יהדות עכשיו

יוצאים למרחבים

פורצים את הגבולות ביהודה ושומרון • מגמה חדשה להחזרת הנוכחות היהודית באזור כנגד ההשתלטות הערבית שכבר שנים קובעת עובדות מתחת לפני השטח • כי ארץ ישראל היא של העם היהודי

2,000 אנשים צעדו בהרי השומרון ממעלה הקטורת לחאן לבונה ביום ראשון בשבוע שעבר. בין שלל הסמלים של מועצת בנימין, גרעיני ההתיישבות השונים ויישובי הסביבה שהיו בראש המודעה שבישרה על האירוע – הסתתר הסמל של תנועת נחלה.

מי שעומדים מאחורי התנועה, שחרטה על דגלה לגאול את מרחבי ארץ ישראל שנותרו שוממים, מנחל מצרים עד נהר פרת – הם קודם כל דניאלה וייס, שחיה את ההתיישבות בשומרון מימיה הראשונים, וצבי אלימלך שרבף, נכדו של מחדש ההתיישבות בחברון ומקים התנועה – הרב משה לוינגר זצ"ל. אבל הפעם בחרנו להתמקד במי שנמצאים בשטח, ולרוב לא זוכים לפרסום.
שוחחנו עם שני חבר'ה מהנוער של תנועת נחלה – עקיבה סיימון מהשומרון, בחור שיעור א' בישיבת "ניר" – קרית ארבע, ואלישע יפין מדרום הר חברון, תלמיד ישיבת "שבי חברון" לצעירים.
איך הגעתם לנחלה?
"בחנוכה לפני 4 שנים, בתחילת כיתה ט', הגעתי למסע לילי של נחלה לסבסטיה", עקיבה מתחיל לספר. "כמה חודשים אחר כך ראיתי מודעה על מסע מאתגר של שלושה ימים מאלון מורה לכוכב השחר. כבר הכרתי טיפה מהמסע הקודם, והפעם באתי עם עוד כמה חברים מהיישוב.
"בתחילת המסע בני קצובר סיפר על הקמת קדומים וההתיישבות בשומרון, ובסופו גם דניאלה סיפרה ועודדה את כולנו להמשיך קדימה ביישוב ארץ ישראל. לאורך המסע, החבר'ה שהובילו אותו, קיימו דיונים מעניינים על הארץ וסיפורים מהעבר. כמה חודשים אחר כך, אחד מהחבר'ה שארגנו את המסע הזמין אותנו לשבת במאחז "מעוז אסתר", ולאט לאט התחלתי להתחבר".
עקיבה ממשיך ואומר כי "הנקודה שבה התחלתי להצטרף בפועל לתנועה היתה בפגישה של הנוער בבית של דניאלה. היא השאירה לנו בית עמוס בתבשילים שהיינו צריכים לגמור עד סוף הפגישה. החבר'ה הותיקים יותר הסבירו לכל מי שהצטרף על ההתיישבות ביהודה ושומרון ומה המצב כרגע. דיברנו אל תוך הלילה איך אפשר להתקדם מפה. תכל'ס אני בעיקר ישבתי מאחור והקשבתי, נלהב מהעוצמות והרצון לפרוץ קדימה.

"בפגישה הביאו מפה גדולה של יהודה ושומרון, עם כותרת גדולה – "תכנית שמיר". זאת היתה תכנית ממשלתית שהכינו 15 צוותים בממשלת יצחק שמיר על מנת ליישב את כל יהודה ושומרון ביהודים. התכנית כוללת הקמת יישובים חדשים, מרחבים חקלאיים, שמורות טבע ועוד. כשהתחלפה הממשלה, וקמה לה ממשלת אוסלו, התכנית נגנזה. בשנתיים שחלפו מאז הפגישה הובלנו מאבק נגד תכנית טראמפ. אחד העקרונות של התכנית היה שאף יהודי או ערבי לא יפונה מביתו. שטחי A ו-B יישארו בידי הערבים, המרחבים הריקים, ואלו שהערבים כבר השתלטו עליהם – יעברו חלילה לידי הערבים. בכל אלו, סה"כ 70% מיהודה ושומרון, תוקם מדינה פלסטינית. רק גושי ההתיישבות והמרחב ביניהם, והיישובים הבודדים שיהפכו למובלעות – יישארו בידינו, ויסופחו רשמית למדינת ישראל".

