01
בהמשך לשבוע מרגש של שימחת האירוסין של בננו וכלתנו היקרים, ישי ואמונה, צעדתי לכותל נחוש להודות לה׳ על כל הטוב שהוא גומל אותנו, יום יום, שעה שעה.
יצאתי מביתי עוד טרם עלה השחר על השבת הסגרירית. ענני הגשם המטירו טיפות של ברכה על ראשי הצועדים לכותל וחייבו את המתפללים לקרא בספרי התורה תחת קורת גג, בכניסות למנהרות הכותל.
שמחתי לפגוש את ידידי, ראש המועצה האזורית מטה בנימין, ישראל גנץ ואת רעייתו, שהשכימו קום כדי להצטרף למניין שלנו, בשבע בבוקר, בכותל. ניכר היה היטב, מהברק בעיניהם של ראש המועצה המוכשר ורעייתו תהילה, שכמו רבים ואהובים, שבקרבם פועם לב יהודי חם, גם הם נמשכים לתפילה בכותל כמו דבורה לצוף דבש.
עוד זה הולך וזה בא…
בסיום התפילה התחזקו גשמי הברכה. שמתי את פעמי בזריזות, תוך שאני מדלג בין הטיפות ומדמיין את אווירת הקידוש בביתנו החם, יחד עם ילדינו ונכדינו האהובים והחמין המהמם, שרקחה באהבה רעייתי רונית.
בדרכי, במעלה מדרגות השוק הערבי, פגשתי את ראש העיר משה ליאון, שלמרות הגשמים לא ויתר על התפילה בכותל וצעד עם מאבטחיו, כולו מאיר פנים, כדי להצטרף למניין אותו הוא פוקד עם רעייתו כמעט בקביעות, בבית הכנסת ׳שערי תשובה׳ שבמנהרות הכותל.
החלפנו ברכות חמות ומיהרנו איש איש לדרכו הגשומה.
כבר סיפרתי כאן על המניין המיוחד הזה, שמתקיים בקביעות, שנים רבות ולאחרונה מצא מקומו בבית כנסת שערי תשובה. המניין מנוהל בטוב טעם וביד רמה על ידי גבאי אסרטיבי בעל חוש הומור, יחסי אנוש מדהימים ואישיות חמה ומופלאה. הגבאי הנמרץ, היוזם והמניע של המניין הגדול והמיוחד הזה הוא ר׳ נחום רוזנברג, בן ונכד לשולשלת אדמ״ורי סאטמער בניו יורק.
נחום, המוכשר, החד והחריף, פרש מרצונו, לפני שנים, מגינוני האדמ״ורות ומהחצר האנטי ציונית, עלה ארצה בערגה, בנה כאן את ביתו לתפארה וכיום הוא עושה חייל בתחום יזמות נדל״ן, תוך שהוא עוסק בהצלחה רבה בבניין ארץ ישראל.
בעל התפילה האהוב של המניין הוא ר׳ יצחק פינדרוס, שכיהן בעבר כראש העיר ביתר עילית ולאחר מכן כסגן ראש העיר ירושלים ובקדנציות האחרונות מונה להיות ח״כ בולט ומצליח, מטעם דגל התורה בכנסת ישראל.
קיבוץ הגלויות, חיבור בין עדות, מפלגות, גישור בין דעות וגישות שונות מאפיין את מנייני הכותל בצורה מעוררת התפעלות.
חשבתי לעצמי, שכשם שהחיבור האנושי בין כל יהודי ליהודי מתחזק מול אבני הכותל הדוממות וכשם שהשאיפה להתקרב אל הקודש מתגלה מול מקום בית מקדשנו, כך ניתן לחבר ולגשר בין כל הרבדים והפלגים של העם הנפלא שלנו.
02
בדרכי לכותל, אני חולף על פני בית הכנסת ׳זהרי חמה׳. בין הטיפות קורצות לי מודעות גדולות המודבקות על שעריו. סקרנותי גוברת. תמונות עתיקות מעטרות את הכרזות הצבעוניות. אלו ממש לא פשקעווילים אופייניים לירושלים. בראש המודעות מתנוססות כותרות מאירות עיניים – כ׳א טבת, תשפ״ג – מאה שנה לפטירת ר׳ שמואל לעווי זצ״ל, בונה מגדל ׳זהרי חמה׳.
