“כשאני נכנסת לבית כלשהו אני מיד מרגישה את האנרגיות של הבית לפי הריחות של התבשילים. בית שיש בו סירים על הגז וניחוח אוכל, משדר חמימות ומשפחתיות. אוכל, בעיני הוא הרבה מעבר למזון לצורך חיזוק הגוף, אוכל הוא גם מזון לנפש”
משתפת אותי אלינור רחמים. רחמים השתתפה לפני 8 שנים בתוכנית הריאלטי “מאסטר שף” ומאז ענייני האוכל הפכו לתחומי העיסוק שלה. היא מעבירה סדנאות בישול “אלינורה חוויות טעמים”, היא מתכונאית ומחברת מתכונים, כותבת מדורי אוכל ומעלה באופן שוטף מתכונים ותמונות בעמוד הפייסבוק והאינסטגרם שלה. רחמים בת 32 אמא ל 4 בנים: אליה, מלאכי, גבריאל וכרמי. אלינור ירושלמית במקור והיום גרה עם משפחתה בתקוע. אל תקוע הגיעה כקומונרית בבני עקיבא בשירות הלאומי. עדיאל האיש שלה, נולד בתקוע ואותו היא הכירה כשהייתה בשירות. מאז נדבקה בעדיאל ובתקוע, ישוב מדהים למרגלות ההרודיון בגוש עציון. בתקוע גרים כ-900 משפחות, דתיים וחילונים יחד, מגוון רחב של אנשים טובים וערכיים אוהבי הארץ והאדם. “תקוע זה מקום נפלא לגדל בו ילדים וגם לגדול בו בעצמי. בתקוע מצאתי את עצמי, המקום הזה דייק אותי להיות מי שאני היום. זה ישוב שיש בו פתיחות ומגוון. יכולתי להיות אני עצמי בלי שיבחנו אותי ויקטלגו, וזה מקסים בעיני”.
מתי בעצם התחלת להתעסק באוכל?
“מגיל מאוד צעיר אהבתי את המטבח, תמיד רציתי לעזור לאמא לבשל, וכבר כנערה בישלתי בבית. לתוכנית מאסטר שף הגעתי במקרה, ראיתי מודעה קטנה, שלחתי כמה מילים על עצמי ושאני מאוד אוהבת לבשל. הגעתי לשם בלי הרבה הכנה מראש. ההשתתפות בתוכנית פתחה לי צוהר רחב לעולם הבישול, זו הייתה חוויה מיוחדת מאוד עבורי, הכרתי אנשים מופלאים, למדתי דברים חדשים וגם נפתחו לי הרבה דלתות. במהלך העונה החלטתי לפרוש ולא המשכתי עד הסוף. הייתי אז אמא צעירה לשני קטנים והרגשתי שהצילומים שואבים אותי. התזמון לא התאים לי, הימים היו עמוסים ולא היה לי זמן לילדים, למשפחה ולבית כמו שרציתי, אז החלטתי לפרוש.
אף על פי שפרשתי באמצע הצילומים לתוכנית, אני עדיין חייה בעולם הבישול כל הזמן ומשקיעה את זמני בבישול גם בבית עם המשפחה ומאז התוכנית גם כעיסוק ופרנסה. בכלל, בישול זו הדרך שלי לתקשר עם העולם. מישהו לא מרגיש טוב אני מגיעה עם סיר מרק מנחם, חברה יולדת אני מביאה לה סיר אוכל חם שיחזק לה את הגוף והלב, יש אירוע משמח אני אופה עוגה טובה.
המטבח הוא עולם קסמים. אני לוקחת חומרי גלם פשוטים ויוצרת מהם מנות מרגשות. אני מגיעה הביתה אחרי יום עבודה עמוס, מיד אני מעמידה סיר שיצור אוירה חמימה וביתית וידיף ריחות טובים. חשוב לי שתהיה תחושה בבית של אמא דואגת, מבשלת ומפנקת”.
מה את עושה בסדנאות הבישול שלך?