גרעיני ההתיישבות

"במקביל למאבק בתכנית טראמפ", ממשיך עקיבה, "התחיל להתארגן בסביבת קרית ארבע גרעין משפחות, שהחליטו לפעול בכל מישור אפשרי עד שיצליחו להקים יישוב חדש בהרי יהודה. הנקודה שנבחרה היא "מעלות חלחול", הצמודה לעיר הערבית חלחול, בין קרית ארבע-חברון לגוש עציון. בעקבותיו הוקם גרעין משפחות גם בשומרון, והנקודה שנבחרה היא אביתר, ליד צומת תפוח. זה היה קרוב לבית, אז הצטרפתי לגרעין, והתחלנו לעבוד".

עקיבה מספר שלאחר פגישות ראשונות הם עשו שבת שטח באביתר כדי להכיר אחד את השני וגם את המקום. "השבת היתה מתואמת עם החטיבה וככה התחלנו גם להכיר את הגזרה. המשימה הראשונה הייתה לחבר את היישובים מסביב למקום, ולמשימה של הקמת יישובים חדשים. עשינו אירועים באביתר במשך כמה חודשים כמו צעדה מצומת תפוח לאביתר, התוועדות של ישיבות האזור, ערב נשים לזכר הרבנית לוינגר ועוד. לפני בערך שנה, החלטנו שצריך עוד נוער, ויזמנו שבת נוספת בשטח, בגבעה בשם 'ראס א-דאר', ליד תפוח, בעיקר עבור הנוער. פרסמנו מודעה, והזמנו חברים, הגיעו 60-70 חבר'ה. כשהחלטנו לעלות לקרקע לאחר הרצח של יהודה גואטה הי"ד, הנוער הוביל חלק גדול מהעבודה הפיזית, וגם עזר בעבודה הציבורית. אגב, אחד מהחבר'ה שהצטרפו בשבת הזאת זה אלישע".

בתשובה לשאלתי מה הביא אותו לשבת, אלישע עונה: "באמצע הקורונה, ישבתי בבית משועמם, וחבר שלי הזמין אותי לאיזו שבת שטח שנחלה עושים ליד תפוח. בשבת, יו"ר התנועה צבי אלימלך שרבף, שהיה איתנו בשטח, ישב עם כולם והסביר על המצב. אחר כך היתה פגישה של נוער נחלה יחד עם כל החבר'ה שהגיעו לשבת, ודיברנו על מה אפשר לעשות עם המצב. אז הבנתי שיש משימה חשובה, שכולם חייבים להתגייס אליה, ושגם לי יש הרבה מה לעשות. לקח לי קצת זמן, אבל לאט לאט התחלתי להצטרף לפעילות".

