שליפות

יקותיאל (מייק) בן יעקב

ראש יחידת הכלבנים
השאלה 'איכה?' רלוונטית כעת מתמיד,
היות ששיעור הנעדרים עולה בשנים האחרונות. לפיכך ראיינו את יקותיאל (מייק) בן יעקב, מייסד יחידת הכלבנים (יכ"ל), המסייעת באיתור נעדרים ובשמירה על יישובים ברחבי הארץ

ספר על עצמך

"אני בן 54, נולדתי בארצות הברית, עליתי לארץ בתשמ"ב ואני עומד לקראת סיום תואר שני במשפטים. הקמתי עם עוד שותפים ביוזמה פרטית את יחידת הכלבנים לפני קצת יותר משמונה עשרה שנה, והתורמים שלנו מחזיקים את היחידה באמצעות עמותה. בהתחלה המשימה העיקרית הייתה סיוע לביטחון יהודה ושומרון, ולפני שמונה שנים הוספנו עוד מחלקה של איתור נעדרים.

"באותה תקופה, בשנת תש"ס, היו הרבה פיגועים וחדירות ליישובים ביהודה ושומרון, ורצינו לעשות משהו כדי למנוע פיגועים. כולם יודעים שכלבים הם אמצעי הגנה חיוני, וברור שהצבא לא יכול להציב שומר בכל יישוב. זו הייתה הדרך שלנו להוסיף ביטחון, כמובן בתיאום מלא עם הצבא ועם גורמי הביטחון ביישובים".

איתור נעדרים.

"אנחנו עובדים היום הרבה בתחום הזה אף שהוא באחריות המשטרה. המשטרה אינה פנויה לצאת לחיפושים, שהרי ארבעת אלפים נעדרים מדווחים בכל שנה, נכון לנתוני ועדת הביקורת של הכנסת לפני שלוש שנים.
"בכל שנה מתווספים עוד שלושים וחמישה עד חמישים איש לרשימת הנעדרים שנעלמו עקבותיהם, ומקום המדינה יש בערך 600 נעדרים כאלה בארץ".

איך נעשה החיפוש?

"לרוב המשפחות מתקשרות אלינו, ולפעמים המשטרה, הצבא או שירותי הכבאות. אנחנו מתשאלים את המשפחה על הנעדר כדי לבנות פרופיל וקצה חוט אחרון, ושם מתחילים את החיפוש. זה פאזל שלם. אנחנו יוצאים לשטח לפעמים עם רחפנים ולפעמים עם כלבים.
"בימים הראשונים אנחנו מחפשים עם כלב הצלה בתקווה שנוכל למצוא את האדם בחיים, כי אפשר לשרוד בלי מים אפילו ארבעה ימים. אחר כך בהתאם לנסיבות לפעמים מחפשים גוויות. גם זו מצווה, להביא לקבר ישראל.
"לפני שבועיים יצאנו לחפש נעדר צעיר והוא אותר בחיים, אבל בחיפושים מצאנו עצמות של נעדרת אחרת שעסקנו בחיפושים אחריה ארבעה חודשים. סוף-סוף איתרנו אותה, לצערנו לא בחיים, אבל המשפחה יודעת מה עלה בגורלה".

אבטחת יישובים.

"יש שני דברים עיקריים שאנחנו עושים: אחד הוא מסירת כלבי עבודה וסיור לרבש"צים ולכיתות כוננות או אפילו למשפחות שגרות ליד גדר היישובים. אנחנו נותנים להם כלבים מאולפים ומוכשרים לתפקיד.
"נוסף על כך המתנדבים שגרים אצלנו וחיים בבסיס שלנו פועלים באירועי חירום. אם יש חדירה סמוכה אלינו בתפוח, או סמוך לכלבי ההצלה באפרת, אנחנו יוצאים לחפש את המחבל ולמנוע את החדירה ליישוב. מנענו הרבה פיגועים בתחום הזה וגם מצאנו עשרות נעדרים".

לאן התרחבה הפעילות?

"היו מקרים גם בערבה, בנגב ובגליל. לצערנו יש לתת כתף ולהגן על קיבוצים ומושבים ברחבי הארץ, ואנחנו עוזרים. כדי להגיב בזמן אמת ברור שאנחנו צריכים להיות בקרבת מקום. לא ייתכן מצב שמחבל נוגע בגדר, נגיד באיתמר, כמו שהיה באירוע של משפחת פוגל הי"ד; לא יכול להיות שחמ"ל מקבל התרעה שבאזור מסוים יש חשש חדירה, ובאים מהצבא ומכיתות הכוננות ומביאים תאורה וראיית לילה ויש חיישנים על הגדר שעלו עשרות מיליוני שקלים, ולא מצליחים לתפוס את המחבל כי הוא מסתתר בשיח עשרים מטר משם, ואחרי שהם הולכים המחבל קופץ על הגדר, נכנס ומחסל משפחה שלמה.