נזכרתי שאפרת, רעייתו של ידידי ד״ר פרץ כהן, מכוכב השחר, היא ביתה של צביה עתיק, ע״ה, שנפטרה לפני כחודש. צביה ע״ה הייתה נכדתו של ר׳ שמואל לוי. בימי השבעה ספרה לי אפרת שתחי׳, את גלגוליו של הבניין הגבוה יחסית, שבנה הסבא רבה שלה בנקודה גבוהה ברחוב יפו .
מעשה שהיה, כך היה:
ר׳ שמואל לעווי (לוי) עלה מרוסיה לירושלים עם רעייתו וששת ילדיהם, לפני כ-150 שנה,
בארץ נולדו להם עוד שתי בנות. הקטנה שבהן היא פנינה פרל – אמה של צביה עתיק, ע״ה. פנינה, כבת זקונים זכתה להתגורר שנים רבות בזהרי חמה.
בטרם עלייתו, נסע ר׳ שמואל לאמריקה כדי לגייס תרומות להקמת בניין להכנסת אורחים -׳זהרי חמה׳. לפני כ-119 שנה בנה לוי את הבניין, שבתחילה הכיל רק קומה אחת ברחוב יפו 92, כמלון להכנסת אורחים, עבור משפחות עולים שלא היה להם מקום ללון, לאכול או להתקלח והפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם. מגוריה של משפ׳ לעווי נקבעו באחד החדרים הצדדיים. מאוחר יותר הוסיף לוי לבנות עוד שלוש קומות ומעליהן בנה את עליית הגג, העשויה כולה עץ והמתנשאת לתפארת עד היום.
לוי הקים את הבניין למטרות חסד ונתינה וכך הבניין המיוחד מוגדר כהקדש עד היום!
בעליית הגג שכן בית המדרש ובית הכנסת זהרי חמה, ששימש את תושבי השכונה ואף נתן לבניין את שמו המפורסם.
לפני כ-65 שנה פרצה בבניין שרפה גדולה, שכילתה את הקומות ארבע וחמש על תכולתן.
גווילי ספרי התורה שהיו בבית המדרש – קבורים בהר הזיתים ע"י קברו של ר׳ שמואל לעווי.
בראש המגדל שוחזרו שוב שעוני הקיר ושעון השמש הקבועים שם עד היום. למרות שלאחרונה נבנה בניין משרדים, רב קומות, מעברו השני של רח׳ יפו, שעון השמש מצליח לקלוט עדיין, את אור קרני השמש ומורה לעוברי הדרך ולנוסעים בדיליג׳אנסים וברכבת הקלה את השעה, בשעות היום.
למעוניינים לפוש מעט מעמל הקניות בשוק מחנה יהודה, להתרווח על כוס תה מהביל וקוגל ירושלמי ולשמוע שיעור בדף יומי, שמחייה נפשות. כל שעליכם לעשות הוא לעלות במעלות העתיקות לקומה החמישית בראש המגדל, הצופה אל גגות השוק, שם פועל עד היום בית מדרש נעים ושוקק חיים, לחפצי חיים. בטוח שתיהנו.
בבית הכנסת זהרי חמה, השוכן כיום בקומת הכניסה, שתפילת הוותיקין שלו ידועה ברחבי העיר, התפללו כל יקירי ירושלים ובהם ר׳ אריה לוין זצ״ל, שהתגורר בסמוך.
03
אני נושא עימי צלקת מימי המלחמה על עצירת הנסיגה מסיני ומימי המלחמה להצלת גוש קטיף. בשני המקרים המצערים התנדבתי בארגונים הציבוריים ובמטות ההסברה שניסו לעצור את רוע הגזירה. בשתי התקופות הקשות הללו, כנגד כל בקשה שלנו לעצירת הנסיגה, נשמעה שוב ושוב הטענה המוזרה – ״כבר חתמו, אז אין מה לעשות…״. דיווחים בתקשורת ובדיקות שנעשו מדווחים שוב ושוב שעשרות בג״צים שהוגשו על ידי עורכי הדין שייצגו את ׳הימין׳ – נדחו כולם בבית הדין הגבוה לצדק.
