פוליטי

ההתנתקות החדשה

אבי מעוז, חבר כנסת

יו"ר מפלגת נועם

הקו המבדיל בין מדינה עם יהודים למדינה יהודית עובר דרך ההבנה שבשביל לחיות חיים יהודיים אמיתיים, חיי תורה והלכה, יהודי חייב קהילה

01

מאז לידתו של הציבור הדתי לאומי בימי הרב קוק והרב ריינס, בניו ובנותיו הסרוגים נותנים את כל מה שהם יכולים לטובת המדינה. השילוב של ציונות, חיבור לארץ ישראל ולמדינת ישראל מצד אחד, והבנה שהערכים הללו הם ערכים קדושים, נצחיים והם לא פחות מאשר תהליך הגאולה שחיכינו לו אלפים שנה מצד שני – כל אלו הביאו תמיד לתחושת שליחות עצומה, למענה המיידי "הנני" לכל משימה לאומית, חלוצית וציונית.
תחושת שליחות, ציונות וחלוציות הן המנוע לפעולה. לציבור הדתי לאומי יש המון מכל אלו. אבל כדי לפעול בצורה נכונה לא מספיק מנוע חזק: צריך גם הגה שיודע לכוון את כל העסק למקומות הנכונים. דרושה הבנה מה הן אתגרי הדור ומה המשימות הבאות הדורשות חיילים שיתמסרו אליהן.
ובכן, וחייבים להפנים את זה טוב: אנו עומדים על סיפה של התנתקות חדשה. בכמה מובנים כבר עברנו את הסף. ובשונה מהגירוש מגוש קטיף, בו עמד הציבור הסרוג כולו ונלחם בגזירה הרעה, בתפילות ובמעשים – הפעם מדובר בהתנתקות מסוג אחר, כזו שמתקדמת כל הזמן אך ללא אזעקות, ללא הפגנות, ובלי תחושת חירום לאומית.
צעד אחר צעד, יוצאת אל הפועל ההתנתקות מזהותה היהודית של מדינת ישראל.
כדי להבין את ההתנתקות הזו, צריך להבין קודם מה זה בעצם 'מדינה יהודית' ומה עושה את ישראל להיות כזו. נקדים ונאמר: גם בברוקלין יש המון יהודים. יש שם בתי כנסיות לתפארת, גופי כשרות בכל הרמות, בתי דין, בתי מדרש – לכאורה כל מה שיהודי צריך כדי לחיות חיים יהודיים. ובכל זאת, ניו יורק אינה מדינה יהודית, היא מדינה עם יהודים.
הקו המבדיל בין מדינה עם יהודים למדינה יהודית עובר דרך ההבנה שבשביל לחיות חיים יהודיים אמיתיים, חיי תורה והלכה, יהודי חייב קהילה.
בעיקר בעידן המודרני התעשייתי, בו כל חומרי הגלם הנכנסים למטבח מגיעים מבחוץ, התנועה בין קהילות מתרחשת כל העת, בני משפחה כבר לא חיים בחמולות משותפות, ובגדול הכל זז כל הזמן: התוצאה היא שאין דרך לעקוב אחר כל התנועות הללו.
מישהו חייב לחתום על האוכל שהוא כשר על שלל מרכיביו, על האיש והאישה הנפגשים ורוצים להקים בית בישראל שהם אכן מישראל (ולא עברו גיור רפורמי-פיקטיבי למשל), על בית שהוקם, או לצערנו פורק, שהוא אכן עשה זאת כדת משה וישראל, וכן הלאה והלאה. זאת ועוד: מלבד הידיעות, שפשוט אי אפשר לדעת אותן לבד, ומתחייבים מנגנונים קהילתיים שיפקחו, גם המאפיין הנוסף לחיים יהודיים, שהמן תמצת במילים שה"י פה"י (שבת היום, פסח היום) – מחייב הבנה מצד מעסיקים, וקהילה שתדע לאפשר את המנוחה בשבת ובחגים באופן הולם.
לכן, יהודי בגלות חייב להשתייך לקהילה. החסידות בברוקלין, השטייטעל בפולין או הקהילה במרוקו – הן אלה שמפקחות על כשרות, גיור, נישואין וגירושין, הן אלה שמספקות בית כנסת ובית מדרש, שופר ומגילה וחזן וסידורי-קינות. כך נוצרות קהילות שונות, וכך גם נוצר פירוד: אתה בקהילה הספרדית, אני באשכנזית והוא בתימנית.
במדינה יהודית יש חידוש עצום, כזה שרק 'ראשית צמיחת גאולתנו' יכולה להיות: לקהילה היהודית בישראל קוראים מדינת ישראל. זו מדינה יהודית: מדינה שקדושתה, ישראליותה ויהדותה מביאים לכך שלא צריך להיות בשום קהילה ספציפית בתוכה. כך נוצרת אחדות אמיתית, כך אפשר לחיות חיים יהודיים אמיתיים ומעל הכל: זו אופיה האמיתי של מדינת היהודים. זה חלום הדורות, וזה ההבדל העמוק ביותר בין מדינת ישראל – לכל מדינות כל אזרחיהן ברחבי הגלובוס.

