2,000 אנשים צעדו בהרי השומרון ממעלה הקטורת לחאן לבונה ביום ראשון בשבוע שעבר. בין שלל הסמלים של מועצת בנימין, גרעיני ההתיישבות השונים ויישובי הסביבה שהיו בראש המודעה שבישרה על האירוע – הסתתר הסמל של תנועת נחלה.
מי שעומדים מאחורי התנועה, שחרטה על דגלה לגאול את מרחבי ארץ ישראל שנותרו שוממים, מנחל מצרים עד נהר פרת – הם קודם כל דניאלה וייס, שחיה את ההתיישבות בשומרון מימיה הראשונים, וצבי אלימלך שרבף, נכדו של מחדש ההתיישבות בחברון ומקים התנועה – הרב משה לוינגר זצ"ל. אבל הפעם בחרנו להתמקד במי שנמצאים בשטח, ולרוב לא זוכים לפרסום.
שוחחנו עם שני חבר'ה מהנוער של תנועת נחלה – עקיבה סיימון מהשומרון, בחור שיעור א' בישיבת "ניר" – קרית ארבע, ואלישע יפין מדרום הר חברון, תלמיד ישיבת "שבי חברון" לצעירים.
איך הגעתם לנחלה?
"בחנוכה לפני 4 שנים, בתחילת כיתה ט', הגעתי למסע לילי של נחלה לסבסטיה", עקיבה מתחיל לספר. "כמה חודשים אחר כך ראיתי מודעה על מסע מאתגר של שלושה ימים מאלון מורה לכוכב השחר. כבר הכרתי טיפה מהמסע הקודם, והפעם באתי עם עוד כמה חברים מהיישוב.
"בתחילת המסע בני קצובר סיפר על הקמת קדומים וההתיישבות בשומרון, ובסופו גם דניאלה סיפרה ועודדה את כולנו להמשיך קדימה ביישוב ארץ ישראל. לאורך המסע, החבר'ה שהובילו אותו, קיימו דיונים מעניינים על הארץ וסיפורים מהעבר. כמה חודשים אחר כך, אחד מהחבר'ה שארגנו את המסע הזמין אותנו לשבת במאחז "מעוז אסתר", ולאט לאט התחלתי להתחבר".
עקיבה ממשיך ואומר כי "הנקודה שבה התחלתי להצטרף בפועל לתנועה היתה בפגישה של הנוער בבית של דניאלה. היא השאירה לנו בית עמוס בתבשילים שהיינו צריכים לגמור עד סוף הפגישה. החבר'ה הותיקים יותר הסבירו לכל מי שהצטרף על ההתיישבות ביהודה ושומרון ומה המצב כרגע. דיברנו אל תוך הלילה איך אפשר להתקדם מפה. תכל'ס אני בעיקר ישבתי מאחור והקשבתי, נלהב מהעוצמות והרצון לפרוץ קדימה.
"בפגישה הביאו מפה גדולה של יהודה ושומרון, עם כותרת גדולה – "תכנית שמיר". זאת היתה תכנית ממשלתית שהכינו 15 צוותים בממשלת יצחק שמיר על מנת ליישב את כל יהודה ושומרון ביהודים. התכנית כוללת הקמת יישובים חדשים, מרחבים חקלאיים, שמורות טבע ועוד. כשהתחלפה הממשלה, וקמה לה ממשלת אוסלו, התכנית נגנזה. בשנתיים שחלפו מאז הפגישה הובלנו מאבק נגד תכנית טראמפ. אחד העקרונות של התכנית היה שאף יהודי או ערבי לא יפונה מביתו. שטחי A ו-B יישארו בידי הערבים, המרחבים הריקים, ואלו שהערבים כבר השתלטו עליהם – יעברו חלילה לידי הערבים. בכל אלו, סה"כ 70% מיהודה ושומרון, תוקם מדינה פלסטינית. רק גושי ההתיישבות והמרחב ביניהם, והיישובים הבודדים שיהפכו למובלעות – יישארו בידינו, ויסופחו רשמית למדינת ישראל".
