טור אורח

מהי פסיקת הלכה

הרב איתי אליצור

לאחרונה שאל אותי מישהו מהי פסיקת הלכה כהלכתה ואיך מבדילים בין פסיקת הלכה נכונה לבין זרמים שונים שאינם פוסקים כהלכה. כדי לענות על כך דרושה הקדמה קצרה: 
כאשר אדם בא ושואל אם אפשר לשנות הלכה פסוקה, התשובה כמובן צריכה להינתן בכלים הלכתיים. אבל עם זאת אי אפשר להתעלם מהשאלה מה המוטיבציה של השואל, האם השואל בא מקריאה בלתי משוחדת במקורות ההלכתיים ומטרתו לדייק את ההלכה כדי שתתאים התאמה מוחלטת למתחייב מן המקורות ההלכתיים בעין בלתי משוחדת, או שהוא מחפש את הנוחות שלו, או את ההתאמה לתרבות הרווחת בזמנו? האם מה שמניע את השואל הוא רצון לעשות את רצונו של ה' וצוויו של ה' טוב ככל האפשר, או שמטרתו של השואל לעשות לעצמו חיים קלים יותר?

השאלה שצריכה לעמוד ביסוד הדברים היא מה ציווה ה'. לא מה אני רוצה שיהיה כתוב אלא מה כתוב. אנחנו לא מסתכלים על טקסט שכתוב בו א' ומסבירים שבעצם כתוב בו ב' רק בגלל שאנחנו רוצים שיהיה כתוב בו ב'. אנחנו לא שופטי בג"ץ, אנחנו אנשים ישרים. פה לא עושים מה שמתחשק, פה עושים מה שכתוב.
מלבד הטקסט הכתוב, יש חשיבות גדולה גם למנהג הנוהג בעם ישראל מדורי דורות. זוהי התורה שבעל פה. תורה שבעל פה אין פירושה שיש טקסט שבמקום לומר כותבים אותו. אילו התורה שבעל פה הייתה טקסט, הדרך הטובה ביותר לשמר טקסט היא לכתוב אותו. התורה שבעל פה אינה טקסט. התורה שבעל פה היא חיים. התורה שבעל פה היא שאני ממשיך לעשות מה שראיתי אצל אבי, שעשה כפי שעשה אביו וכן הלאה. עם ישראל חי את התורה.
האם זה אומר שחדש אסור מן התורה מכול וכול? לא. בהחלט אפשר לחדש. אבל בזהירות רבה. ברירת המחדל היא שלא מחדשים אלא אם כן יש סיבה טובה וכאן כמובן צריכה להישאל השאלה מהי סיבה טובה. המקרה הברור ביותר הוא מנהג שנהגו אבותינו בעודם מציינים בוקר, צוהריים וערב שזה לא המנהג שהיו רוצים לנהוג ולא המנהג שהם אמורים לנהוג, והם נוהגים כך רק משום שהגויים לא מאפשרים להם לנהוג כפי שהם אמורים לנהוג. במקרה כזה פשוט שכל מי שבידו להחזיר את המצב למה שהיה לפני החורבן והגלות צריך לעשות כן. זה לא שינוי הלכתי. להפך, זו מחיקת השינוי ההלכתי והשבת ההלכה למקומה. בכלל זה, כמובן, גם כל מנהג או נוסח שאפשר להוכיח שנוצר בגלל לחץ חיצוני או צנזורה.
כמו כן אנחנו יכולים לנצל חידושים טכנולוגיים שיאפשרו לנו לקיים טוב יותר את מה שציווה ה' בתורתו. דברים שאבותינו לא קיימו לא מפני שלא רצו אלא מפני שלא יכלו, כי הטכנולוגיה לא היתה בידם. כל עוד מדובר רק בשינוי טכנולוגי ולא ערכי ודאי שאין מניעה להשתמש בו.
אם יש הוכחה מוחלטת שמנהג מסוים בטעות יסודו או שהמקורות ההלכתיים וההיגיון ההלכתי מחייבים אחרת או שלימוד בלתי משוחד של המקורות מורה שיש יתרון הלכתי למנהג אחר, יש מקום לשקול לשנות אותו, אבל בתנאי שיש ראיה מוחלטת לכך שנפלה טעות ולא איזו השערה או תאוריה או סברה ובתנאי שהמנהג המוטעה מזיק לקיום התורה כהלכתה.
