פרשתנו פותחת במילה 'נצבים': 'אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם'. הרמב"ן באר את המילה 'נצבים' לא רק כמילה נרדפת למילה 'עומדים' אלא במשמעות של כוננות וזמינות: 'טעם אתם נצבים היום לפני ה' א-להיכם שאתם עומדים ומזומנים לפני השם'. בעל הטורים לקח את המילה נצבים כמילת חוזק ועמידה לעולם, לא עמידה זמנית, אלא נצבות נצחית: 'אתם נצבים (דברים כט, ט)… כי לעולם אני נצב'. לעומתם, אור החיים פרש את המילה נצבים מלשון אחראי כמו הפסוק (רות ב ו) 'הנצב על הקוצרים' ומכאן באר האור החיים כי משה רבנו באמירתו זו הכניס את כל ישראל באחריות וערבות משותפת: 'כדי שישתדל כל אחד בעד חבירו'.
עולמנו הוא עולם מורכב ומסובך, אמנם אנו שורדים סערות העולם ואת תהפוכותיו, את השינויים בחיינו ואת כל מערכת החיים התובענית אך כל אחד מאתנו צריך לדעת לא רק לשרוד אלא להיות נצב, בעל עמדה חזקה וחסונה, מי שמסוגל להיות נצב מול גלי החיים, מול כל תהפוכותיהם, הוא הנצב האמיתי. אך יש נצב ברמה אחרת לגמרי, להיות נצב מול עצמך, להסתכל על עצמי בעיניים ולומר 'כך בדיוק אני רוצה לראות את עצמי', אני באמת שלם על כל מעשיי ועם תפקידי, משימתי ושליחותי בזה העולם.
רעיון מעין זה כתב הרב קוק זצ"ל [אורות התשובה טו, י]: 'כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל הא-להים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה'.
חבר טוב סיפר לי שלקח מונית לנסיעה קצרה בתוך העיר, בסוף הנסיעה, לתדהמתו של חברי, ביקש הנהג מחיר מופרז, אך חברי התעשת ואמר לנהג, אין בעיה אתן לך מה שבקשת, רק יש לי בקשה קטנה אחת, לפני שאתה לוקח את הכסף תסתכל רגע במראה… נהג המונית אכן הסתכל במראה ומיד נתכרכמו פניו ואף ויתר על כל שכרו… מה קרה לנהג המונית? מה נשתנה? הוא הרגיש, נשמתו הרגישה, מוסרו הפנימי הרגיש שאינו יכול להיות ניצב בפני עצמו. עד כדי כך איבד את עצמו וברגע של אמת התעלה והגיע למדרגה של אדם המסוגל להביט על עצמו במראה, אדם כזה נמצא במדרגה של להיות ניצב לפני ה'.
בחודש אלול, הימים הנוראים, מקבלים אומץ להיות 'ניצבים', ניצבים בפני המציאות ונדרשים לתשובה, ניצבים לפני החברה ונדרשים לפעול, ניצבים לפני עצמנו וחייבים לעצמנו תשובה, ניצבים לפני ה' וזאת הניצבות והתשובה הגדולה ביותר, האומץ להיות ניצב לפני ה'… לפני ה' תטהרו. ■
