שליפות

נקודת הלב -ליאורה דגו-לויכטר

ליאורה דגו לייכטר
ברלה קרומבי

אפשר היה לעשות את אותם דברים אחרת ולהשיג תוצאות טובות: "כשיש גילוי לב והדברים נעשים מתוך שיח, זה יכול להיראות אחרת. אחד המאפיינים של הקהילה הוא תמימות ואמונה באדם, צלם אלוקים. אנשים עשו את מה שביקשו מהם, ואז הסתבר מה זה באמת, וזה יצר כעס רב.

בחסות החשכה התארגנו תושבי הכפר בלבוהה לאות שיורה להם לצאת למסע לו חיכו אלפי שנים. עם צידה מועטה, כזו שלא תכביד על הצעידה, הם התחילו דרך ארוכה ומלאת אתגרים. בקבוצה היו אישה צעירה, אדנה ילאו שמה, ושלושת ילדיה, ובהם ליאורה התינוקת, שנולדה שבועות מספר קודם לכן. "הייתי במצב של מוות ודאי", משתפת ליאורה דגו-לויכטר (36) כשאנו משוחחות היום, יותר מ-35 שנים לאחר אותו לילה. "החלב של אימי נגמר עקב קשיי המסע המפרך, שחסרו בו מים ומזון, וההשפעה הישירה הייתה עליי. 'לא חשבתי שתצאי מזה חיה' היה משפט ששמעתי לא אחת במהלך השנים".
הסיפור המשפחתי של דגו-לויכטר מעורר השראה ומעיד על תעצומות הנפש של אימהּ, שבשלב מסוים נאלצה להישאר במדבר הגדול עם שלושת ילדיה הקטנים בלבד: הבכי של ליאורה התינוקת סיכן את הקבוצה כולה. האם התבקשה להשאיר את בתה מאחור, אך היא סירבה ובחרה להמשיך במסע לבד בנחישות ובגדלות רוח.

אחרי זמן מה במחנה הפליטים בסודן, שבו למרבה הצער נפטר אחיה בן ה-4, עלו בני המשפחה ארצה במבצע משה. אבי המשפחה, שהיה איש צבא בכיר באתיופיה, נשאר כדי להמשיך לסייע ליהודים לעלות לישראל, והצטרף אליהם רק כמה שנים אחר כך, במבצע שלמה. כיצד זכורות לך שנות הקליטה וההתאקלמות בארץ?
"התמקמנו בקריית ים. כל הכפר עבר יחד לדיור קבע בשכנות, וזה היה מבורך וטוב. לתוך זה גדלתי, ושם גם פגשתי פער בין הבית והערכים לבין החברה". על החוויות שעברה העדה האתיופית במהלך השנים, החל מהגיור לחומרה, עבור במה שזכה לכינוי 'מחאת הדמים' וכלה במחאה האחרונה והמורכבת, היא מדברת בכאב רב: "אנשים מהעדה עשו דרך בתמימות ובאהבה, והפגיעה הייתה קשה. משבר הגיור שפתח הכול היה שבר גדול וכואב שפער פצע בלבבות".
לתפיסתה, אפשר היה לעשות את אותם דברים אחרת ולהשיג תוצאות טובות: "כשיש גילוי לב והדברים נעשים מתוך שיח, זה יכול להיראות אחרת. אחד המאפיינים של הקהילה הוא תמימות ואמונה באדם, צלם אלוקים. אנשים עשו את מה שביקשו מהם, ואז הסתבר מה זה באמת, וזה יצר כעס רב".