 ההשתלטות הערבית
"מה זו בעצם ההשתלטות הערבית?", אני שואל אותם, ועקיבה בוחר לענות: "מאז שהצטרפתי לנחלה, התחלתי עם הזמן לשים לב בנסיעות לבתים חדשים שערבים בונים בכל מקום ומשתלטים על עוד ועוד שטח, כשאנחנו בונים רק בתוך היישובים.
"חשוב מאוד להבין שזה לא סתם ערבים שמשתלטים על שטחים בכל מיני מקומות בצורה עצמאית. בשנת תשס"ט (2009) הכריז ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד על תכנית להקמה בפועל של מדינה פלסטינית, בלי התחשבות בהסכמים למיניהם, ובטח שלא בחוק הישראלי. מדובר בפרויקט מאורגן שמתנהל במקביל בכל יהודה ושומרון כבר יותר מעשר שנים, בתמיכה אירופאית של מיליארדים".
עקיבה מפרט: "כמה קילומטרים מתפוח נמצא תל ארומה, מבצר חשמונאי שהערבים החריבו והעמידו עליו דגל אש"ף ענק. גם בעיר שומרון – בירת ממלכת ישראל, הערבים תלו דגל אש"ף על תורן ענק, והכריזו על המקום כ-"אתר מורשת פלסטיני". לא הצלחתי להבין איך יכול להיות שאף אחד לא עושה עם זה שום דבר? בצבא עונים שזה שטח B, אבל האמת שזאת תשובה מתחמקת ושקרית. אם היו רוצים לעצור את זה – היה אפשר. הסכמי אוסלו כבר מזמן לא באמת בתוקף, הערבים הכריזו שהם לא מייחסים אליו חשיבות ומפרים אותו במוצהר וברגל גסה, ורק אנחנו עומדים במקום. קרובי משפחה של חבר מהיישוב שלי עלו להר עיבל לפני שנה וחצי והקימו שם חווה חקלאית כדי לשמור על המקום. הגענו אליהם כמה פעמים לעזור בשמירות. תוך כמה חודשים המנהל האזרחי הרס את החווה, וכשהערבים מהכפר הסמוך התחילו לעלות במעלה ההר, המנהל לא עשה עם זה שום דבר. כולנו שמענו אחר כך כשהם פגעו בחומה העתיקה המקיפה את מזבח יהושע בן נון, והעבודות שם עדיין ממשיכות. עם הזמן התחלנו לדווח לצה"ל ולמנהל האזרחי על עבודות לא חוקיות של ערבים בשטח, והצלחנו לגרום להחרמה של כלים כבדים, ולפעמים גם פרסום בתקשורת. חשבנו שככל שיותר אנשים ידעו על ההשתלטות וידווחו למנהל האזרחי על כל כלי שעובד בשטח נצליח למנוע לפחות מה שאפשר. מאז כבר המנהל החליט פשוט להתעלם מהפניות שלנו, לפעמים לשקר, ובמקרים מסויימים אפילו לעזור לערבים להתחמק מהשטח כשמגיעים חלוצים יהודים שאכפת להם מהמרחב, ולחזור ולעבוד כשלא יהיה מי שיפריע להם".

אלישע יפין:
התחושה הרגילה של רובנו היא שהיישוב הוא יישוב יהודי, ומה שמחוץ לגדר זה כבר שטח של הערבים. אנחנו חייבים לשנות את התודעה הזאת, שיהיה ברור שהמרחבים כולם – שייכים לנו. בלי הבדל בין שטחי B, A או C. כל מרחבי ארץ ישראל שייכים לנו

עקיבה סיימון:
הגיע הזמן להתקדם לשלב הבא."זכינו שהקב"ה גלגל לנו את ההשתלטות הזאת שתזרז אותנו להתחבר לארץ, ולזכות לרשת וליישב את כל מרחבי

