ראש ישיבה או רב?
עצת הרבי מלובביץ׳
סיפר לי פעם יהודי שביקרתי בביתו ברחוב בית וגן בירושלים, אינני נזכר בשמו כעת: ׳כאשר הגאון ר׳ חיים קרייזוירט הוזמן לכהן כרבה של אנטוורפן, הוא התלבט רבות. באותה העת, בשנת תשי״ג או תשי״ד, נסעתי לניו יורק, והוא ביקש ממני שאכנס אל הרבי מלובביץ׳ ואשאל עבורו אם נכון לו לנסוע לאנטוורפן לכהן שם כרב. כך עשיתי, והרבי השיב בנחרצות שראש ישיבה גדול כמוהו יצליח יותר בהרבצת תורה במקומו בשיקאגו מאשר ברבנות באנטוורפן. הרבי אמר לי למסור לו שכוחו והשפעתו הגדולה הם בתפקידו כראש ישיבה יותר מאשר כרב קהילה. חזרתי והשבתי לו את תשובת הרבי, ובעקבותיה הוא השיב לאנשי אנטוורפן תשובה שלילית. אלא שאנשי ״קהילת מחזיק הדת״ באנטוורפן לא הרפו, וביקשו ממנו לבוא רק לכמה שבועות של ביקור שבהם ימסור כמה דרשות וכדומה. לכך הוא הסכים. כך הם המשיכו במשך שנה שלימה, הזמינו אותו שוב ושוב לבקר אצלם בקהילה עד שהוא נענה להם וקיבל את התפקיד, תחילה זמנית ואחר כך בקביעות. אני חושב שבדיעבד הוא סבר שהרבי צדק׳.
חשיבותה של ׳בני עקיבא׳ ליהודי הגלות
אמרו על ר׳ חיים קרייזוירט שעוד בצעירותו הוא ידע את הש״ס בעל פה, מילה במילה, עם התוספות. פעם כתבתי כאן דברים ששמעתי עליו מפי תלמידו בשיקאגו, הרב דוד פוקס, ר״מ בישיבת ״נתיב מאיר״ וכולל מרץ, ועל בקשתו ממנו לבוא לאנטוורפן כדי לפתוח שם סניף של בני עקיבא. הזכרתי את קשריו עם חברי בני עקיבא בשיקאגו, שנמשכו גם אחרי שעבר לאנטוורפן, ע״פ זיכרונותיהם. לפני שנים רבות מישהו סיפר לי על מפעלי חסד ענקיים שבהם עסק, דומני שהיה זה הרב יוסף חיים קלויזנר, נכדו של ההיסטוריון הידוע, ולצערי לא רשמתי דבריו. הוא לימד בישיבתו של ר׳ חיים ״מרכז התורה״ בשכונת תלפיות בירושלים. ידוע סיפור הצלתו של ר׳ חיים בשואה, שהיה נס גלוי. פעם אמר לי עליו הרב חיים רוזווסקי, רב זקן בברלין, שעוד הספיק ללמוד אצל גדולי הדור הקודם, במילים אלו: ״ר׳ חיים קרייזוירט היה ציוני גדול, אוהב ישראל ודרשן במעלה הראשונה״.
׳לא יכול לקבל שום הסבר…׳
פעם באחד מימי חול המועד סוכות ישבתי עם ילדיי ללמוד בבית מדרש ברחוב הקבלן שבשכונת הר-נוף בירושלים. לפתע החלו להתאסף שם מאות אברכים. שאלתי אם צפוי שם איזה אירוע. אמרו לי שרבי חיים קרייזוירט ימסור שם שיעור, ונשארנו. באותו השבוע התפרסמה התבטאות של הגאון הראשל״צ רבי עובדיה יוסף, בקשר לסיבות שהביאו לשואת יהודי אירופה. את השיעור פתח ר׳ חיים באיזו הקדמה, ובין היתר התייחס לדברים הנ״ל. בלי להזכיר את שמו של הרב עובדיה או את דבריו, אמר כך: ׳אני הייתי שם בעיר וורשה שלפני השואה. אני זוכר איך שכל בית שני בוורשה היהודית היה בית מדרש, בית כנסת, חצר חסידית, גמ״ח, מקווה טהרה, תלמוד תורה וכדומה. אני לא יכול לקבל שום הסבר לשואה. אני מעדיף להגיד שאינני יודע את דרכי השם, שאינני מבין, מאשר לקשר חטאים מסוימים לאירוע הנורא ההוא׳.
״גזירה היא מלפני…״
הרב אהרון יהודה ליב שטיינמן, בעל ״איילת השחר״ ומי שהיה זקן ראשי הישיבות, ביקר בגוש קטיף כמה שנים לפני שכלל עלה רעיון תכנית הגירוש. סיפר ח״כ לשעבר צבי הנדל, שליווה אותו בסיור, שהוא הביע התפעלות רבה ממראה עיניו, אבל בשלב מסוים הוא שאל את הנדל מה יהיה אם יום אחד יחליטו לפנות את גוש קטיף מיהודים, כפי שעשו בחבל ימית, ולהרוס את כל הטוב הזה. הנדל אמר שזה לא יקרה. –׳על סמך מה?׳ שאל אותו הגראי״ל. ותשובת הנדל היתה: ׳יש כאן כל כך הרבה תלמודי תורה, כוללים, אולפנות, ישיבות, בתי מדרש ומוסדות תורה, שזכות התורה תעמוד לנו שזה לא יקרה׳. תשובתו מצאה חן מאד בעיני הגרא״יל. אם כן, הסברים רוחניים אין לנו למה שאירע. גזירה היא, ואי אפשר להתיימר להבין גזירות שמים. אולי בעתיד, הקרוב או הרחוק, נבין יותר.
הצלת נפשות במניעת נסיגה
בימים שטרם גירוש היהודים מחבל עזה היה הרב אביגדר הלוי נבנצל שליט״א, רבה של ירושלים העתיקה, מדבר בשיחותיו בישיבת הכותל על כך שאנחנו אומרים כל יום בפסוקי ״והיה אם שמוע״ שיש אפשרות חלילה שהקב״ה יגלה אותנו מארצנו, ואין לנו הבטחה מוחלטת שהגירוש הנורא הזה לא יתרחש. כמובן, מבחינתנו, צריך לעשות כל מאמץ למנעו, אם ניתן. והוסיף שהמניעה הזאת היא בודאי גם בגדר פיקוח נפש והצלת יהודים עתידית.
סיפרתי כאן בעבר שבתקופה שלפני הגירוש ישבתי בבית המדרש של ישיבת הכותל בסמיכות למקום מושבו של הרב נבנצל, ושמעתי בחור ששאלו: ׳האם מותר לנסות לחסום כביש במהלך הפגנה נגד גירוש היהודים מחבל עזה, או שיש בזה חשש גזל של זמן הנהגים?׳ תשובתו היתה: ׳פיקוח נפש דוחה כמעט הכל, ולכן עקרונית, אילו זה היה יכול לעזור בביטול התוכנית המסוכנת של הגירוש, הרי שמצווה להציל נפשות. אבל מעשית, לא נראה לי שזה יוכל למנוע את התוכנית׳. ■
meirdorfman@gmail.com