את עצמך עברת כברת דרך מרגשת ומלאת אתגרים, ומצאת בה ביטוי במוזיקה שהיא כשלעצמה מאוד ייחודית: מוזיקת נשמה, מוזיקה אמהרית ושילוב של כתבי הקודש. איפה נקודת ההתחלה?
"המוזיקה בשבילי היא נקודת הלב, זה חלק מהשיח שלי בעולם. מאז שאני זוכרת עצמי אני חיה מוזיקה. לקראת גיל העשרה התחלתי ממש לכתוב ולהלחין. תפילות קודש של קייסים, קטעים מתהלים. בשלב זה גם התחלתי ללמוד פסנתר, גיטרה ופיתוח קול.
"השפיע עליי אבי ז"ל, שלצד היותו איש צבא עסק במוזיקה וניגן בכלים אותנטיים אתיופיים. הפעם הראשונה ששמעתי אותו שר הייתה כשהייתי בת 7, הוא קונן קינות מסורתיות על אחד מקרובי המשפחה. הייתי רחוקה ולא ידעתי מי האיש שאני שומעת. שאלתי את אימי 'מי זה?' והיא ענתה 'זה אבא שלך'. מאוד התרגשתי. זה נגע בליבי חזק". 

אחרי שירות לאומי בירושלים, שבמהלכו גם הופיעה בפעם הראשונה על במה גדולה במדרשת מת"ן, החלה לימודים אקדמיים והתקדמה לעבר החלום להפיק דיסק של המוזיקה הייחודית שלה. את יהודה לויכטר, היום בעלה ואז מוזיקאי צעיר, הכירה כשצפתה בהופעה שלו בעיר. בעידוד חברתה אזרה אומץ ופנתה אליו אחרי ההופעה בבקשה שילווה אותה מוזיקלית לדיסק שבדרך. "עברו כמה מפגשים", היא צוחקת, "עד שהוא אמר 'אני לא רוצה לעשות איתך מוזיקה, אני רוצה להתחתן איתך'". כיום מתגוררים בני הזוג וחמשת ילדיהם ביישוב מרחבי דוד שבגוש עציון.

לזוג חוויות רבות מהמפגש הבין-תרבותי, בעיקר ממפגשיו של יהודה עם העדה האתיופית, והם צולחים אותן בתקשורת ובאהבה גדולה: "הרבה פעמים יש הכנות לקראת. יהודה עצמו אישיות מאוד ייחודית, נוף אחר בתחום המוזיקה ובתפיסת העולם. הוא מצליח להתגמש ולהשתלב בתרבות שלנו. לי היה קל יותר, כי המפגש יותר טבעי לי".
איפה פגשה אותך המחאה האחרונה?
"אני מרגישה שהיא התווספה לשלל הפגיעות שהפכו לצונאמי גדול, ואני פגועה מאוד. במחאה הזו בפעם הראשונה הגבתי על המתרחש בפומבי, בקהילה שלי, מול החברות והסביבה. רציתי להעלות שיח ומודעות. כאבתי עם הצעירים שמגיבים מתוך מכאובים שלהם שהצטברו עם שנים".
היצירה שלה היא מבחינתה הדרך לייצר מציאות אחרת, מציאות של חיבורים. לדבריה, את ההשראה היא שואבת בראש ובראשונה מהתרבות האתיופית ומהבית שגדלה בו: "השפעה גדולה יש לאימי, שהכניסה שמחה וחיוביות בכל מצב וראתה כל הזדמנות לצמיחה וגדילה. היא לימדה אותנו שלא לתת מקום לקולות המחלישים. בזכותה אני יודעת מה הכוח שלי, מאין אני באה ולאן אני הולכת".
את הפקת הדיסק בחרה דגו-לויכטר להשהות, ולעת עתה היא מתמקדת בעיקר בהופעות חיות. לדבריה, החלק החי הוא האהבה האמיתית שלה. כתחליף לדיסק הקהל הרב שמגיע להופעות בקביעות פשוט מקליט אותה. בהסכמתה. כשאני תוהה כמה רחוק אפשר להגיע רק מהופעות היא עונה: "באים מאות אנשים, ומפה לאוזן יצא לי להופיע לפני הדלאי לאמה בביקורו בארץ. אני מאמינה שיש בורא לעולם, והוא מכוון את מה שצריך לקרות. במופע חי יש הרבה אלתור שמתחבר למוזיקה בתרבות האתיופית. שם אני מרגישה בבית. קשה לי עם המכניות של דיסק, אבל אולי יום יבוא וזה יקרה".
חלום?
"אני רואה את עצמי עושה עוד מוזיקה, יוצרת קשרים חדשים ואולי גם עשייה משותפת עם יהודה. משפחה, ילדים, כמובן, אבל אולי גם שיתוף פעולה במוזיקה. משם התחלנו", היא מסכמת בצחוק מתגלגל. 

