בקול רב

הרב, אתה יודע לפתור חלומות?

הטיפוס המוזר ניגש לרב ושואל אותו: ׳כבוד הרב, יש לי שאלה: מה מברכים על תפוח?׳. זה היה מביך. כמעט כמו לשאול ׳כבוד הרב, איך עושה פרה?׳

הרב יוני לביא

לקראת ההסמכה לרבנות למדתי הלכות שבת וכשרות, עירובין וטהרת המשפחה. אף אחד לא לימד אותי לפתור חלומות. ובכל זאת, לא פעם פונים אנשים ומספרים על חלום מוזר או מפחיד שחלמו בלילה ומבקשים לדעת מה פתרונו. מתברר שמאז שיוסף הצדיק פתר לפרעה את החלומות יש איזו ציפייה מרבנים שידעו לפענח מה המשמעות הנסתרת של החלומות. אני עומד די נבוך מול בקשות כאלו. אני יודע שבתנ״ך יש לחלומות משמעות עמוקה ואפילו בחינה של נבואה – "בחלום אדבר בו" (במדבר יב, ו). התנ"ך מלא בחלומות נבואיים – החל מהסולם והמלאכים העולים ויורדים שראה יעקב בשנתו, דרך חלומות הפרות והשיבולים של פרעה, חלום הצֵלֶם של נבוכדנצר, וכמובן יוסף, איש החלומות, של התנ"ך, שמסלול חייו רצוף חלומות והגשמתם. גם חז"ל ראו בחלום כלי להעברת מסר מִשָמִים לאדם: "חלום – אחד משישים בנבואה" (ברכות נז, ב), ובגמרא מופיעה התייחסות מפורטת לשורה של חפצים ודמויות שנראים בחלום (גמרא ברכות פרק תשיעי).
חלומות שווא
מצד שני חז"ל סייגו את כוחו של החלום וקבעו "אין חלום ללא דברים בטלים" (ברכות נה, ב) הנביא זכריה השתמש בביטוי חריף עוד יותר שהפך למטבע לשון: "וחלומות השווא ידברו" (זכריה י, ב). בגמרא מסופר על אדם שאביו נפטר והותיר לו כסף בירושה אך לא גילה היכן הוא מונח. כעבור זמן האב הופיע אצל בנו בחלום, חשף בפניו את מקומו של הממון וציין שהוא "מעשר שני". להלכה נפסק שהבן רשאי לקחת את הכסף ולהשתמש בו בחופשיות מבלי לנהוג בו קדושת מעשר שני. כלומר, למרות שהחלום ניכר כאמיתי, אין שום תוקף הלכתי לנאמר בו. מעניין לציין שאחד מן הראשונים, רבי יעקב הלוי ממרויש (חי בצרפת במאה ה-13. מבעלי התוספות), פרסם ספר ושמו "שו"ת מן השמים" המבוסס על שאלות בהלכה שהמחבר קיבל עליהן תשובות באמצעות 'שאלת חלום'. זהו מקרה חריג ויחידי מבין אלפי ספרי שו"ת, כי בפסיקת הלכה ישנו כלל: "לא בשמים היא" (דברים ל, יב) – הדין נקבע על פי משא ומתן הלכתי המתרחש בארץ ולא מונחת עלינו מן השמים.
לשבור את הקרח
לפני שנים שמעתי סיפור מטלטל שהולך עם התפיסה הזו ממש עד הקצה: יהודי אחד בא אל רבי חיים מוולוז׳ין, מגדולי ראש הישיבות לפני כמאתיים שנה וסיפר לו על חלום נורא. בחלומו הוא עושה את דרכו ליריד ובדרך עובר עם העגלה על הקרח הקפוא של האגם, כמו שהיה מקובל לעשות אז בחורף. לפתע הקרח התבקע והוא נפל עם עגלתו למים הקרים וטבע. רבי חיים האזין לו בקשב רב ואמר: ״חלומות שווא ידברון. עכשיו אמצע החורף והנהר קפוא לגמרי. סע לשלום וה׳ יצליח דרכך״. למחרת התייצב שוב היהודי אצל ר׳ חיים וסיפר שהחלום הופיע בשנית. גם הפעם דבק ראש הישיבה בעמדתו: ״חלומות שווא ידברון. סע לשלום״. כשהחלום נשנה בשלישית בא היהודי שוב אל רבו וגם הפעם התשובה לא השתנתה. אותו סוחר נסע ליריד, עבר על האגם הקפוא ובאמצע הדרך