלטענתו משפיעה על הציבור הדתי לאומי כולו עד היום. ״אנחנו ציבור שנפצע קשה בהתנתקות ובאינתיפאדה שקדמה לה. המדינה לא השכילה להתייחס לשבר הזה ולפצע הזה בציבור. אנשים חיים בחשדנות, חיים בתחושה שהם אזרחים סוג ב. כמעט ולא היה קשר בין ההתיישבות לבין הצבא והמשטרה והביטחון. עם השנים אמרתי "רגע, אנחנו רוצים לקדם פה דברים", אנחנו הרי חיים במדינה כולנו יחד, דתיים וחילונים, בלי להסכים על הכול. אם מנתקים את הביחד, השבר רק מעמיק. זה לקח זמן, לא ביום אחד אתה הופך מנער גבעות למישהו שיועץ לראש המועצה, שנפגש עם אנשי מערכות הביטחון וכו׳.
״אבל אני שם, ויש לי היום חברים מאוד טובים בצה״ל ובמשטרה. אני חושב שלמדנו לייצר איזשהו שיח. גם אם לא מסכימים עם החלטות הדרג המדיני – ולא מסכימים בצורה חריפה – כשהממלכה מקבלת החלטה אנחנו ניאבק במה שאפשר, אבל לא נשבור את הכלים. המקום להשפיע הוא בכנסת ובממשלה, שם הדברים נקבעים ונחתכים״.

סוכות ב״שישי ציוני״

סוכות עם חברי הכנסת סטרוק ורוטמן במעלה פולה

סוכות מתאר את חשיבות הרשתות החברתיות כמובילות שינוי בחברה הישראלית. ״אני פתחתי חשבונות ברשתות החברתיות – טוויטר, פייסבוק ואפילו טיקטוק, הייתי עורך של עיתון פופולרי, ואני חושב שהפעילות הזאת משפיעה ויוצרת שיח. אנחנו חיים בדמוקרטיה, דברים נקבעים לפי האנשים. בסוף אם רוב האנשים שגרים במדינת ישראל לא רוצים שיבנו ביהודה ובשומרון, כנראה שלא יבנו. כדי שיבנו לא יעזור שאעלה על עוד הר ואתפוס שם עוד דונם. זה חשוב, אבל זה לא ישנה מגמה. צריך לגרום לכך שלחלק משמעותי מאזרחי מדינת ישראל זה יהיה דבר חשוב״.

יש כעס כלפיך מכיוון חלק מנוער הגבעות. בעקבות מה התפרץ העניין, מה היה הסיפור שם, ומה המצב כיום?

״כששימשתי כדובר היישוב יצהר יצאנו נגד אלימות שהופנתה כלפי חיילי צה״ל. זו הייתה עמדת היישוב שאני כדובר ייצגתי אותה. מטבע הדברים זה מאוד הפריע לחלק מהאנשים שהיו בעבר חברים טובים שלי. לצערי זה הוביל גם לכעסים אישיים. הפריע להם שאני כדובר היישוב יצאתי נגד אלימות. לגיטימי שתהיה ביקורת, אני אומר את מה שאני מאמין בו – שאלימות היא דבר פסול, ואלימות כלפי חיילי צה״ל ואנשי כוחות הביטחון זה מעשה שלא אמור לקרות. ברור שהתקשורת מוציאה מקרים כאלה מפרופורציה, לא הגיוני שכל פעם שאיזה ילד ביצהר זרק אבן זה יגיע לכותרות, ואלפי אבנים שנזרקות על יהודים או שערבים מפוצצים את חיילי צה״ל – עוברים בשקט. אבל אחרי כל זה צריך להיות ברור שאלימות היא מחוץ לתחום״.

אני מאוד אוהב ומעריך את החברים בעוצמה יהודית

לפני חמש שנים מונית למנכ״ל עוצמה יהודית. איך הגעת לפריימריז של הציונות הדתית? מדוע לא לרוץ עם עוצמה יהודית, במיוחד לאור הכרזת בן גביר כי ירוץ לבד?