02
כשמבינים את הנקודה הכל כך חשובה הזאת, את תעודת הזהות של ישראל כמדינה יהודית – אפשר להבין את ההתנתקות החדשה. עובדת היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית מרגיזה מאוד כבר עשרות שנים גורמים רבים ברחבי העולם. זה מתחיל מעומק מאוד גדול: מדינת ישראל כמדינה יהודית היא ניצחון סופי של התורה והקדושה על הנצרות, הטוענת שד' עזב את ישראל. היא בעצם ניצחון על כל העבודות הזרות והטומאות, כי ככל שמדינת ישראל כמדינה יהודית מתחזקת ומתקדמת, כך הולך שם ד' ומתגלה עד שתימלא הארץ דעה את ד'.
בתחילה חשבו כל המתרגזים שהמדינה הזו היא זמנית, ועוד מעט הערבים יזרקו אותה לים. ככל שמדינת ישראל התחזקה, הלך הייאוש והתפשט בקרב כל שונאיה. אבל אז הגיע הרעיון הנפלא: שתהיה מדינת ישראל, זה בסדר. אנחנו עולם עם הרבה גוונים והרבה מדינות – אז תהיה מדינה נוספת עם הרבה יהודים בתוכה. אבל העיקר שהיא לא תהיה מדינה יהודית.

03
מבט מהיר על עוגת הכספים של הקרן לישראל חדשה מראה זאת היטב: בעוד כולם מכירים את תקציבי העתק שמועברים להחלשתה של מדינת ישראל בהיבט הבטחוני – בצלם, שוברים שתיקה, עדאללה ושאר ארגוני שמאל קיצוני – תקציבי עתק באותו סדר גודל לפחות מועברים להחלשת יהדותה של מדינת ישראל.
יודגש: הכוונה אינה לארגוני 'החזרה בשאלה'. יהודים יכולים להיות דתיים, זה בסדר גמור ולא מפריע לאיש: אבל למדינת ישראל אסור להיות מדינה יהודית. זה מה שנקרא הפרדת דת ממדינה.
ולאחר עשרות שנות השקעה וזריעה, הגיעו עכשיו ימי חלוקת הדיבידנדים.
ושוב, כמו בהתנתקות: השמאל חלם ולחם על זה שנים, מערכת המשפט הכשירה את הלבבות והתקשורת הינדסה את התודעה – ולבסוף, דווקא גורמי ימין הם אלו שמבצעים את המהלך. עם מעשי גניבה ותרמית, מניפולציות ושקרים, הצליח שרון לפני 16 שנה, ובנט מנסה כעת. שרון הצליח לסיים את המהלך, בנט רק התחיל:
רפורמת הכשרות עושה שמדינת ישראל לא תיתן יותר את הגושפנקה שהאוכל הוא כשר. במקום החותמת של מדינת ישראל, על האוכל שנכניס לפינו תהיה חותמת של השטייטעל או הקהילה שכל יהודי יבחר.
רפורמת הגיור שבקנה עושה את אותו דבר: גיור לפי דעתו ולפי דעתך ולפי דעתי, וכל קהילה תקים בית דין לגיור ותנהל ספרים שיאפשרו לבניה ובנותיה להינשא.
כך גם רפורמות הנישואין והגירושין, כך הפרטת הכותל המערבי הקדוש לכל אורכו לרחבת-כל-כתליה, וכך התחבורה הציבורית והעבודה בשבת: בנט, לפיד והשליח הקדמי שלהם מתן כהנא מפרקים את מדינת ישראל מכל נכסיה היהודיים, בזה אחר זה.
רעידות האדמה המשניות הן העובדה שמאות אלפי יהודים שלא מבינים יותר מידי בכשרות, ומעולם לא בדקו איזו רבנות ואיזה בד"ץ חתום על החבילה, אלא פשוט חיפשו אוכל כשר – יתחילו לאכול טרפות ונבלות כי יהיה כתוב כשר על החבילה. הגיור הרפורמי, שבג"ץ יחייב להכיר גם בו כדי שלא תהיה אפליה, נישואין לפי כלל הדיעות, ממזרים שיתרבו ו'גרים' לכאורה, שיראי שמים לא יוכלו להינשא להם – גם כל אלו יהיו רק בבחינת פירות רקובים של העץ המורעל.

04
ביסוד הכל תמשיך לעמוד הרעה החולה: ניתוק, או התנתקות, של מדינת ישראל מזהותה היהודית.
זו המערכה כעת, את המהלך הזה חייבים לעצור ומהר. לשם חייבים בני ובנות הציונות הדתית להפנות את הכוחות הגדולים שלהם, את התפילות ואת המעשים, את ההפגנות והמחאות והיוזמות. למערכה הזו עלינו לחנך בתנועות הנוער, לדבר עליה בסמינריונים, ללמוד עליה במכינות, בישיבות ובמדרשות ולשוחח עליה בסעודה שלישית עם חברים.
כי זאת ההתנתקות החדשה, והיא כבר ממש כאן. ■

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
גלילה למעלה