אחד הפיוטים המרגשים ביותר לפני תקיעות השופר בראש השנה: 'ויהי מאור יומם בעינם ליל/ והמון דמעיו נוזלים בחיל/ עין במר בוכה ולב שמח/ עוקד והנעקד והמזבח'. הכיצד ניתן לומר את התאורים ההפכיים לכאורה, בכי ושמחה, הילכו יחד? כיצד זה אברהם אבינו העוקד את בנו יכול הוא לשלב שמחה לבכי המר על עצם העקידה?
בעת לוויותיהם של חברי בהר הרצל בירושלים, הלווית הק' יהונתן שטיינברג זצ"ל, הק' עמיחי רובין הי"ד, הק' ישי פיטוסי הי"ד, הק' האחים סלוטקין הי"ד ואף הזדמנתי להלויתו של הק' דקל סויסה הי"ד, כולן היו בחשיכה, בהולכי בין המצבות הלבנות והקרות, דרכתי על אדמת הקודש של הר הרצל ותוך כדי הילוך אמרתי לחבר שלידי: לעולם לא עליתי להר הבית ולא הילכתי שם, אך יש לי כעת הרגשה שאני דורך על אחד המקומות הקדושים ביותר בעולם, כאן זה אולי דומה לקדושת הר הבית, כאן יש מאות ואלפים של קורבנות קדושים וטהורים של חיילי ישראל והקדושים שזכו להתעלות למעלת קדושים בפעולות הטרור 'למען שמו באהבה'.
הציווי האלוקי להלחם מלחמות ישראל שהם בעצם מלחמותיו של הקב"ה, למען תורתנו ולמען עמנו וארצנו, הוא המכנה המשותף העמוק והמחבר את כל הקדושים בהר הזה ובכל בתי הקברות הצבאיים והאזרחים בארץ. כאן אין זיוף, כאן אין מחלוקת, כולם כאן שווים לפני כסא הכבוד, כאן כולם מעטרים את לבושו של הקב"ה, קדושי עליון שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם.
ומכאן לעקידת יצחק, נסיון העקידה הוא הברית והקשר העמוק בינינו לבין רבונו של עולם, נסיון העקידה הטביע חותם עמוק של מסירות נפש בנשמותיהם של ישראל לכל הדורות כולם, עד ימינו אלה. מסירות הנפש, בלי חשבונות ובלי תנאים. כי זה בדיוק רצון ה', כי בעצם אנו נלחמים למען קדושתו יתברך, כי כל מי שנלחם עם ישראל נלחם כנגד הקב"ה, ומכאן מקור השמחה, מכיוון שזו לא מלחמה שלנו, זו מלחמה כנגד ה' יתברך, הקב"ה בצער אך הוא שמח בבניו, הוא בוודאות מושיע וגואל את בניו, באותה נשימה שאנו אומרים בתפילה: 'מלך ממית…' אנו ממשיכים בו' החיבור: 'ומחיה ומצמיח ישועה', ישועה של מי? לא רק ישועה שלנו אלא גם ישועתו של הקב"ה כפסוק [זכריה ט]: 'גילי מאד בת־ציון הריעי בת ירושלם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא', מי הוא הנושע? אומר המדרש זה הקב"ה.
וכעת לסיפור: בהספדו של הרב יגאל הדאיה שליט"א על הק' רוני צאלח הי"ד שנרצח בחממותיו בגוש קטיף אמר הרב תוך כדי בכי: 'הקב"ה אנו עם ישראל נחזיק מעמד כי יש לנו אותך, הקב"ה, אבל איך אתה מחזיק מעמד כשאתה רואה מה הרשעים האלו עושים לבניך…'
זה סוד הבכי והשמחה, הבכי על הצער אך מצד שני השמחה על חיסול הרשע, על וודאות התקדמות הישועה והגאולה הקרובה לבוא, בעז"ה. ■