עוד במדור זה

בר המשכן, שילה

בר המשכן, שילה

אנחנו מתחילים את החיים שלנו בתוך כיתות סגורות, שלא תמיד נוסכות בנו את הביטחון שאנו זקוקים לו. שם הכל נמדד בציונים ובתוצאות, שלרוב לא תואמות את רזי החיים עצמם. מלמדים אותנו שם משוואות טריגונומטריות ואת השפה האנגלית, ועוד כל מיני חוקים אזרחיים וחוקים בלשון, בזמן שהלב שלנו נותר מאחור. על אהבה ורגשות נוספים אנחנו לא לומדים שם, על כלכלה נבונה, על ההתנהלות בעולם גדול ודורשני, על לאגור מוטיבציה לקום בבוקר גם כשאין כח – על כל אלה אנחנו לא לומדים, ובטח שלא נבחנים. כותב שורות אלה משתייך לקבוצה שטוענת שהגיע הזמן לעשות שינוי. אנחנו בשנת תשפ”ד כבר, ואין סיבה שמערכת החינוך לא תציב לעצמה מטרות עדכניות יותר. הראשונה שבהן – האמונה של הנער בעצמו. ולא רק כקלישאה שמודבקת על לוחות המודעות בבית הספר, אלא כהתנהלות של ממש. שינוי כזה שיגרום למתחנכים לצאת לחיים ולהאמין ביכולותיהם, לממש את שהם מסוגלים וראויים לו, להוציא לפועל את כוחות חייהם. אז בוודאי יהיה לנו יותר מקומות כמו ‘בר המשכן’.

בר המשכן הוא מקום חינני במרכז המסחרי של שילה, שהוקם לפני כשנה וחצי. אליה לוי, במקור מראש העין, כיום נשוי למתנחלת משבות רחל, הוא הבעלים של הבר-מסעדה, והוא רק בן 25. לצידו עומדת משפחה של אחים מנהלי ברים, והוא בעל מוטיבציה גבוהה וקול של נער פלא, כשהוא מזמר. כל אלה ביחד הביאו את אליה להקים את המקום, להשקיע בו את נשמתו, ולהתעקש עליו גם כשהמיקום לא כ”כ צלח – ולהעביר אותו למיקום החדש. כי כשאליה מאמין בעצמו אין איש שיעמוד בדרכו.

את כל אלה לא ידענו כשהגענו, שלושה מאחיי ואני, לבלות בבר הנחמד. חנינו באחת החנויות שבאזור, השתאינו מגודלו של המרכז המסחרי ומאפשרויות הרכישה הקיימות בו – החל מקרמיקות וחומרי בנייה ועד גלידריה וסופר, ונכנסנו למתחם. לצד במה להופעות שמקיימות במקום ונותנות אפשרות ליוצרים צעירים, מתחום הסטנדאפ, המוזיקה וכדו’ ותפסנו לנו את אחד הספסלים במקומות הישיבה שבחוץ, במקום שבו הבריזה פוגשת את האווירה.