יוצאים למרחבים
"אז מה עושים?", אני שואל, והפעם אלישע עונה. "המסקנה העיקרית מתוכנית טראמפ הייתה, שבעיני העולם, היישובים הקיימים כבר בידינו. לכן אנחנו חייבים לשמור על המרחבים שמחוץ לגדרות היישובים. מה שהיה אמור לקרות, זה שמדינת ישראל תחליט שהיא נלחמת על השטחים האלה. לצערנו זה לא קורה, אבל אסור לנו לחכות. אנחנו צריכים להתעורר ולצאת בעצמנו למרחבים שמחוץ ליישובים.
"התחושה הרגילה של רובנו היא שהיישוב הוא יישוב יהודי, ומה שמחוץ לגדר זה כבר שטח של הערבים. אנחנו חייבים לשנות את התודעה הזאת, שיהיה ברור שהמרחבים כולם – שייכים לנו. בלי הבדל בין שטחי B, A או C. כל מרחבי ארץ ישראל שייכים לנו, וגם הערבים כבר מזמן לא מתחשבים בחלוקה הזאת, ומשתלטים על הכל. המשימה מוטלת על היישובים. אנחנו מגיעים לחבר'ה ביישובים, מסבירים להם את המצב, ורובם בשוק. רוב הנוער לא היו אף פעם בהרים הקרובים הנמצאים במרחק פסיעה מהיישוב, אבל כשאנחנו מראים להם שהערבים מתקרבים אליהם ליישוב ומנסים לסגור עליו, הם מבינים שהם חייבים לשמור על השטח. שיש להם אחריות על המרחב הזה, כי אף אחד אחר לא לוקח עליו אחריות".
מה היישובים יכולים לעשות?
"צריך להתחיל לחיות את השטח. אי אפשר לבנות בית בכל ס"מ, אבל אנחנו חייבים להיות בכל רגב ורגב מאדמת ארץ ישראל. שחלוצים מכל יישוב, נוער ומשפחות, ייצאו למרחבים שסביבו, יפרצו דרכים חדשות, יינטעו מטעים, יבנו מצפים, יהפכו את המרחב הזה לחלק מהיישוב, ואיפה שצריך גם יצאו למאבק. כשכל יישוב ישמור על השטח שסביבו – עשינו את רוב העבודה, וברוך ה' הציבור התחיל להתעורר".
"כשהיינו כל הנוער ביישוב באחד הסגרים, גילינו בור מים שרובנו לא ידענו עליו", מספר אלישע. "התחלנו לשפץ אותו. הבאנו סולם, ניקינו אותו, והתחלנו לעשות שביל מהבור עד היישוב. באחד מהימי עבודה ראינו בדואי שעולה עם העדר שלו לכיווננו. לא היינו המטרה שלו, אבל בגלל שביישוב שלי בקושי יוצאים מהגדרות, הבדואים שבסביבה התרגלו שכל השטח עד מטרים ספורים מהגדר, הוא כאילו שלהם. כשהוא ראה אותנו, קבוצה קטנה של נוער מהיישוב, הוא פשוט הסתובב אחורה עם העדר ונעלם.
"בעוד ועוד יישובים מתחילים לצאת מהיישוב החוצה ולהתחבר לארץ. מישהו שאני מכיר אמר שציונות זה לגרום לילדים יהודים להסתובב חופשי, במקום שגם מבוגרים עד עכשיו לא הסתובבו בו. ברוך ה' זה מתחיל לקרות, לכן עשינו את הצעדה שבוע שעבר. להתחיל להוציא את התושבים החוצה למרחבים, לטייל, לנשום את האוויר הנקי של הרי השומרון, שנתחיל להתעורר. המועצה והמזכירויות של היישובים הצטרפו לארגון של הצעדה, וככה הגענו ל-2,000 איש שהגיעו מכל האזור. כשאנחנו נבין שהמרחבים האלה שלנו, לאט לאט זה יחלחל גם גבוה יותר וישפיע על המדיניות".
לא רק תחביב למעוניינים
בשעות הפנאי
"תכל'ס, את כל זה היינו צריכים לעשות מזמן, מאידיאל", עקיבה אומר, "ובאמת היו תקופות יפות שבהם משפחות ובני נוער התארגנו קבוצות קבוצות ועלו לנקודות חדשות בשומרון, בנימין או יהודה, וגם בשאר הארץ, הניפו בהם את הדגל ויישבו אותם. אבל בגלל מהלכים מדינים והגבלות על החלוצים הם הפסיקו להתארגן ולאט לאט נכנסו חזרה למרחב הסגור בתוך היישובים הקיימים. אפשר להבין אותם, כי הם אחרי שנים של עבודה קשה, ואת המשימה המרכזית שלהם – להשאיר את יהודה ושומרון בידי עם ישראל – הם הצליחו ליישם. אבל הגיע הזמן להתקדם לשלב הבא.
"זכינו שהקב"ה גלגל לנו את ההשתלטות הזאת שתזרז אותנו להתחבר לארץ, ולזכות לרשת וליישב את כל מרחביה. כבר במסע מאלון מורה לכוכב השחר הרגשתי שגיליתי פתאום את ארץ ישראל, שאיכשהו פספסתי עד אז, אבל ההשתלטות הערבית גרמה לי להבין שחייבים אותי, וארץ ישראל לא יכולה להישאר בשבילי רק איזה תחביב למעוניינים בשעות הפנאי".