״הייתי מנכ״ל מפלגת עוצמה יהודית שנתיים וחצי, וקודם כול – אני מאוד אוהב ומעריך את החברים בעוצמה יהודית, אנשים שהם חברים שלי ברמה האישית, כולל איתמר בן גביר. מכבד, מעריך ואוהב. יחד עם זאת עזבתי את העבודה במפלגת עוצמה יהודית לפני בערך שלוש שנים, כי לא הרגשתי שם בבית, עניין של אופי. אני אדם פרגמטי שרוצה להביא תוצאות בשטח. אני מבין את החשיבות של מפלגה שמעניין אותה למשוך את כל המערכת ימינה, זה משמעותי וחשוב, אבל ברמה האישית יותר התאים לי מקום פרגמטי, לכן הלכתי לעבוד אצל יוסי דגן. אם הייתי נשאר במפלגת עוצמה יהודית אני מניח שהייתי היום מועמד לכנסת מטעמה.. אבל עברתי לציונות הדתית, ובה אני מרגיש בבית״.

לדעתך עוצמה יהודית צריכה להתחבר עם הציונות הדתית? יש לקרוא להליכה משותפת?

״בוודאי. הסקרים עכשיו מניסיון העבר, לא משקפים את מה שיהיה ביום הבחירות. אם יהיה מצב שמפלגה ימנית לא תעבור את אחוז החסימה, נישאר עם לפיד כראש הממשלה לעוד תקופה, ואסור לנו להסכים עם המצב הזה״.

איך אתה כחבר כנסת מתכוון להתמודד עם פינויים נוספים, כדוגמת עמונה, או הסכמים שיופרו כמו מה שקרה באביתר?

״הבעיה העיקרית היא שלמדינת ישראל אין חזון. אין הסתכלות קדימה לטווח ארוך, אין תוכנית מה המדינה רוצה בשטחי יו״ש. אם מדיניות המדינה הייתה רצון לבנייה יהודית בכל יו״ש, כנראה שלא היינו צריכים להקים מאחזים ולא מגיעים למקום שבו יש בכלל את אביתר. אם המדינה הייתה מחליטה הפוך, שלא תהיה בנייה – אז גם לא היה הסכם. הבעיה שהמדינה נותנת לשטח להחליט בשבילה. מציאות שבה מדינה ריבונית נותנת לשטח להחליט בשבילה היא מציאות לא בריאה. אנחנו משתתפים בה בצורה פעילה כי הערבים משתתפים בה, אז לא נותרה לנו ברירה אלא להשתתף בה גם".

״המציאות האידאלית היא שמדינת ישראל תגיד בגלוי שיהודים יכולים לבנות ברחבי יהודה ושומרון, עם תוכניות מסודרות כמו בכל מקום אחר בארץ. ואז בכלל לא נידרש לעניין פינוי מאחזים ולא נצטרך להידרש להקמתם״.

סוכות מודע לקשיים בדרך ולמציאות האידיאלית שאותה הוא מתאר. ״האם אני חושב שכח״כ יחיד אצליח להגיע לזה? כנראה סיכוי לא גבוה, אבל זו קריאת כיוון. נעבוד קשה, נשבור קירות עד שנצליח להגיע לזה. בינתיים נדחוף ככל שנוכל לזה שהמדינה לא תפלה בין יהודים ביו״ש. הסיבה שאני רץ לפוליטיקה היא שאני חושב שהיהודים ביהודה ושומרון הם אזרחים סוג ת במדינת ישראל. זכויות האדם הכי בסיסיות נשללות מאיתנו, וזה משהו שאני רוצה להילחם עליו".

״לבוא ולהגיד שמפנים את רמת מגרון כי היא לא חוקית, כשמסביב יש מאות אם לא אלפי בתים לא חוקיים של ערבים – זו בדיחה, זו טענה לא רצינית. מפנים את רמת מגרון כי המדינה רוצה להתחנף לאמריקאים, סיבות כאלה. הבעיה צריכה להיפתר במאקרו, לא במיקרו״.