אחרי כמה חיוכים ומילים עם הבחור הצעיר והנמרץ, התחילו לזרום אלינו לשולחן המנות. לפתיחה קיבלנו צ’יפס בטטה עשוי היטב (26 ₪), כרוביות שמנמנות – בציפוי פריך לצד צ’ילי מתקתק (35 ₪) ופופקו עוף משובח שמתיימר לחקות את מנת הדגל של KFC, בהצלחה גדולה. בקטגוריית ‘צמאה נפשי ויאללה אוכל’ עמדו לפנינו שתי אפשרויות. כמובן שבחרנו בשתיהן. הראשונה והמוצלחת היא ‘קריספי צ’יקן’ שמורכבת מרצועות פילה עוף בציפוי קריספי (בליווי רוטבי הבית כמובן) על לחמנייה טריה עם ירקות רעננים, ותוספת של צ’יפס או טבעות בצל, שלגמרי עושה את העבודה, וכל זה רק ב-55 ₪. האפשרות השנייה, והמוצלחת עוד יותר היא – סלופי ג’ו, כלומר – סנדוויץ’ אסאדו מפורק ברוטב מתקתק גם כן בליווי רטבי הבית, גם כן בלחמנייה טרייה, גם כן עם ירקות רעננים וגם כן עם תוספת של צ’יפס או טבעות בצל, ב-62 ₪. חשוב לומר, בר, כשמו כן הוא, מכיל גם משקאות אלכוהולים, אותם ראוי לצרוך במידה הנכונה. בבר המשכן תוכלו למצוא את שחשקה נפשכם, החל מבירות פשוטות ועד שוטים של משקאות חריפים טובים ואיכותיים וקוקטיילים מובחרים כפי רוחכם. 

בקיצור: עם תפריט חדש בקרוב, והרוח החדשה והקלילה המפעמת בהתיישבות הצעירה, נראה שעדיין לא מאוחר בכלל לפנות לעצמכם ערב בקרוב, וליהנות משפע של אפשרויות בבר המשכן. ■

לחם וגבינה

לחם וגבינה

מסעדה חדשה עם עיצוב מרהיב, שירות אדיב, ויכולות קולינריות פנומנליות,…
משב – פוד טראקס

משב – פוד טראקס

זה לא סוד שבתוך כותבי המדור יש אחד שחובב במיוחד…
גשם של שלום

גשם של שלום

גם מי שלא גר ביהודה ושומרון יכול לחזק את ההתיישבות.…
מעבר להרים

מעבר להרים

אומנם מדור אוכל, אבל מותר לפעמים לגוון ולפתוח בדמיון מודרך…
מחליק בגרון

מחליק בגרון

לא בטוח שהקורא הממוצע יודע להעריך את סדר הגודל של…
ללקק את האצבעות

ללקק את האצבעות

עברו כבר כמה אלפי שנים מאז יצאנו ממצרים ומאז בכל…
דגים רבותיי, דגים

דגים רבותיי, דגים

אם תכתבו בגוגל חיפוש את המילים ׳מסעדת דגים׳, תמצאו בעיקר…
גורמה בבית מלון

גורמה בבית מלון

הכל יודעים שאוכל הוא כבר מזמן לא רק מזון. הסעודה…
בואו לבשל איתי

בואו לבשל איתי

בינינו, זה לא באמת אפשרי ללכת בכל שבוע למסעדה. זאת…
גורמהדרין - פינת חמד:

גורמהדרין - פינת חמד:

אם אתם מהאנשים שקנו כפכפי קרוקס אחרי שזה כבר היה…
חוגגים פסח בבן עמי

חוגגים פסח בבן עמי

אפתח בגילוי נאות: את מסעדת בן עמי אני מכיר מהקרביים…
'גורמהדרין' – המומלצים שלנו

'גורמהדרין' – המומלצים שלנו

בוא האביב וחג הפסח עשו לנו חשק עז לרענן את…
בשורה בחלה: המבשר

בשורה בחלה: המבשר

במרכז המסחרי של אפרת דרום בילתי רבות בימי נערותי. אחרי…
שחור-לבן וצבעוני: סולו קרנה

שחור-לבן וצבעוני: סולו קרנה

״כאן, ממש על הקרקע הזו״, כך על פי העמוד הראשון…
טאבום

טאבום

בתקופה האחרונה יש טרנד שצץ בכל פינה – הפודטראק, ואם…