עוד במדור זה

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.

את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים, בין אם המפלגות השונות הגיעו להסכמות, ובין אם לאו. בכל מקרה, אחת הנקודות השנויות במחלוקות שעליה עוד נשמע במהלך השנים הקרובות היא סעיף הנכד בחוק השבות.
"תוצאות הבחירות בישראל וחזרתן של מפלגות הימין להרכיב את הקואליציה מייצרות רחשים ורעשים בקרב יהדות התפוצות. תלוי כמובן באלו מדינות, למשל בקהילות הגדולות כמו צפון אמריקה או אנגליה – מנהיגי הקהילות הם בעלי עמדות ליברליות יותר מאשר בישראל, וזה מייצר מצד אחד חשש ומצד שני ציפייה ורצון ללמוד לאן תלך הממשלה הקרובה", כך מסביר במבט רחב עו"ד נריה מאיר, יו"ר המחלקה לתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית, את העניין סביב סעיף הנכד שבימים אלה תופס חלק לא קטן בסדר היום הציבורי.
תחילה צריך להבין מהו סעיף הנכד – על פי סעיף 4א(א) לחוק השבות תש"י-1950, "הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות… מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון". בעוד שעל פי ההלכה כדי להיחשב יהודי אדם צריך להיוולד לאם יהודייה או להתגייר, חוק השבות מקנה זכויות גם למי שאביו הוא יהודי, למי שסבו יהודי, ואפילו לבני זוגם. נתונים שפורסמו על ידי הכנסת רק לאחרונה, מגלים כי בשנת 2020 כ-72% מהעולים מכוח סעיף זה שנוסף לחוק בשנת 1970 – אינם יהודים.
ביהדות התפוצות מנסים להבין מה קורה
נריה אומר כי תפקידם במוסדות הלאומיים להתמקד בשני כיוונים. "בצד הפנימי, חשוב שהממשלה שלנו, המפלגה שלי – הליכוד, תאייש גם את משרד התפוצות. לעבוד יותר על חיזוק הקשרים עם יהדות התפוצות ולהיות בקשר מתמיד. אבל, אנחנו אומרים את זה גם החוצה – התפקיד שלנו במוסדות הלאומיים להגיד ליהדות התפוצות: "הדעות בישראל יכולות להתחלף, גם הממשלות – אבל חשוב מאוד שהקשר לישראל ולציונות יהיה מעל השאלה מי מכהן ובאיזה תפקיד׳.
לגבי חוק השבות – אין ספק שאם ממשלת בנט-לפיד הייתה עושה את זה לפני חצי שנה-שנה זה היה עובר קל יותר מהבחינה הזאת. המציאות היא שהחוק עולה ומתפרסם עכשיו, יחד עם הדרישות של המפלגות הדתיות והחרדיות, ולא מהצד של הליכוד – אז מבחינת האווירה זה מייצר ביהדות התפוצות שאלות בניסיון להבין מה קורה".
לא בטוח שהנושא הזה הטריד פחות את ממשלת בנט-לפיד, אלא שמבחינתם עדיף היה לא לגעת בו כי המפלגות שהרכיבו את הממשלה לא הסכימו בנושא הזה. דווקא עכשיו בקואליציה החדשה יכולה להיות לכאורה הסכמה רחבה יותר.
"צריך להגיד ביושר שזה לא עלה ב-30 השנים האחרונות. קרו פה שני דברים: קודם כול, הקואליציה החדשה הומוגנית, דתית ושמרנית יותר. אז בין המרכיבים שלה יש הסכמה רחבה יותר בנושא הזה וזהות משותפת, למעט חלקים מסוימים בליכוד, כאשר חלק מאותם חלקים הוא ראש הממשלה".
"מה שקרה פה בעצם ב-20 השנים האחרונות זה שאנחנו רואים ש-70% מהעולים שמגיעים מחבר העמים, שזה המרכיב המשמעותי בעלייה לישראל – לא יהודים לפי ההלכה".
אין מדובר רק בנוגע ליהודים שלא על פי ההלכה, ועל כך מרחיב נריה: "קו ההגנה נפרץ. גם היום לפי הזרמים הליברליים ביותר שאנחנו בקשר איתם, התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית בארצות הברית, על פי העקרונות שלהן מי שהוא דור ראשון ושני נחשב ליהודי. זאת אומרת, גם מי שנשואים ליהודים יכולים להגיע לישראל על פי חוק השבות, כך לפי אותן תנועות. בנוסף לכך, גם אם אתה בן לאב או לאם יהודייה, שזה כמובן רחב יותר מהתפיסה האורתודוכסית, גם אצלם יהודי לא נחשב מי שהוא נכד לסבא יהודי. וכאן מדינת ישראל מכוח חוק השבות והתיקון שנעשה, ובעיקר מכוח המציאות של 20 השנים האחרונות, בעצם מעלה לפה הרבה מאוד אנשים ונותנת להם זכויות מלאות של עולים, למרות שהם במעגל הרבה יותר רחוק מאשר כל הזרמים הכי ליברליים שקיימים בעם היהודי".