בתקופה האחרונה יש מי שמנסה לערער על המציאות ביו"ש לא רק דרך הסכם מדיני כזה או אחר, אלא דרך הנוכחות בשטח ממש, גם בשטח שנמצא בשליטה ישראלית מלאה. רבבות מטיילים ערבים מגיעים לאתרי הטבע ביהודה ושומרון, לעתים קרובות בצורה מאורגנת. מי שעומדת מאחורי המטיילים הערבים היא לא אחרת מאשר הרשות הפלסטינית.

לפני כשלושה חודשים התחלת את מיזם "שישי ציוני" בנחלי יו"ש. איך הגעת לעסוק בכך?
"מטיילים יהודים ביהודה ושומרון נתקלים באתרי הטבע ביו"ש בפלסטינים שמגיעים לאזורים המתויירים בצורה ממומנת ומאורגנת כדי שתהיה להם תחושה לא נעימה. ביום העצמות האחרון בעוג'ה כמה יהודים חוו אלימות ממש. ברוך השם מאז שאנחנו פועלים, בכל שבוע מגיעים למקורות המים כמו עין דני והעוג'ה אלפי יהודים. כל זה קורה בסיוע מתנדבים מהאזור והיהודים מגיעים בחזרה לטבע".
לפני חודש הקמת יחד עם יוסי דגן את V22, שנועד להוציא מצביעי ימין להצביע. מה באמת צריך לעשות כדי לא להגיע לבחירות שישיות?
״האתגר הכי גדול של הימין הוא להוציא מצביעים שלא יצאו להצביע בפעמים הקודמות. יש 300,000 מצביעי ימין שלא יצאו להצביע בבחירות הקודמות, זה כמעט עשרה מנדטים. חלקם משאננות, חלקם מחוסר תקווה, אנשים שאין להם מישהו שבאמת מייצג אותם, וחלקם נשארו בבית כי זו פרוצדורה ואין להם כוח. זה אסון! אנשים רואים עכשיו את יאיר לפיד כראש ממשלה ומתבאסים, רואים שהמדינה נכנעת בכל מיני מקומות לטרור, ומתבאסים.

הם יכולים בידיים שלהם לשנות את זה״.
הסברת על נושא הבנייה בארץ ישראל, שצריכה להיות מטרה מסודרת של המדינה. מלבד נושא ארץ ישראל ודאגה למתיישבים, מה מטרותיך בריצה לפוליטיקה?
״ישנם ארבעה דברים שבוערים בי, שבשבילם אני רץ לפוליטיקה. הדבר הראשון הוא השוואת זכויות האדם של תושבי יו״ש לזכויות האדם של אזרחים בכל הארץ. אני רוצה שאת חיי המתיישבים ינהלו משרדי הממשלה ולא קצינים במנהל האזרחי. שתהיה פה השקעה נורמלית בתשתיות, באכיפה נורמלית בכבישים, שמי זורק עלינו אבנים יטופל. דברים אלמנטריים״.

העניין השני הוא יצירת חזון למדינת ישראל. ״בגלל שאין למדינה חזון, מפחדים לקבוע עובדות בממשלות של 61 ואין תוכניות ארוכות טווח. זה מגוחך, הרי בכל חברה ובכל משרד ממשלתי יש תוכניות חומש, תוכניות ל-25 שנה קדימה. משרד התחבורה מתכנן את המדינה עשורים קדימה, ומשרד הביטחון לא מתכנן את המדינה אפילו חודש קדימה. זה בלתי נתפס. אמורה להיות תוכנית עבודה וקריאת כיוון וניסיון להגשים אותה. אם קריאת הכיוון היא התיישבות ביו״ש – אז משרד החוץ צריך להסביר לעולם, משרד הביטחון צריך לפעול נגד הערבים בשטח וכו׳. בגלל שאין תוכנית עבודה זה לא קורה, ובשטח אין ואקום: ארגונים אחרים מנסים לבוא ולקבוע את המציאות, ודי בהצלחה״.

