"בארבעה פרקים העולם נידון… בחג נידונים על המים" (ראש השנה א, ב). בחג הסוכות אנו נידונים על הגשמים, ולכן רק מזכירים לריבונו של עולם בתפילת הגשם בשמיני עצרת שיש לנו זכות אבות.
בדרך כלל כשילד או מבוגר זקוקים למשהו, בתחילה הם מבקשים ורק אחר כך מנדנדים מזכירים ודוחקים עד שבקשתם תתמלא. בתפילת הגשם המצב הפוך: אנחנו קודם מזכירים לריבונו של עולם שלא ישכח להוריד לנו גשם, ובז' במרחשוון, אחרי שעולי הרגל כבר הגיעו לבתיהם, אנו מבקשים מהקב"ה שיוריד גשמי ברכה.
האם חשבתם למה זה מתנהל כך? הרי זה לכאורה הפוך מההיגיון, שאומר שקודם מבקשים ורק אחר כך מזכירים!
מבחינתי זו תובנה חדשה לחיים. כשאנחנו רוצים לבקש משהו ממישהו, אנחנו קודם כול צריכים להביט בו בהכנעה, בעין טובה. לראות את כל מעלותיו ממש כמו שאנחנו מזכירים ומשבחים את הקב"ה בהזכרת גשמים, לספר בשבחו כדי שיתרכך. עלינו לבוא במידת הענווה, וכשנגיע לבקש הנפש שלנו תהיה זכה והבקשה תבוא ממקום אמיתי ובמבט חיובי, כדי שגם אם נקבל חלילה תשובה לא מדויקת התגובה שלנו תהיה מתונה, כי נראה את מעלותיו וזה יגרום לנו דווקא לפשפש במעשינו.
במסכת תענית נאמר: "אמר רבי יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה, ומפתח של תחית המתים" (תענית ב ע"א).
שלושת המפתחות עוסקים בהוויית קיומו של האדם בחיים. והרי למדנו על שליחים שלהם דווקא נמסרו מפתחות אלו! אליהו הנביא עצר את הגשם והוריד גשם מול אחאב והחיה את בן האלמנה, אלישע הבטיח לשונמית פרי בטן ואחר כך אף החיה אותו, חוני המעגל, נכדו אבא חלקיה ורעייתו וגם נקדימון בן גוריון, שהיה מעשירי ירושלים, התפללו וירד גשם.
אומר על זה התוספות שבמקום שיש שליחים ראויים, שמעלתם גבוהה, הם יכולים להיעזר במפתחות החיים, אבל הם לא יוכלו להשתמש בכולם יחד. אם נבחן היטב נראה שלשליחים היה מסטר, מפתח אפס, לבצע ניסים מכוח הגבורה, ואם נדקדק נראה שזה קרה במקום שהיה חסד.
והרי כל אחד מאיתנו נברא 'בצלמו וכדמותו'. האם גם אנחנו יכולים להיות שליחים ולקבל מפתח אפס? יכול להיות שלא נוכל להגיע לשלושת מפתחות החיים, אבל אם נדבוק במידותיו של הקב"ה ונרבה חסד, שהרי נאמר "אלו הם דברים שאין להם שיעור", בזכות מעשינו סביב מידת החסד ישתמש במפתחות נוספים שליח שבורא העולם יבחר בו.
בצוואתו הרוחנית כתב אבי מורי הרב מאיר יהודה גץ:
"תהא ידכם תמיד פתוחה למתן צדקה
ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם הקפידו על מעשר צדקה מכל רווח שיבא לכם…
הרבו שלום וידידות על כל צעד ושעל
קבלו כל אדם בשמחה".
עכשיו הגיע 'אחרי החגים', עומס של פניות ממתין לי ואני חושבת לעצמי: האם אצליח לשלוח חלק מהזוגות לעבוד על שלום בית במקום לפתוח תיק גירושין?
אני מבינה שגם במקצוע שלי כעו"ד וטו"ר צריך לנהוג במידת החסד, שגם לי יש מפתח אפס שיכול לעזור לזוגות לשמור על התא המשפחתי, לנטרל את האגו ואת הכעס, להידבק במידותיו של הקב"ה, "ולדבקה בו", ולהזכיר לקב"ה ולעצמנו בכל יום "מה הוא רחום וחנון אף אתה רחום וחנון".
ואחרי שנזכיר זאת נוכל לבקש מפתח אפס שיעזור לנו לעזור לעצמנו ולאחרים, להיות קשובים לסביבה, שהרי צורכי עמך מרובים. מי לצדקה, מי לשידוך, מי לבקר חולה, מי לעודד ולחזק. "כי אתה שומע תפילת עמך ישראל ברחמים."
אפשר לסכם שבעצם המפתח בידיים שלנו…