"הם מגיעים כטרמפיסטים"

בסוף השבוע שעבר פורסם על ידי עיתונאי ynet, קובי נחשוני, כי בליכוד פועלים לפשרה בנושא חוק השבות. מאיר: "ההצעה שלנו הייתה להתיישר לקו ההגנה הכי שמאלי. בסעיף הנכד צריך לייצר תיקונים, לבטל אותו בצורה מעודנת יותר".

"מצד אחד מי שדואג לזהות היהודית של המדינה לא יכול להשאיר את המצב כפי שהוא. אנחנו מביאים הרבה מאוד אנשים שאין להם שום קשר לזהות הציונית ובוודאי שלא לזהות היהודית, ההלכתית. הם מגיעים כטרמפיסטים, לוקחים זכויות עולים, סל קליטה, ואז עוברים למדינות אחרות או נשארים פה בישראל. לכן את המציאות הזאת צריך לשנות. מצד שני אנחנו כן קשובים לדאגה שנשמעת בקרב ארגונים מקהילות יהודיות ברחבי העולם, כאילו יש פה הורדת מסך". 

לכן, ההצעה של עו"ד נריה מאיר מבקשת לאפשר לאותו נכד מהמעגל שלישי, להגיע לישראל כתושב ולא כעולה. "המשמעות של ההצעה הזאת היא שהוא יכול לחיות כאן בישראל, ומנגד הוא לא זכאי להטבות עלִייה. זה משמעותי, כי לכל אדם זו הוצאה של עשרות אלפי שקלים, ולמשפחה זה יכול להגיע גם ל-80-90 אלף שקלים. בנוסף הוא לא יכול להצביע בבחירות – כמו שמופיע בחוק בהבדל שבין תושב לבין עולה. זה אמור לצמצם את הבעיה, זה לא יסגור אותה הרמטית, לא יעצור אותה בבת אחת, אבל זאת פשרה שבעצם נותנת מקום לכל הקולות". 