“השילוב של אנשים ואוכל הוא שילוב מנצח. אני מגיעה לבתים של אנשים עם כלים, ציוד וחומרי גלם ובמשך שעתיים אנחנו מבשלים יחד ארוחה. אחר כך עורכים שולחן ואוכלים בצוותא. המפגשים האלה מאוד מיוחדים: צבעוניים, מגבשים ומלאים בניחוחות טעמים וסיפורים. לפעמים אלו מפגשים משפחתיים של בני משפחה שלא נפגשו הרבה זמן, ואז במהלך הסדנא מדברים ויוצרים יחד. יש מפגשי חברות וימי הולדת לצוותים. הדינמיקה בין המשתתפים תמיד מיוחדת ומרגשת. המפגש עם האנשים ממלא גם אותי. אני מלמדת טכניקות בישול, מתכונים חדשים והרבה פעמים גורמת למשתתפים להתאהב במטבח. בסדנת בישול מזרחי לדוגמה, אנחנו מגלגלים יחד קובה, ולחמעג’ון לחם ממולא בשר, עלי גפן ממולאים ועוד דברים טובים. המשתתפים מגלים שהעבודה במטבח הרבה יותר פשוטה ממה שהיא נראית וגם מעוררת בהם חושים וזכרונות. יש אנשים שהמטבח מזכיר להם את הבית והסבתא או את השכנה בילדות או את שנת השירות.
ההשראה הגדולה שלי היא סבתא חנה ז”ל, היא הייתה חצי עיראקית וחצי פרסית, אמא ל- 11 ילדים. בכל יום שישי היא הייתה מגלגלת כמויות גדולות של קובה וממלאה סיר מרק ענקי כולם היו מגיעים לאכול את הקובה שלה
תוך כדי הבישול מעלים חוויות וזכרונות, מספרים סיפורים ונוצרת תחושה מיוחדת של ביחד. בתקופת הסגר והקורונה היו מעט מפגשים וזה מאוד חסר לי. ברור שהמפגש המשפחתי והחברתי חסר לכולם ובכל זאת אני כל כך מחכה לחזור להעביר סדנאות”.
מהצד זה נשמע מאוד מעייף, להסתובב בין בתים ואנשים עם ציוד, אחר כך להחזיר הכול הביתה ולסדר. מה מניע אותך לזה?
“זו שאלה מצוינת, באמת ההתארגנות לקראת כל סדנא דורשת ממני כוחות פיזיים וגם דורשת עבודת הכנה רבה וקניות. אבל כשאני מגיעה אל הבתים המארחים ונפגשת עם האנשים ואנחנו מבשלים יחד, יוצרים ואוכלים, אני רואה את השמחה את ההנאה ואת ההתרגשות שלהם וזה שווה הכול! אני מרגישה שליחה, מרגישה שזה התפקיד שלי בעולם, כנראה. להזמין פיצה או אוכל מוכן לא דומה בשום צורה לעבודה המשותפת ליצירת הארוחה. השיח שנוצר סביב זה הוא מיוחד. אוכל פותח לבבות, הבישול משחרר משהו בגוף ובנפש. בבישול יש משהו מרפא ומרגיע ואני שמחה להשתתף בתהליך הזה שאנשים עוברים איתי בסדנאות”.
עם מה את הכי אוהבת להתעסק במטבח?
“אני הכי אוהבת בצק. כל שבוע אני לשה מעל 10 ק”ג בצק. כשאנחנו שמים בקערה מים, שמרים, סוכר, שמן ומלח ולשים הכול לבצק באהבה זו הרגשה נהדרת. בצק הוא הדבר הכי פשוט שיש, כשממלאים אותו בכל טוב: ירקות צבעוניים, גבינות או בשר הוא הופך עשיר. כמה מקסים. פעולת הלישה שמאחדת את כל החומרים יחד, מרככת ומחברת. פעולת הלישה מחברת גם את האנשים. קיימים כל מיני סוגי בצק: בצק לפוקצ’ות ולו מרקם נוזלי ואוורירי, בצק לחלות, יציב יותר. מרגש אותי שמחומר גלם פשוט כל כך ואוניברסלי (בכל העולם לשים בצקים) אני יוצרת יצירות מיוחדות וטעימות. מובן שכשאני לשה בצק למשפחה שלי אז הילדים הם חלק בלתי נפרד מהדבר הזה. אנחנו לשים בצק יחד, הם יוצרים צורות, וארוחת ערב שהכנו מקבלת מימדים חדשים”.
ספרי לי משהו מיוחד שאת נפגשת בו בסדנאות שלך?
“אם כבר דברנו על בצק, אז בסדנאות אני מכינה כמויות גדולות של בצק ואני מקפידה על הפרשת חלה לא משנה מה אופי הקבוצה, דתיים או חילונים. ברגע שאני מחפשת מתנדב להפרשת חלה וכל אחד מבקש בקשה, תמיד מישהו מספר על חולה במשפחה שיבקשו בשבילו רפואה או על רווקה שיבקשו בשבילה זיווג. עולים כל מיני סיפורים שפותחים את הלבבות ויוצרים שיח מעניין. בסוף יוצא שאנחנו עוברים גם חוויה רוחנית”.