"הכלב משלים את מערך האמצעים היקר שיש בשטח, לכן אנחנו מנסים לשכנע יישובים להיכנס למיזם ולמצוא מישהו שיוכל לטפל בכלב. אנחנו מסבסדים את האפשרות הזאת או אפילו נותנים אותה חינם אם אין ברירה ואין ליישוב אמצעים: אימון גור או קבלת כלב מאומן עולים עשרת אלפים דולר. זה כסף קטן שתמורתו אפשר למנוע חדירה ולהציל משפחה".

מיהם המתנדבים שלכם?

"יש לנו כמאתיים מתנדבים בכמה דרגות, ואנחנו יחידה ארצית, מקריית שמונה ועד אילת. יש גרעין קשה, שבו חמישה עשר איש הגרים במעונות שלנו בתפוח, לומדים את המקצוע ומוכנים להקפצה יומם ולילה. יש גרעין שבו שישים איש מתחום ההצלה המתגוררים במרכז הארץ, בצפון ובאזורים נוספים, שאינם בכוננות מלאה. יש סניפים ברחבי הארץ, שבהם המתנדבים נמצאים בקשר עם המשטרה המקומית ומסייעים בחיפוש מקומי.
"יש מתנדבים מחו"ל ומישראל ויש לנו תוכנית לחיילים בודדים. לפני שהם מתגייסים לצבא ותוך כדי השירות הצבאי הם גרים במעונות אצלנו, ולאחר השירות הצבאי חלקם נעשים מדריכים. יש לנו גם תוכנית משותפת עם מכינות קדם-צבאיות.
"יש לנו שותפות אסטרטגית עם כמה ארגוני הצלה באירופה ובארצות הברית, ואנחנו עורכים סמינרים משותפים. אנחנו מזמינים גם שוטרים וחיילים מיחידת 'עוקץ', והם יכולים ליהנות מהמומחים ומהיכולות שאנחנו נותנים".

האם יש עוד שיתופי פעולה עם 'עוקץ'?

"רשמית אין שיתופי פעולה מיוחדים, אבל אנחנו מנסים לסייע בהעברת מידע ובאמצעים אחרים. בשטח ברוב המקרים אנחנו הארגון שנשאר מההתחלה ועד הסוף. מתוך שלוש מאות חיפושים שהייתי שותף בהם, בפחות מעשרה הגיעו כלבני משטרה או כלבני 'עוקץ'. כאשר הם באים, מובן שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא.
"בראש השנה יצאנו לחיפוש ביער בן שמן. כמה כלבניות מ'עוקץ' הגיעו לשם, והתרשמנו לטובה מהנכונות שלהן לחפש ומיכולותיהן. זק"א ואיחוד הצלה גם הם מחפשים, והעזרה החיונית שלהם היא בדרך כלל בחיפוש בשטח

פיתחתם כלים בעצמכם?

"פיתחנו יישומון העוזר לתעד את החיפוש ולנהלו באינטראקציה מלאה בין המחפשים לחפ"ק. אינני מבין איך המשטרה והגופים האחרים מחפשים בלי העזרה של היישומון שלנו; הוא מוסיף אלפי אחוזים להצלחה אם יודעים איפה כבר חיפשו ואיפה הכוחות בשטח".

שמירה על המאחז החדש על שם ארי פולד.

"אנחנו פעילים מאוד בחווה בגבעת העיטם, בתחום היישוב אפרת. כמה פעמים ניסו לעלות לשם ובכל פעם ירדו, אני מניח שבגלל חלל ביכולת לאבטח את המקום, כי הוא מנותק מאפרת. אנחנו נמצאים שם. ראש הסניף שלנו באפרת מיכה כץ נמצא שם ואיתו כמה מתנדבים וכלבים".

לאן אתם שואפים להתקדם?

"אנו מנסים כל הזמן ללמוד דברים חדשים, לפתח מצלמה טרמית שתאפשר לחפש בלילה: לצערנו היו טביעות בכינרת, והתחלנו לפעול במים. התחלנו לפעול גם באתרי הרס. כל מיני מדענים אומרים שככל הנראה בזמן הקרוב תהיה בארץ רעידת אדמה הרסנית, ואנחנו מתכוננים.
"הדבר החשוב ביותר שאנחנו יכולים לתרום למדינת ישראל הוא הרוח החלוצית, היכולת להתמסר בלי לקבל תמורה ובלי לבקש כבוד. אנחנו ארגון שעניינו הצלת נפשות, וקוראים לאנשים עם לב מיוחד ורוח התנדבות וציונות לפנות אלינו.
"מבוגרים וגם צעירים לפני צבא ואחריו מוזמנים לעזור בחיפושים, בבדיקת מצלמות בשטח כשמנסים לבנות קצה חוט, ומובן שאפשר לתרום כלכלית. אנחנו גוף שהציבור מחזיק, וזקוקים לחידוש צי הרכב ולכלבים נוספים".

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■