גם משאל עם שנעשה בקרב מתפקדי הליכוד נגנז על ידי אריאל שרון, למרות כל הבטחותיו להתחשב בתוצאותיו.
בג״צ לא ציפצף. אני זוכר כיצד אנשי אקדמיה מהציונות הדתית ניסו לשכנע אותי להאמין, שבית המשפט העליון, בתפקידו כשומר על זכויות הפרט, וכשומר המוצהר על זכויות המיעוטים, ייצא בחירוף נפש להגן על עשרות אלפי המתיישבים – שנחשבו בכל מובן למיעוט. אך לצערי, כעבור זמן קצר, התבדו כל הפתאים והתמימים.
בג״צ איתרג את מנחם בגין ולאחר מכן את אריאל שרון, כל אחד בעיתו ובזמנו.
זאת ועוד, בעת האחרונה זועקת לשמים האפליה לטובה של מפגיני מחנה ׳רק לא ביבי׳. בולטת עצימת העין במערכת האכיפה וברשות השופטת שמקילים בעקביות על מפגיני השמאל – שלוחי הרסן, חוסמי הכבישים, המסיתים בראש חוצות, בנאומי כיכרות, בפוסטים ובראיונות בתקשורת – למרד אזרחי ולמלחמת אחים.
הנערים והנערות הערכיים והציוניים, שהפגינו נגד העקירה מגוש קטיף, וביניהם אביה יהושע שלנו, ז״ל, טופלו ביד קשה ורבים מהם אף נשלחו לבלות מאחורי סורג ובריח. בג״צ לא מילא את תפקידו ולא ראה לנכון להתערב ולעצור את פינוי חבל קטיף ולא יצא להגנה על חובת חופש הביטוי והחופש להפגין.
דבר זה הביא לאסון ביטחוני ואסטרטגי שמתמשך ומתעצם מיום ליום. רצועת עזה הפכה, כפי שהתריעו אנשי הביטחון, למעוז ולבונקר של ארגוני הטרור. תושבי הרצועה הפכו בני ערובה אצל מחבלי החמאס והג׳יהאד. המחבלים משתמשים באוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי. בג״צ לא ניסה להשתמש בכוחו כדי למנוע את הסכנה הממשמשת.
זאת ועוד, מערכת המשפט לא עשתה ככל יכולתה כדי להגן ולמנוע את סבל המשפחות שנעקרו על בתיהן ורכושן מחבל קטיף. חלק מהמשפחות נע ונד במשך כמעט 20 שנה ועדיין רחוק משיקום נפשי ופיזי. לחלקם ייקח עוד שנים רבות למצוא את מקומם, אם בכלל.
בתי המשפט לא ראו לנכון הגן על זכויות הפרט של המתיישבים ושל יישובים שלמים שנהרסו, בתי ספר שנמחקו, מפעלי חקלאות משגשגים שחוסלו. תלמודי תורה, ישיבות ובתי עסק שנבנו במשך עשרות שנים, מפעלי תרבות ונופש, כולם נהרסו ללא הגנה מן הדין וללא חמלה של רוב שופטותינו ושופטינו המכובדות והמכובדים…
במקום להודות בטעויותיהם, שופטי בג״צ תוקפים את שר המשפטים הישר והחרוץ, יריב לוין, על שהוא מעז לתקן את המעוות ובכך לערער את ההגמוניה של בתי המשפט, שהיו אמורים להוות שומרי הדמוקרטיה וזכויות הפרט.
לעיתים נדמה שפסקי בג״ץ ניתנים תוך התעלמות מהסכנות הביטחוניות המאיימות על קיומינו, מבית ומחוץ ופוסקים את דעותיהם כנגד האזהרות של הנביא ישעיהו לשופטי ישראל, בהפטרת שמות, שלא יתנו לקטנוניות ולצרות העין לעוות את הדין – ׳והיה להם צו לצו, קו לקו, זעיר שם שעיר שם, למען ילכו וכשלו אחור ונשברו ונוקשו ונלכדו׳. חו״ח.
שבת שלום של חמלה ומשפט צדק, חידוש המשפט העברי, הגינות, ישרות, אהבת ישראל, חיבור בין פלגי עם ואיחוי כל הקרעים בחברה הישראלית.
בתמונה הראשית: שר המשפטים יריב לוין, יחזיר את הריבונות לעם