גרעיני ההתיישבות
"במקביל למאבק בתכנית טראמפ", ממשיך עקיבה, "התחיל להתארגן בסביבת קרית ארבע גרעין משפחות, שהחליטו לפעול בכל מישור אפשרי עד שיצליחו להקים יישוב חדש בהרי יהודה. הנקודה שנבחרה היא "מעלות חלחול", הצמודה לעיר הערבית חלחול, בין קרית ארבע-חברון לגוש עציון. בעקבותיו הוקם גרעין משפחות גם בשומרון, והנקודה שנבחרה היא אביתר, ליד צומת תפוח. זה היה קרוב לבית, אז הצטרפתי לגרעין, והתחלנו לעבוד".
עקיבה מספר שלאחר פגישות ראשונות הם עשו שבת שטח באביתר כדי להכיר אחד את השני וגם את המקום. "השבת היתה מתואמת עם החטיבה וככה התחלנו גם להכיר את הגזרה. המשימה הראשונה הייתה לחבר את היישובים מסביב למקום, ולמשימה של הקמת יישובים חדשים. עשינו אירועים באביתר במשך כמה חודשים כמו צעדה מצומת תפוח לאביתר, התוועדות של ישיבות האזור, ערב נשים לזכר הרבנית לוינגר ועוד. לפני בערך שנה, החלטנו שצריך עוד נוער, ויזמנו שבת נוספת בשטח, בגבעה בשם 'ראס א-דאר', ליד תפוח, בעיקר עבור הנוער. פרסמנו מודעה, והזמנו חברים, הגיעו 60-70 חבר'ה. כשהחלטנו לעלות לקרקע לאחר הרצח של יהודה גואטה הי"ד, הנוער הוביל חלק גדול מהעבודה הפיזית, וגם עזר בעבודה הציבורית. אגב, אחד מהחבר'ה שהצטרפו בשבת הזאת זה אלישע".
בתשובה לשאלתי מה הביא אותו לשבת, אלישע עונה: "באמצע הקורונה, ישבתי בבית משועמם, וחבר שלי הזמין אותי לאיזו שבת שטח שנחלה עושים ליד תפוח. בשבת, יו"ר התנועה צבי אלימלך שרבף, שהיה איתנו בשטח, ישב עם כולם והסביר על המצב. אחר כך היתה פגישה של נוער נחלה יחד עם כל החבר'ה שהגיעו לשבת, ודיברנו על מה אפשר לעשות עם המצב. אז הבנתי שיש משימה חשובה, שכולם חייבים להתגייס אליה, ושגם לי יש הרבה מה לעשות. לקח לי קצת זמן, אבל לאט לאט התחלתי להצטרף לפעילות".
אלישע יפין:
התחושה הרגילה של רובנו היא שהיישוב הוא יישוב יהודי, ומה שמחוץ לגדר זה כבר שטח של הערבים. אנחנו חייבים לשנות את התודעה הזאת, שיהיה ברור שהמרחבים כולם – שייכים לנו. בלי הבדל בין שטחי B, A או C. כל מרחבי ארץ ישראל שייכים לנו
עקיבה סיימון:
הגיע הזמן להתקדם לשלב הבא."זכינו שהקב"ה גלגל לנו את ההשתלטות הזאת שתזרז אותנו להתחבר לארץ, ולזכות לרשת וליישב את כל מרחבי
יוצאים למרחבים
"אז מה עושים?", אני שואל, והפעם אלישע עונה. "המסקנה העיקרית מתוכנית טראמפ הייתה, שבעיני העולם, היישובים הקיימים כבר בידינו. לכן אנחנו חייבים לשמור על המרחבים שמחוץ לגדרות היישובים. מה שהיה אמור לקרות, זה שמדינת ישראל תחליט שהיא נלחמת על השטחים האלה. לצערנו זה לא קורה, אבל אסור לנו לחכות. אנחנו צריכים להתעורר ולצאת בעצמנו למרחבים שמחוץ ליישובים.
"התחושה הרגילה של רובנו היא שהיישוב הוא יישוב יהודי, ומה שמחוץ לגדר זה כבר שטח של הערבים. אנחנו חייבים לשנות את התודעה הזאת, שיהיה ברור שהמרחבים כולם – שייכים לנו. בלי הבדל בין שטחי B, A או C. כל מרחבי ארץ ישראל שייכים לנו, וגם הערבים כבר מזמן לא מתחשבים בחלוקה הזאת, ומשתלטים על הכל. המשימה מוטלת על היישובים. אנחנו מגיעים לחבר'ה ביישובים, מסבירים להם את המצב, ורובם בשוק. רוב הנוער לא היו אף פעם בהרים הקרובים הנמצאים במרחק פסיעה מהיישוב, אבל כשאנחנו מראים להם שהערבים מתקרבים אליהם ליישוב ומנסים לסגור עליו, הם מבינים שהם חייבים לשמור על השטח. שיש להם אחריות על המרחב הזה, כי אף אחד אחר לא לוקח עליו אחריות".
