טור אורח

הנהגה רבנית בשעת משבר

אריאל פייגלין

  הקורונה מתפשטת, הסגר כבר בפתח, וכחלק מההערכות למצב הורו משרד הבריאות ואיגוד ישיבות ההסדר לסגור גם את הישיבות. נכון, זה לא אידיאלי. נכון, זה מצער. אבל זה המצב. המזל הוא שבתוך כל הסדום הזה של ביטול התורה עוד נותרו לנו כמה צדיקים. צדיקים אלו לא רק מוצאים את הזמן ללמוד אלא אפילו מוצאים את הזמן לרוץ להתראיין על זה. אבל זה בסדר, ביטולה הוא קיומה, הלא כן?
בשבוע שעבר התפרסמו בשני כלי תקשורת מגזריים שתי כתבות על שתי ישיבות. לי אישית צרם מאוד המסר של המרואיינים בכתבות, אבל כדי שתשפטו בעצמכם אביא לכם כמה ציטוטים נבחרים. ברצוני להדגיש שאני אומנם יוצא נגד הפומבי שניתן לדברים אך מעריך מאוד את ראשי הישיבות עצמם, ועל כן בכוונה השמטתי את פרטיהם של הרבנים, הישיבות וכלי התקשורת. וכעת לציטוטים:
"בישיבת ההסדרX הלימודים נמשכים כסדרם, וראש הישיבה פלוני מספר כי זו פשוט המציאות בישיבה, ללא הוראה וללא הנחיה מצידו: 'זו המציאות. כמעט כולם נשארו. 80–90 אחוזים מהתלמידים נשארו'". מה שכחו לציין בכתבה? בדיוק, כמה תלמידים יש בישיבה. תאמינו לי, חיפשתי. ובכן, ביררתי קצת, ובישיבה המדוברת נמנים ביום טוב 25 תלמידים. 25! היות שלא מדובר בימים טובים, וסביר שראש הישיבה קצת פרגן באחוזים וכו', אפשר להניח שיש שם פחות משתי עשרות של לומדים. קבוצה כזאת יכולה בכיף להתחלק לשתיים ולצאת ידי חובת משרד הבריאות למהדרין מן המהדרין.
היפה בדבר הוא שגם בעומס הנהגת הישיבה המוטל על שכמו מצא ראש הישיבה את הזמן להציל את ציבור הקוראים מלחשוד בכשרים וטרח להבהיר לכל מי שחשב אחרת, ונראה שעל פי ההסתייגות אני לא היחיד: "אנחנו לא לומדים מתוך גאווה וחזה נפוח אלא מתוך ענווה". תודה על ההבהרה, כולנו ניצלנו מללקות בגופנו. אגב, מייד אחרי ההבהרה החשובה הוא הוסיף: "ושומעים שיש בחורים מישיבות אחרות רוצים לבוא לפה". לא יודע, אולי הבעיה בי. אולי אנחנו פשוט לא חולקים את אותם מושגים של "גאווה וחזה נפוח".
ומה עם איזה שמו"ס, איזו נזיפה הגונה למען היושבים בבית שאיתרע מזלם ולומדים בישיבה רצינית פחות? לא לדאוג, גם את זה יש, כמובן: "אני קורא גם למי שיצא הביתה לקחת שישה-שבעה אנשים בכל מקום וללמוד בחבורות. זה הזמן להגדיל תורה ולהאדיר ולא לשבת רגל על רגל, ובוודאי שלא לצאת לטיולים. אנחנו עדיין בתוך ה'זמן'", הוא מזכיר.
עד כאן כתבה ראשונה. הלאה, לכתבה הבאה: אחרי שראיינו את ראש ישיבת שדרות הרב פנדל ואת ראש ישיבת 'מרכז הרב' הרב שפירא, שמבכים בדמע את סגירת הישיבות שלהם, מביאים לקונטרה ראש ישיבה אחרת שדווקא השאיר את הישיבה פתוחה. הפעם הוא מספר לנו שיש לו כ-40 תלמידים (אם כי מהיכרות אישית ומבירורים שעשיתי זה קרוב יותר ל-15, אבל לא נתקטנן על הפרש של פי שניים וחצי). אגב, לידע כללי, במרכז הרב ובשדרות יש מאות תלמידים בכל אחת. וכמובן, ציטוטים:
"יש פה חבורה שמוסרת את הנפש בלימוד כל השנה, הם חיים כל הזמן במעין חיילות. זה מאפשר להם להמשיך ללמוד כסדר גם כשהמציאות מורכבת בלי לצאת משיווי משקל". ושאר תלמידי הישיבות הם אברכי משי שאינם מסוגלים להתמודד עם קצת מורכבות? אבל אולי זו רק פרשנות שלי לטקסט.
יודעים מה? אולי תלמידי הישיבה ההיא פשוט חיים לפי כללים אחרים, כי אם הם "רק עושים את המחויב והמובן מאליו", לפי דברי ראש הישיבה, מה בדיוק השאר עושים? אבל זה בסדר, זה בסדר. הרב מדגיש כי אין לו שום כוונה לטפוח לעצמו ולתלמידיו על השכם. הבהרה מוזרה, אני לא מבין למי הייתה הווה אמינא שזו הכוונה.
יש עוד מגוון ציטוטים, אחסוך מכם. אני מניח שמה שכתבתי הולך לעצבן הרבה אנשים, בעיקר כאלו מהישיבות המדוברות, אבל הדבר בנפשי. כתלמיד בישיבה גדולה אני מבין שהדברים מעט יותר מורכבים מ'ביטול תורה, כן או לא'. אני מכבד דעת תורה, אני מכבד רבנים, אבל כשזה נוגע להלכות ציבור חשוב שנעשה את ההפרדה בין רבנים שנושאים בעול לבין רבנים ששקועים בדל"ת אמותיהם.
מי כמוני יודע כמה קל ומפתה לשחרר אמירות כשאין לך שום אחריות. הינה, כתבתי טור, הוא התפרסם, חלק יסכימו עם תוכנו וחלק לא. ועדיין, אף אחד לא ייפגע, כי אני בסך הכול כותב טור. לרבנים יש אחריות אחרת
כל הרבנים אולי יוכלו להגיד לכם דעת תורה, אבל חלק יעשו זאת מנקודת מבט של יישוב או ישיבה קטנה, וחלק יעשו זאת מנקודת מבט של כלל ישראל. וזה כל ההבדל. אגב, ראש הישיבה השני שציטטתי אמר בסוף דבריו: "אין לי אחריות כמו לראש ישיבה עם מאות תלמידים", ואני מעריך אותו על הכנות. ועדיין.
אני לא יודע להגיד לכם מה הייתה ההחלטה הנכונה, אבל שמעתי את הכאב בקולו של ראש הישיבה שלי כשהכריז על סגירת הישיבה, והייתי גאה בו מאוד. ידעתי שזה נגד כל מה שהוא מאמין בו, ובכל זאת מפאת שלום הציבור ובריאותו, בריאות התלמידים שלו, הוא קיבל עליו את ההחלטה הקשה.
לא תמיד ההחלטה הקשה מצטלמת טוב, מתראיינת טוב או מה שלא יהיה, אבל מישהו צריך לקבל אותה. ואני לא יודע מה איתכם, אני גאה שיש לנו רבנים בעלי יכולת מנהיגות שהיו מסוגלים לקבל אותה. אז הכניסו לפרופורציה כתבות כאלו וישיבות כאלו, בתפילה שנדע בקרוב ימים יפים יותר. בריאים יותר.

לתגובות ולהערות: arielfeiglin@gmail.com

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…