"יחד עם זה", ממשיך ומסביר עו"ד מאיר, "אנחנו חושבים שמי שיגיע לפה ויראה מחויבות וירצה להתגייר בבוא היום, אז צריך להקל עליו בגיור כמה שאפשר, בגבולות ההלכה כמובן. ולאפשר לו אחרי כמה שנים שהוא תושב ורוצה להיות חלק מעם ישראל ולהתגייר – אז לקבל הטבות של עולה". 

מה בעצם מפריע כל כך ליהדות התפוצות בסעיף הנכד? אם ההתבוללות לא מטרידה, למה סעיף הנכד הוביל אותם להזדעק?

"אני אוסיף על השאלה שלך – מי שמשמיע על זה את קול הזעקה לכאורה זו יהדות ארצות הברית שזה לא רלוונטי אליה. אין נכד של יהודי ארצות הברית שרוצה לעלות לישראל, רק 5%, זה משפיע בעיקר על מי שמגיע מחבר העמים". 

כי טוב להם שם ב׳סיר הבשר׳?

"אני רוצה ללמד זכות על הנקודה הזאת. הסיבה שסעיף הנכד מפריע ליהדות הברית למרות שזה נוגע בה פחות, היא משני חששות מרכזיים: אחד, שקשור גם לחשש פנימי פה בארץ – חוק השבות היה בטאבו עד עכשיו, לא נגעו בו כי שאלת ׳מיהו יהודי׳ היא השאלה הכי נפיצה פה והיא נוגעת בנימים הכי רגישים של החברה הישראלית ובקשר שלנו עם יהדות התפוצות. החשש שלהם הוא שברגע שיגעו בדבר הזה הוא ייפתח ויגיע לתיקון. למשל, השוואה של חוק השבות לפי ההלכה שאומרת שזכאי לעלות לישראל רק מי שאימו יהודייה. נניח שזה החשש שלהם – זה ממש מייצר עליהם כליה, הם לא נמצאים במקום הזה ולכן זה משמעותי עבור הרפורמים והקונסרבטיביים".

"דבר שני, הם אומרים, ׳אנחנו רואים את זה הצעד הזה כחלק ממהלך שבו אתם מצרים את רגלינו׳, כי גם סוגית הגיור קשורה לחוק השבות. מבחינתם האש מתקרבת לתפיסות העולם שלהם, ולכן הם מבקשים שלא לגעת בחוק. יש הרבה חששות. העניין הוא שעד שמוקמת ממשלה יש הרבה דעות באוויר. מבחוץ נראה שהכול יתקיים, בדינמיקה הפנימית אנחנו יודעים שלא כל סעיף שמדברים עליו בחדשות במסגרת ההסכמים הקואליציוניים יקרה גם בפועל".

עו"ד נריה מאיר, יו"ר המחלקה לתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית

"אני גר בשומרון  ואני לא מסתיר את זה"

עד לאמצע השנה שעברה ובמשך שמונה שנים כיהן עו"ד נריה מאיר (42) בתפקיד מנכ"ל ההנהגה העולמית של בית"ר, וכיום הוא חבר הנהלת ההסתדרות הציונית מטעם תנועת הליכוד. את התמחותו המשפטית עשה במחלקת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי). הוא סרן (מיל׳) בחטיבת צנחנים מובחרת, נשוי ואב לחמישה, תושב רחלים שבשומרון, ואיש ההתיישבות הראשון שמכהן בתפקיד ראש המחלקה לתפוצות. 

חוק השבות נוגע בעבודה שלך ביום-יום? "במחלקה לפעילות ציונית בתפוצות בהסתדרות הציונות העולמית אנחנו עובדים בכל השנה בהרבה מאוד קהילות יהודיות ברחבי העולם, בכדי לחבר אותן לישראל ולייצר זיקה ציונית בינן לבין ישראל. שבני הקהילות יבינו, ירגישו ויחיו שישראל היא חלק מהזהות היהודית שלהם. יהודי שמגיע לכל קהילה יהודית ברחבי העולם, אם חשובה לו היהדות שלו – ישראל צריכה להיות חלק מהתמונה – בזה אנחנו מתעסקים. כמובן שכל נושא שקשור לזהות יהודית ולחוקים שנעשים בישראל וקשורים לדבר הזה, אני חושב שזה נוגע בהם בצורה מאוד משמעותית, ויש בזה דבר טוב. זה אומר שאכפת להם ושהם רואים את עצמם חלק, וגם כשאנשים חרדים מדבר מסוים זה אומר שהם שייכים אליו". 

