
ראש השנה תשפ״ז – כיצד מנצחים בדין?
עם יד על הלב… אלול הזה עף לנו… חופשת יולי אוגוסט עד שבוע לפני ראש השנה… לא מתאים! אווירת בחירות ופלגנות המפלגות… לא מתאים! דומה

עם יד על הלב… אלול הזה עף לנו… חופשת יולי אוגוסט עד שבוע לפני ראש השנה… לא מתאים! אווירת בחירות ופלגנות המפלגות… לא מתאים! דומה

פרשתנו פותחת במילה 'נצבים': 'אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם'. הרמב"ן באר את המילה 'נצבים' לא רק כמילה נרדפת למילה 'עומדים' אלא במשמעות של כוננות וזמינות: 'טעם אתם

סגנון הנאום של משה רבינו בספר דברים, מקבל בפרשתנו תפנית חדה. הקול המרגיע, האבהי, הדואג והמלטף של משה רבנו משתנה לקול מאיים ומתריע: (טו)

ידועים דברי חז"ל 'רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות', לכן – ריבוי המצוות בפרשתנו בא לזכות אותנו. אך האם קיום כל

'שפטים ושטרים תתן–לך בכל–שעריך אשר ה' א-להיך נתן לך לשבטיך ושפטו את–העם משפט–צדק' [דברים פרק טז, יח]. מדוע התורה מצוה לשפוט בצדק? וכי יעלה על

התורה מצווה אותנו 'ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעון לעשות..' התורה מאפשרת לבחור בין ברכה וטוב לקללה ורע. מדוע פתחה

אם היינו צריכים לכתוב 'תקציר מנהלים' לדרישות שהקב"ה בתורתו דורש מאיתנו היינו מצטטים את הפסוק בפרשתנו: 'ועתה ישראל מה ה' א-להיך שאל מעמך כי אם–ליראה

השבוע נתמלא געגוע, זכרון וכאב עד כדי מנהגי אבלות על חורבן בתי מקדשנו ותפילה וייחול לבנין בית המקדש האחרון. זכרון זה מצטרף לזכרונות נוספים,

משה רבנו מצטווה לפני מותו לצרור את המדינים: 'וידבר ה' אל–משה לאמר: נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל–עמיך: וידבר משה אל–העם לאמר

הציווי הראשון על הקרבת הקרבנות היה על קרבן התמיד, כבר בספר שמות, מיד אחרי פרשיות המשכן, הוזכר קרבן התמיד. קרבן התמיד קרב יום יום, כל