מה היישובים יכולים לעשות?
"צריך להתחיל לחיות את השטח. אי אפשר לבנות בית בכל ס"מ, אבל אנחנו חייבים להיות בכל רגב ורגב מאדמת ארץ ישראל. שחלוצים מכל יישוב, נוער ומשפחות, ייצאו למרחבים שסביבו, יפרצו דרכים חדשות, יינטעו מטעים, יבנו מצפים, יהפכו את המרחב הזה לחלק מהיישוב, ואיפה שצריך גם יצאו למאבק. כשכל יישוב ישמור על השטח שסביבו – עשינו את רוב העבודה, וברוך ה' הציבור התחיל להתעורר".
"כשהיינו כל הנוער ביישוב באחד הסגרים, גילינו בור מים שרובנו לא ידענו עליו", מספר אלישע. "התחלנו לשפץ אותו. הבאנו סולם, ניקינו אותו, והתחלנו לעשות שביל מהבור עד היישוב. באחד מהימי עבודה ראינו בדואי שעולה עם העדר שלו לכיווננו. לא היינו המטרה שלו, אבל בגלל שביישוב שלי בקושי יוצאים מהגדרות, הבדואים שבסביבה התרגלו שכל השטח עד מטרים ספורים מהגדר, הוא כאילו שלהם. כשהוא ראה אותנו, קבוצה קטנה של נוער מהיישוב, הוא פשוט הסתובב אחורה עם העדר ונעלם.
"בעוד ועוד יישובים מתחילים לצאת מהיישוב החוצה ולהתחבר לארץ. מישהו שאני מכיר אמר שציונות זה לגרום לילדים יהודים להסתובב חופשי, במקום שגם מבוגרים עד עכשיו לא הסתובבו בו. ברוך ה' זה מתחיל לקרות, לכן עשינו את הצעדה שבוע שעבר. להתחיל להוציא את התושבים החוצה למרחבים, לטייל, לנשום את האוויר הנקי של הרי השומרון, שנתחיל להתעורר. המועצה והמזכירויות של היישובים הצטרפו לארגון של הצעדה, וככה הגענו ל-2,000 איש שהגיעו מכל האזור. כשאנחנו נבין שהמרחבים האלה שלנו, לאט לאט זה יחלחל גם גבוה יותר וישפיע על המדיניות".
לא רק תחביב למעוניינים
בשעות הפנאי
"תכל'ס, את כל זה היינו צריכים לעשות מזמן, מאידיאל", עקיבה אומר, "ובאמת היו תקופות יפות שבהם משפחות ובני נוער התארגנו קבוצות קבוצות ועלו לנקודות חדשות בשומרון, בנימין או יהודה, וגם בשאר הארץ, הניפו בהם את הדגל ויישבו אותם. אבל בגלל מהלכים מדינים והגבלות על החלוצים הם הפסיקו להתארגן ולאט לאט נכנסו חזרה למרחב הסגור בתוך היישובים הקיימים. אפשר להבין אותם, כי הם אחרי שנים של עבודה קשה, ואת המשימה המרכזית שלהם – להשאיר את יהודה ושומרון בידי עם ישראל – הם הצליחו ליישם. אבל הגיע הזמן להתקדם לשלב הבא.
"זכינו שהקב"ה גלגל לנו את ההשתלטות הזאת שתזרז אותנו להתחבר לארץ, ולזכות לרשת וליישב את כל מרחביה. כבר במסע מאלון מורה לכוכב השחר הרגשתי שגיליתי פתאום את ארץ ישראל, שאיכשהו פספסתי עד אז, אבל ההשתלטות הערבית גרמה לי להבין שחייבים אותי, וארץ ישראל לא יכולה להישאר בשבילי רק איזה תחביב למעוניינים בשעות הפנאי".