"אנחנו מודאגים מאלה שפחות ופחות שייכים ורואים את התפקיד שלנו בלחבר דווקא אותם. דבר אחד, לחבר את הרחוקים. הדבר השני, גם אלה שמרגישים קשורים אלינו לראות שהחששות שלהם לא גורמים להם להתרחק".

נריה מדגיש כי תפיסת העולם של המחלקה היא ציונית. "אני גר בשומרון ואני לא מסתיר את זה. אנחנו מנסים מצד אחד לומר את תפיסות העולם שלנו בצורה ברורה מאוד, ומצד שני כל הזמן להיות קשובים, להושיט את היד וגם לדעת לשמוע דברים שפחות מקובלים עלינו".

כחלק מתפקידו עובד נריה עם פדרציות יהודיות ברחבי ארצות הברית בתוכניות שהם בנו יחד, ומי שמרכיב שם את תפקידי מנהלי החינוך, בדרך כלל משתייכים לתנועה הרפורמית: " אין לנו את הפריווילגיה בישראל לבחור עם מי לעבוד ועם מי לא. אנחנו בימין צריכים להראות דוגמה שאנחנו מסוגלים לעבוד עם כל הזרמים ולהתעלות מעל הוויכוחים ולייצר כמה שיותר גשרים לישראל. זה מה שאנחנו מנסים לעשות כל השנה, וזה מתחדד בנקודות מחלוקת כמו בימים אלה". 

יש התעניינות ביהדות ובישראל בדור השני ובדור השלישי בקהילות המתבוללות?

"כן אבל זה משתנה מאוד בין מקומות בעולם. במקומות בעלי אטמוספרה ציונית גבוהה יותר, כמו דרום אמריקה או צרפת, שם לא תמיד יש קשר בין הסטטוס שלך מבחינת יהדות לבין הקשר שלך לישראל. זאת אומרת, יכול להיות חצי יהודים שהאבא שלהם יהודי והאימא לא, אבל מכיוון שגדלו בתנועת נוער אז הקשר שלהם לישראל וגם ליהדות יכול להיות חזק. מנגד, יש יהודים על פי ההלכה אבל הם רחוקים מישראל". 

מאיר מוסיף שיש תופעה שהולכת ומתגברת בקרב הדור הצעיר של התרחקות מיהדות והיא משפיעה כמובן גם על התרחקות מישראל. באותו נושא הוא אומר לקראת סיום: "אנחנו חיים בדור אינדיווידואליסטי מאוד. זיכרון השואה הולך ומתעמעם, אלה האזורים שאנחנו רוצים לפעול בהם וכמה שיותר לקרב, ליהדות או לישראל, כל אחד לפי מה שמתאים לו". 

עו"ד מאיר מסכם את הנושא: "אנחנו מגיעים מצד אחד מתפיסת עולם ומתוך הבנה שצריך לעבוד ביחד עם התפוצות ולזכור כי ׳אנשים אחים אנחנו׳. מצד שני, אנחנו לא יודעים מה יהיה עם חוק השבות ואיך הוא ייראה. צריך לעשות את זה עם אוזן כרויה ליהדות התפוצות ומנגד גם להסתכל על הזהות היהודית והציונית של המדינה, וללכת עם זה בצעדים מדודים אבל בבטחה". 

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…
תעריכו את הילדים שלכם

תעריכו את הילדים שלכם

זה היה יום רגיל של החופש הגדול. בשעות אחר הצהריים…