הזהות היהודית של המדינה היא הנושא השלישי שבו מתכוון סוכות להתמקד. ״היום אין חוקה בבישרא והזהות היהודית של המדינה לא מספיק מעוגנת בחוקה או בחוקי יסוד. זה הפך להיות משהו שכל פקיד במשרד המשפטים יכול לבוא ולעשות מה שהוא רוצה. ביום שני השבוע היו כותרות על כך שבנים ובנות של החינוך החרדי העצמאי ישבו בהפרדה בהופעה בבניני האומה. זה רעש לא הגיוני, הרי מאז קום הציבור החרדי תמיד האירועים שלו היו בהפרדה. אבל בגלל שאין ואקום ולמדינה אין עמדה מסודרת בעניין, מי שקובע את העמדה אלו כל מיני פקידים עם אג׳נדה רדיקלית וטרלול פרוגרסיבי, והדבר הזה הוא לא ברירת גורל".

לטענתו מדינת ישראל צריכה להגדיר בחוק יסוד או חוקה את חשיבות ערך תורת ישראל למדינה ולתושביה. ״ברגע שהדבר הזה יקרה האירוע יהיה פשוט לתפעול. אולי נריב על מה בדיוק יהיה בחוק היסוד או בחוקה, אבל אחרי שנפתור את זה דברים יהיו בסדר. כל מיני ארגונים וגופים בינלאומיים שמנסים להשפיע על אופי המדינה יהיו חסרי תוחלת, כי הדבר יהיה מעוגן בחוקה ללא שינויים. היחס לאברכים לדוגמה, המדינה לא מספיק מכירה בערך לימוד התורה, שלומדי התורה שומרים על העם היהודי ושזו הליבה של עם ישראל. לא יכול להיות שכל ממשלה מחדש תצטרך להחליט על חלוקת הכספים הקואליציוניים".

תוכנית לצעירים

עניין נוסף הוא הדאגה לצעירים. ״היום הצעירים סובלים מתת ייצוג בכנסת. יש המון נושאים שמשמעותיים לחיי הצעירים שאיש לא נוגע בהם. יש לי תוכנית בנוגע לצעירים, כמו רפורמה בלימודי הנהיגה: לא הגיוני שנערים בני 17 יצטרכו להתמודד עם עול כלכלי כל כך גבוה.

״אני רוצה לקדם חוק דגל – חוק סנכרון משרדי הממשלה״, הוא מסביר לסיום. ״לא יכול להיות שהיום משרדי הממשלה לא יודעים לדבר אחד עם השני ומי שסובל מזה אלו הצעירים. כשאני צריך לרשום את הבת שלי למעון תמ״ת, אני עם תלוש שכר מסודר וגם אשתי, והיינו אמורים לקבל דרגה. אבל רשמנו את הילדה ביולי 2021, וקיבלנו דרגה ביולי 2022, שנה אחר כך, בגלל שהיו חסרים תלושים וטפסים ואישורים. הרי המעסיק שלי כבר דיווח למדינה על התלוש – אז שהתמ״ת ידברו עם מס הכנסה ויסדרו את הדרגה".

״נולד תינוק חדש – הרי יודעים שנולד תינוק, אז למה אני צריך לעדכן עשרה משרדי ממשלה שונים שנולד תינוק? מי שמתמודד עם זה זו שכבת הגיל של הצעירים. המבוגרים השלימו עם העובדה שכך העולם מתנהל, אבל אנחנו חיים בדור דיגיטלי, מדברים אחד עם השני, עובדים נכון, ורק מול המדינה זה תקוע – וזה מתסכל. הצעירים מתוסכלים בצדק״.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

דצמבר 28, 2022

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.