אל תשכחו לכסות את האף

ישבתי באוטובוס ושמעתי במקרה במושב שלפניי שתי נשים מדברות על בחור שמשום מה תיאורו נשמע לי מוכר. ואז אחת אומרת לשנייה: "אמרתי לה שזו הצעה גרועה. הבן אדם לא נראה לי רציני".

עכשיו בואו, הבן אדם, חבר שלי, הוא אחד האנשים היותר רציניים שאני מכיר: מעבר להיותו מ"פ ביחידה מובחרת ובעל תואר שני בכלכלה ובמנהל עסקים הוא גבר-גבר, כריש פטיש עולם שכמעט תמיד מתנדב בעמותות.

התלבטתי מה לעשות. להתערב? יגידו לי "מה אתה בכלל מקשיב לשיחות של אנשים אחרים?" לשתוק? איך אפשר לראות את העוול הזה ולא לעשות כלום? 

בסוף החלטתי לקום ולומר לאישה שדיברה עליו סרה: "סליחה, אני לא מכיר אותך ואני לגמרי לא אמור להתערב בשיחות שלא שלי, אבל רק שתדעי שהבן אדם הזה שעכשיו אמרת עליו שהוא נראה לך לא רציני, אני כבר מכיר אותו באופן אישי יותר מעשרים שנה, ומדובר באחד מהאנשים היותר רציניים שיצא לי להכיר, והלוואי על כל בחורה לקבל בחור כמוהו. זהו. רק רציתי להוסיף את ההערה הזו".

האישה נבוכה והחליפה צבעים, ואז התחילה להתנצל ואמרה לי: "לא התכוונתי לא רציני במובן הרציני של המילה, התכוונתי שהוא משדר משהו…" שאלתי אותה: "שוב סליחה, אבל כמה שנים את מכירה אותו?" ענתה לי: "את האמת? אני לא מכירה אותו בכלל".

וכאן נפרדתי מהן לשלום וירדתי בתחנה שלי.

ישר חשבתי על הפסוק: "כי באפם הרגו איש". לפעמים אפשר להרוג מישהו רק בתנועה קלה של האף שמביעה זלזול או חוסר הערכה, תנועה שמספיקה להעביר את המסר שמי שמדברים עליו לא באמת שווה. וכמה העניין אקטואלי דווקא לימינו, שבהם הציבור מתבקש לכסות במסכה את האף, כי לפעמים, כמו שראינו, אפשר להרוג מישהו רק באמצעות האף.

מספיק לראות את ההתנהלות על הפיד שלנו בפייסבוק ואיך אנשים מגיבים ומחווים את דעתם על סמך רסיסי מידע מוטעה ופייק ניוז שלא טרחו בכלל לברר ולגלות כמה אמת יש בהם, ובכל זאת שום דבר מהדברים האלה לא מפריע להם להפוך למבינים בעיני עצמם ולחוות דעה כאילו ברור להם שככה, אבל ממש ככה, היו הדברים בנתינתם מסיני. 

ונזכרתי באחד מהרבנים שיצא לי לנסוע איתו במכונית והוא העביר לי שיעור בענווה ואמר לי שעד שהוא מפרסם איזה משפט לוקח לו המון זמן: הוא צריך לוודא שהכול נכון כי יש לו אחריות. ישר חשבתי כמה שהיד שלי דווקא קלה על המקלדת ואיך לי למשל אין שום בעיה לפרסם דברים שכולם יראו בלי שטרחתי לוודא ולבדוק את העובדות, וכמה דווקא עכשיו, עם סיום תשעת הימים, צריך להיזהר מלבטל בתנועה אחת קלה את המציאות של אדם אחר אלא פשוט לומר "איני יודע", וכבר בחוסר הידיעה הזה תרמנו לבניית בית המקדש.