כפי שהתחלתי לספר בשבוע שעבר עמדנו תחת גשם שוטף באתר השריון בלטרון. טורים-טורים צועדים השריונרים הטריים לקבל סיכת השריון, נשק ותנ"ך, ולהישבע אמונים לנצח ישראל.
צמרמורת. מאות שריונרים מתוקים עומדים בדבוקה אחת, כתף אל כתף, ושואגים בעוצמה נאמנות לארץ ישראל, לעם ישראל ולביטחון ישראל. נשקם ביד אחת ותנ"ך בידם השנייה.
דמעות של התרגשות מציפות את עיני כולנו, והדמעות מתערבבות בטיפות גשמי הברכה. רב החטיבה מקריא בהתרגשות בולטת מעל הבמה פרק תהלים שעניינו גבורה וישועת ה'.
ישי שלנו מקבל עם חבריו סיכת חיל השריון, והלב שלנו מתמלא בשמחה שאי אפשר לתאר.
לא הרחק משם, בירושלים, מפגינים אנשי הפלג הירושלמי נגד גיוס חרדים לצבא. על הפלג הירושלמי הקיצוני אני לא רוצה להרחיב. החילול השם שהם גרמו בניסיונות הסחיטה שלהם כבר נידון בבית המשפט. במהלך שנים הם נהגו להתקשר למנהלי חברות ומשרדי פרסום בשעות מוזרות ביותר, כמו באישון לילה ובכניסת שבת ממש, ואיימו, קיללו והשמיצו את מי שלא מפרסם בעיתון שלהם, 'הפלס'. בעקבות זאת לא מעט לקוחות שלנו שאינם דתיים נתנו לנו הוראה חד-משמעית להפסיק מייד כל פרסום בעיתונות החרדית כולה. לאחר תלונות רבות נתפסו כמה מהמאיימים והואשמו בסחיטה ובאיומים.
כדי לפזר את ההפגנות של המיעוט הקיצוני הזה המשטרה משתמשת בטנק לפיזור הפגנות המכונה "בואש". הרכב הזה מתיז סילוני מים מצחינים שמותירים ריח רע ברחובות ירושלים לשבועות וחודשים. תיירים שבאים לעיר שואלים אותי מדוע צחנה של פגרים עולה מהכניסה לעיר הבירה המקסימה, ואני מרוב בושה מתחיל לגמגם.
אז מה קורה פה? נראה לי שהתשובה נעוצה בצורך עיקרי חשוב וחיוני: חינוך! חינוך לאהבת העם. חינוך לאהבת כל אדם מישראל. חינוך לאהבת ירושלים.
ואם כבר מדברים על חינוך, זכיתי לשמש את המחנך הענק והאהוב מורי ורבי הרב צבי יהודה. בדיון עם אנשי משרד הביטחון על גיוס בחורי ישיבה, שהשתתפה בו גם הנהלת ועד הישיבות החרדי, התבטא בתקיפות הרב צבי יהודה: "צבא וישיבה הם שני צדדים של אותו מטבע". כלומר, אין סתירה בין צבא לישיבה! שניהם חשובים מאוד לקיומו של עם ישראל. כולנו חייבים להתגייס לשרות משמעותי בצה"ל. רק מי שיושב ולומד תורה ברצינות, במסירות ובהתמדה יכול לדחות את גיוסו בתקופת הלימוד בפועל.
נקודת המוצא של הרצי"ה כמעט בכל נושא הייתה תמיד חינוכית. גם כלפי תלמידיו היקרים, שקרא להם "בניי", גם כלפי צוות הר"מים בישיבה ואפילו כלפי שרים כמו ד"ר יוסף בורג, גאולה כהן, מנחם בגין ועוד.
מאוד בלטה הגישה החינוכית של הרב כשהשיב על שאלות תלמידים. הוא היה בודק מהיכן נובעת השאלה, ותשובותיו טיפלו תמיד בשורש הבעיה כדי שהתלמיד ידע להתמודד איתה בעצמו ולמצוא פתרונות. הרב נתן לכל תלמיד כלים להתמודד עם בעיות ולפתור אותן באופן עצמאי. אני זוכר שני תלמידים ששאלו כמעט אותה שאלה באמונה בהפרש של כמה דקות. לראשון הרב ענה בנחת והסביר בסבלנות אבהית את שורש הקושיה, ואילו לשני ענה בתקיפות ובנחישות: "זו לא שאלה בכלל". השתוממתי מאוד, אך שתקתי. לאחר שעזבו התלמידים שאלתי את הרב מדוע היו תגובותיו שונות כל כך, והרב הסביר לי שהתלמיד הראשון רצה באמת להבין ולהעמיק דרכיו באמונה, ולכן קיבל תשובה לעומק שתיתן לו כלים להתמודד עם ספקותיו. ואילו התלמיד השני, לאחר ששמע את התשובה לראשון בא לשאול לא מתוך רצון להבין אלא רק כדי להתריס, להתחכם ולערער על יסודות האמונה. יותר מזה, הוא בא בגישה בוטה של גאווה, רצה להפגין לרב ולחבר'ה שהוא מבין הכול יותר טוב מכולם. לכן היה צורך לענות לו כדבעי ולכוון את התשובה לשורש ההתרסה שלו.
חנוך לנער על פי דרכו.
בשבת ניפגש יחד בע"ה כל המשפחה. זהו מפגש שמאפשר להעביר חוויות חינוכיות, לענות על שאלות ולהתחזק יחד לקראת שבוע נפלא.
שבוע שחל בו ט"ו בשבט.
מדי שנה בשבוע של ט"ו בשבט אנו חוגגים עם מכון התורה והארץ במרכז האקדמי לב בכנס מרשים בנושא ארץ ישראל ומצוות התלויות בארץ. בשיא הכנס נערך שלב הגמר של החידון השנתי הארצי 'הארץ הטובה' בחסות 'קרן אביה'. כולכם מוזמנים ביום רביעי, י"ז בשבט, למרכז האקדמי לב בגבעת מרדכי ליהנות איתנו יחד מחוויה חינוכית מרתקת של אהבת תורת ארץ ישראל. יהיה מעניין. מבטיח.
שבת ארץ ישראלית חינוכית ונעימה לכולנו!
עם סגירת הגיליון התבשרתי בבשורה מרגשת מאוד שמורנו ורבנו הרב יעקב אריאל שליט"א הוא חתן פרס ישראל לספרות תורנית לשנת התש"פ. שמחה גדולה מציפה את ליבי. אשריינו שזכינו ב"ה לרב אמיץ כזה, שלא חושש להביע את דעת ההלכה ללא מורא וללא חשש. בעל ידע עצום בכל חלקי התורה. מומחה עולמי בכתיבה, בפסיקה ובמחקר בתחום החקלאות ובמצוות התלויות בארץ. ענק באהבת ישראל כפשוטה ואוהב הארץ.
יאריך ה' את שנותיו בטוב ובבריאות. שנזכה להינות מהנהגתו התורנית לאורך שנים רבות, נעימות וטובות.