אנו לא באים לקיים מצוות כדי לגדל ולכבד את עצמנו אלא כדי שייעשה רצון ה' בעולמו. לכן שיקולים כמו כיצד ישפיע המעשה בטווח הקצר ובטווח הארוך על כלל עם ישראל הם חלק בלתי נפרד מפסיקת ההלכה, ולפעמים הם אפילו גוברים על השאלה מה כתוב בהלכה על המקרה שלפנינו. זהו שיקול הלכתי לכל דבר ועניין.
לכן חשיבה על למה פלוני יקיים מצווה ולא אלמוני איננה חשיבה הלכתית. אדרבה, התורה מחלקת את התפקידים חלוקה פונקציונלית ונותנת תפקידים לכוהן, תפקידים ללוי, תפקידים לישראל, תפקידים לאיש ותפקידים לאישה. אם כל אחד מהם ימלא את תפקידו, מכלל כולם עם ישראל יעבוד את ה'.
עבודת ה' היא שיעשה כל אדם את חלקו שקבע לו ה' ואת מה שציווה אותו ה'. ובכלל, עבודת ה' היא לעשות מה שציווה ה'. מי שמחפש את המעשה שבא לו לעשות כי זה נעים לו ונוח לו ומכבד אותו ומרומם אותו, אינו עובד את ה' אלא את עצמו (ע"ע קרח).
הלכה היא מחויבות. מחויבות מוחלטת לחיות בדרך שקבע ה' וכתב בתורתו. עבודת ה' היא לחיות לפי התורה כפי שציווה ה'. להתאים את החיים לתורה, ולא את התורה לחיים. לא להשתמש בתורה כדי לקדש חיי טומאה.
ולמה כל זה חשוב לענייננו? משום שאת התורה יש לקיים לפי קריאה בלתי משוחדת בתורה. וכדי שנוכל לקרוא קריאה בלתי משוחדת עלינו לברר אילו דברים עלולים לשחד אותנו ולהטעות אותנו ולגרום לנו לרמות את עצמנו בשעה שאנו קוראים בתורה. לפעמים זו השאיפה לחיים קלים יותר, אבל לפעמים זו השאיפה לכבד את עצמנו במצוות או אפילו לרומם את עצמנו מבחינה רוחנית. כל עוד המטרה היא לרומם את עצמנו, הרי שאנו עובדים את עצמנו ולא את ה'.
כמובן, גם הרצון להתאים את עצמנו לתרבות הרווחת בימינו ולשכנע את עצמנו שזו התורה הוא שוחד גדול. אדרבה, התורה מבקשת לבדל אותנו מתרבויות הגויים. כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו. התרבות הגויית של ימינו עוסקת רק באדם העובד את עצמו, מממש את עצמו, גורם אושר וסיפוק לעצמו. לכן היא אינה יכולה להבין את תורת ה' שלא ניתנה לראובן ולשמעון אלא לעם ישראל. זוהי ודאי לא תרבות מתקדמת יותר מהתרבות המצרית הקדומה, שממנה הזהירה אותנו התורה להתרחק. אבל כיוון שעל התרבות המצרית הקדומה אנו מסתכלים מבחוץ, ואילו על התרבות הגויית של ימינו אנו מסתכלים מבפנים, הרבה יותר קל לנו להיות משוחדים ולשכנע את עצמנו שמה שהם אומרים הוא התורה, אף שהוא סותר את כל הכתוב.
העובדה שהגויים סביבנו חשבו אתמול א', היום ב' ומחר ג', אסור לה שתשפיע על התורה האלוקית הנצחית, שניתנה לנו ישירות מיד ה' בהר סיני, והיא שמחייבת אותנו.
מעתה נוכל להשיב על השאלה שפתחנו בה. התשובה פשוטה מאוד: פסיקה הלכתית היא קריאת החומר הכתוב בעין בלתי משוחדת ועשיית המתחייב ממנו כפי שעולה מהספרות הרחבה של התורה שבעל פה לדורותיה. תשובה פשוטה מאוד, ועם זאת קשה מאוד לביצוע.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…