מאיפה את מקבלת את ההשראה שלך לאוכל?
“ההשראה הגדולה שלי היא סבתא חנה ז”ל, היא הייתה חצי עיראקית וחצי פרסית, אמא ל- 11 ילדים. בכל יום שישי היא הייתה מגלגלת כמויות גדולות של קובה וממלאה סיר מרק ענקי. כולם היו מגיעים לאכול את הקובה שלה, וזה היה מאיר את הנשמה שלי. זאת הייתה הדרך שלה לתקשר איתנו הנכדים. כולנו אהבנו את הטעמים שלה והיינו מצפים למטעמים שלה ולארוחה יחד. היום אני נהנית ביום שישי לגלגל בעצמי קובה בהשראתה. אני ממלאה סיר רחב וגדול בלי לחשב כמויות. גם השכנים יודעים שאפשר להיכנס ביום שישי לאכול מרק קובה.
גם אמא היא השראה למטבח שלי. המטבח המרוקאי שלה מלא טעמים וצבעים במשך כל הילדות שלי תמיד חיכה לי סיר אוכל חם בצהריים. אלו זכרונות שמלווים אותי ומעצימים את המטבח שלי.
מעבר לכך, אני מקבלת השראות מכולם, כשאני מתארחת וטועמת משהו שאהבתי, אני מיד מבקשת מתכון. חברים שחוזרים מטיולים בעולם ומביאים לי תבלינים מיוחדים מלמדים אותי טעמים חדשים ומשדרגים את המטבח שלי”.
הרבה אנשים לא אוהבים לבשל ומעדיפים לאכול בחוץ. ותקופת הקורונה, מאלצת אותם לבשל בבית. תני עצה קטנה איך מתחילים?
“אוכל עושים באהבה, וזו לא סתם סיסמה, זה באמת. לפעמים יש לי מצב רוח פחות טוב. אז או שאני נכנסת למטבח ומוצאת שם נחמה ונרגעת, או שאני צריכה להירגע רגע בשקט ואז נכנסת למטבח כשאני באנרגיה טובה יותר לבישול. הבסיס לבישול הוא הצורך שלנו להאכיל את עצמנו ואת בני המשפחה או את האורחים שלנו במזון טרי, בריא ומזין. כשבאים לבשל מהמקום הזה, אז יש מוטיבציה. אני מאוד משתדלת לבשל אוכל בריא עם הרבה ירקות וקטניות, במטבח שלי. ולכן אני ממליצה להתחיל בבישול פשוט, לא להסתבך עם מתכונים מורכבים. אפשר לקחת תבנית עוף עם ירקות שורש: תפוחי אדמה, בטטות, בצלים שלמים, שום, גזרים, קישואים, סילאן, וקינמון, מכניסים הכול לתבנית והנה ארוחה שלמה ומזינה. ממליצה להתחיל בדברים קלילים שלא דורשים הרבה עבודה, סיר מרק ובו עדשים כתומות, מרק סמיך מנחם בלי הרבה עבודה. הרבה פעמים בישול במטבח עם הילדים הופך את הכול לחוויה. לא מבשלים רק כי חייבים. כך כולם נהנים מהיצירה ומארוחה משפחתית”.
“האוכל תופס מקום מאוד מרכזי בחיים שלנו. אנחנו מתחברים לחגים ולשבתות דרך האוכל. בראש השנה מתחברים לאוכל עם הסימנים לברכות, בפסח עם קערת הסדר, בחנוכה עם הסופגניות, בט”ו בשבט עם הפירות ובשבת בשלוש ארוחות. גם הקורונה הביאה איתה שינוי לחיים שלנו. חגגנו את החגים בהרכב משפחתי מצומצם והיה לנו חשוב לשמור על המסורת. בישלנו את האוכל המסורתי שאכלנו אצל סבתא ואצל ההורים וזה הזכיר לנו מאיפה באנו. אנחנו חוזרים אל השורשים המשפחתיים באמצעות האוכל, מתחברים לזכרונות ולמסורת המשפחתית. אוכל הוא לא רק מזון לגוף, אוכל הוא בית חם ואוירה. בימים אלה ששעות הערב מתארכות, החורף מתקרב, רבים מאתנו עדיין בחל”ת עם הילדים בבית, המטבח הוא מרכז הבית. האוכל הוא הכלי שמחבר, מרפא, מנחם ומחמם את הלב והנפש”
