01
לפני 12 שנים, לאחר חתונתי, הגעתי להתגורר בירושלים. באותם ימים לא הכרתי את העיר, וכל ירושלים הייתה נראית לי כמו רצף אורבני אחד גדול, של בניינים רבי קומות, כבישים ומפעלים, ללא ריאה ירוקה אחת למפלט.
יום אחד קבעתי חברותא עם אילן, חבר מנחלאות. איפה נלמד? שאלתי ואילן הציע לקחת אותי ליער ירושלים. לאחר טבילה במעיין מבשרת, עלינו ליער ופתאום גיליתי חלון חמצן ירושלמי מדהים. הופתעתי לגלות בסוף היער את בתי הר-נוף מבצבצים, כאילו כדי להזכיר כמה היער קרוב לעיר.
מאז התאהבתי ביער. הוא היה לי מקום מפלט משאונה הסואן של ירושלים, מרחב להתבודדויות ושיחת חברים. יחד איתו גיליתי מרחבים מוריקים שעוטפים את ירושלים ושומרים על אווירה הנקי. עשרות דונמים של כרמים ויערות שעטפו עד השבוע את העיר שחוברה לה יחדיו.
השבוע כשראיתי את התמונות מאלפי הדונמים השרופים על פסגות ההרים הסובבים את ירושלים, נזכרתי במאות השעות שזכיתי לבלות בין עצי האורן והאקליפטוס ופשוט סירבתי להאמין.
02
הכאב הגדול ביותר הוא שהכתובת הייתה לגמרי על הקיר, או על העצים. זו הייתה כתובת אש מהדהדת, אבל אנחנו טמנו את הראש בקיר וסירבנו להביט למציאות בעיניים.
רק לפני שבועיים צייץ עורך הדין נתי רום על השריפות שעוטפות את ירושלים והזהיר שהן מעשה ידי אדם, טרור לכל דבר. הרי רק לפני חודשיים שרפו ערבים את האזור הירוק שסובב את הדרך למבשרת ציון. כל הסימנים הובילו לכך שלא מדובר בשריפות שהתרחשו כתוצאה ממזג האוויר. אבל תרבות הפוליטיקלי-קורקט אסרה על מקבלי ההחלטות להתייחס להצתות כטרור ולפעול נגדן בכלים שנועדו למניעת טרור. במקום זאת דיברו כאן על משבר אקלים.
ישראל היא אלופת העולם בוועדות חקירה, אבל איכשהו אף פעם לא מתקבלות בהן ההחלטות הנכונות. המסקנה המרכזית של אסון הכרמל הייתה עריפת ראשים, כשבין השאר נוצלה הוועדה לקמפיין אישי מתוזמן נגד שר הפנים דאז אלי ישי. אמנם היו גם מסקנות מקצועיות וחלקן אף ייושמו, כמו רכישת הטייסת לכיבוי שריפות, אבל המסקנה המרכזית שמדובר בטרור חדש שככל הנראה יכה בנו גם בשנים הקרובות, נדחקה אל מתחת לרדאר. אף אחד לא העז לדבר בקול על העובדה שערבים הציתו את יערות הכרמל וכי השריפה ההיא הייתה הפרומו לטרור חדש.
03
מי שראה את מה שהתרחש בחודשים האחרונים בכפר הערבי ביתא, ליד הישוב אביתר, היה צריך להבין ששריפה בסדר גודל זה, כפיגוע לאומני, היא רק ענין של זמן.
במלאת חודש לטרור השריפות סמוך לאביתר, אחרי לילות ארוכים שהאש והעשן פגעו נואשות במתיישבים היהודים, התקיים טקס בכפר הטרוריסטים, בו העלו על נס את המציתים. המחבלים מקו האש עלו לבמה כשצמיגי רכבים בידיהם והנואמים סימנו את הצמיגים הבוערים ככלי החדש שיביס חלילה את האויב היהודי.
ככל הנראה התמונות האלה לא הגיעו למערכת הביטחון. לא ראינו אף הכנה לקראת הטרור החדש, אף הנחיות לא ירדו לשטח ולא הוקם מערך היקפי שנועד להתמודד עם טרור ההצתות. כך מצאנו את עצמנו טומנים את הראש בחול והשבוע שילמה ארצנו היקרה את המחיר הכבד.
הנחמה היחידה ממראות עשרות הדונמים השרופים וכאב הלב הגדול, תהיה רק אם מדינת ישראל תפנים שיש כאן טרור חדש ותערך בהתאם. הפעם כילתה האש את חמתה על העצים והאבנים, האחריות שלנו היא לשמור על ביטחון הישובים היהודיים ולעשות הכל כדי שטרור השריפות ייעצר כעת ולא יקפח חיי אדם חלילה וחס.