הקרח התבקע, הוא נפל עם עגלתו למים הקרים וטבע. בני משפחתו באו כעוסים אל ראש הישיבה והאשימו אותו: ״למה אמרת לו להתעלם מן החלום?! בגלל זה הוא טבע…״. אמר להם רבי חיים: ״אין קשר בין החלום לְמָה שקרה. בתקופה זו של החורף האגם תמיד קפוא ואין סיבה הגיונית לחשוש מלנסוע עליו. מה שקרה הוא אירוע חריג ונדיר שלא ניתן לִצְפּוֹת מראש, ובכל אופן אין שום קשר בינו לחלום. גם אם הוא היה בא פעם רביעית ומספר לי על אותו חלום הייתי אומר לו לנסוע״.
להיטיב את החלום
לרוב כשאנשים באים אלי נסערים בגלל חלום וחוששים מההשלכות שלו על החיים שלהם, אני מנסה להסביר להם שיש הבדל בין חלומות של ענקי עולם וצדיקים כמו אישי התנ"ך, לבין חלומות של אנשים רגילים כמונו. מעבר לכך, יש להבחין בין ימי קדם לעידן המודרני. בעבר אנשים חיו רוב חייהם באותו מקום ולא הכירו את המתרחש בעולם. רוחב האופקים שלהם היה צר ביותר. אם פתאום הופיע אצלם חלום שעסק במושגים ואירועים משונים – היה צורך לתת על כך את הדעת. אך בימינו כשאדם חשוף לאמצעי התקשורת, חדשות מכל העולם וסרטים בדיוניים – המוח מוצף באינספור גירויים ומראות דמיוניים, ואך טבעי הוא שבמהלך השינה 'יעלה גירה' בצורת חלומות מוזרים ומפחידים.
כך בדיוק אמרתי למישהי שפנתה אלי מלאת חששות לקראת חגיגת אירוסין של בת דודתה. האירוע היה אמור להתקיים ביישוב שבעבר התרחש בו פיגוע קטלני, והיא חלמה שדבר דומה מתרחש ח"ו שוב אצלם. הסברתי לה שבמדינה כמו שלנו, בה שומעים לעיתים מזומנות על פיגועי טרור, טבעי שיש חששות כאלו, והמחשבות על כך ביום צפות בלילה שלאחר מכן בצורה של חלום. אך אין זו נבואה ובע"ה היא תלך ותשמח את החתן והכלה ותשוב בשלום.
לכן, הדבר הנכון ביותר הוא להתעלם מחלומות ולא לייחס להם משמעות. לשנן לעצמנו ש"חלומות שווא ידברון". מי שבכל זאת מרגיש שהעניין טורד את מנוחתו יכול לעשות "הטבת חלום" בפני שלושה מחבריו. יש לספר בפניהם את החלום והם יאמרו לו "חלום טוב חלמת, וטוב יהיה". אפשרות נוספת היא לומר תפילה מיוחדת להטבת חלום בזמן שהכוהנים נושאים את כפיהם בתפילה: ״ריבונו של עולם, אני שלך וחלומותיי שלך. חלום חלמתי ואיני יודעת מה הוא, בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי אחרים. אם טובים הם, חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף הצדיק, ואם צריכים רפואה, רפאם כמי מרה על ידי משה רבנו עליו השלום, וכמי יריחו על ידי אלישע, וכמרים מצרעתה, וכנעמן מצרעתו, וכחזקיהו מחליו. וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה, כן הפוך כל חלומותיי עלי ועל כל ישראל לטובה. ותרצנו ברחמיך הרבים. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגואלי". לילה טוב וחלומות פז! ■

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".

עזר מציון נקודת אור

עזר מציון נקודת אור

"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת…
חברים לרפואה

חברים לרפואה

“תוך תקופה קצרה הפכנו להיות הגוף המוביל בישראל בתחום סיוע…