בחג החנוכה האחרון נסעה משפחת מעודד מביתה שביישוב ברוכין לשבת בנוף איילון. יניב האב, שהיה מהבחורים המבוגרים בישיבת אלון מורה, מצא סוף סוף את בחירת ליבו הודיה. יחד הם הביאו לעולם זוג ילדים מקסימים – הללי וטוב ראי ועוד עובר חמוד שהלך והתפתח. אחרי שנות שליחות ברחובות חזרו יניב והודיה לשומרון. כשבוע אחרי מעבר הדירה ליישוב ברוכין, נסעה המשפחה לשבת חנוכה אצל הסבא והסבתא בנוף איילון. הנסיעה העליזה הסתיימה ברגע אחד. צמד ערבים מהכפר שוקבא שנהג במכונית שירדה מהכביש, ביצע פרסה בקו לבן ישירות למכוניתם של משפחת מעודד. טוב ראי, הללי והעובר נהרגו במקום. לאחר ארבעה חודשים נפטרה גם האם הודיה בבית החולים. יניב נשאר לבדו כשהוא מטופל כל העת בבתי החולים.
משפחת מעודד איננה היחידה. נתוני המשטרה מלמדים כי בכבישי הדמים ביהודה ושומרון נהרגים פי שלושה בני אדם ביחס לשאר כבישי ישראל. לא מדובר באוויר ההרים או בכרמי הזית והגפנים המיוחדים ליהודה ושומרון, אלא מדובר במחדל מתמשך בן עשרות שנים שעולה בחיי אדם רבים וטרגדיות מתמשכות. נסיעה בכבישים שבשעות מסוימות הופכים לרולטה רוסית ואין מענה. כמעט ואין. ביהודה ושומרון חיים היום כחצי מיליון יהודים, שלפחות חציים מרוכזים בערים הגדולות שסמוכות לקו הירוק. כ-250,000 יהודים גרים בשאר השטח שבו כ-1,500 ק״מ כביש. באותם כבישים יחד עם אזרחי מדינת ישראל נוסעים גם קרוב ל-3 מיליון אזרחי הרשות הפלסטינית. (על פי הספירה הנמוכה, כי אין באמת משהו מסודר בנושא). את ענייני הערבים המכונים פלסטינים מנהלת ה׳רשות הפלסטינית׳. כך בין היתר מנפיקה הרשות רישיונות נהיגה, סוללת כבישים בשטחי אי ובי ושוטריה אמונים על חוקי התנועה בערים הערביות ובמרחב הכפרי הסמוך אליהם. אבל מה שמעניין אותנו הם אותם כ-1500 קילומטר כביש משותף ליהודים ולערבים בהם ל׳רשות הפלסטינית׳ אין שום סמכות. מדינת ישראל במשך עשרות שנים התעלמה מהעובדה שאותם מיליוני ערבים נוסעים בכבישים, והשקיעה משאבים כביכול מדובר רק באותם מאות אלפי אזרחי המדינה שנוסעים בהם. התשתיות הוזנחו, מערכת אכיפת חוקי התנועה כלפי תושבי ה׳רשות׳ הפכה לבדיחה וכמו ישראבלוף אמיתי גם כאן גולגלה האחריות ממשרד לחברו, כשבתווך נשארו כבישי יו״ש יתומים ומנפיקים יתומים חדשים מידי שבוע.
בחודש שלאחר הטרגדיה המזעזעת של בני משפחת מעודד יזמה חברת הכנסת, אורית סטרוק, דיון מיוחד בוועדת הכלכלה שבה היא חברה בכנסת כדי לדון בנושא הכבישים ביהודה ובשומרון. סטרוק, תושבת חברון שנוסעת רבות בכבישי יו״ש, הזדעזעה מהקלות שבה נלקחו חייהם של בני משפחת מעודד ויזמה דיון דחוף על האופן שבו נספרים ההרוגים בכבישי יו״ש. בעקבות הדיון קיבלה חברת הכנסת מבול של סיפורים ושל פניות מכיוונים רבים, והחליטה לבקש ממחלקת המחקר של הכנסת דו״ח מיוחד שיחקור את הנושא. מצה״ל, שהוא הריבון הרשמי מטעם מדינת ישראל בשטח, סירבו לשתף פעולה עם מכון המחקר של כנסת ישראל. המכון נאלץ להסתפק בנתוני המשטרה, הבט״פ והמנהל האזרחי כדי לבנות את הדו״ח שמרעיד את כבישי האזור.
באדיבות משפחת מעודד
שימוש לפי סעיף 27 א׳
מצב הכבישים
התשתיות רחוקות מלספק מענה למיליוני האנשים שנוסעים בכבישים. צירים שבהם נוסעים עשרות אלפי בני אדם ביום מונגשים כמו צירי גישה ליישובים מבודדים וקטנים, או כמו שמגדיר משרד הבט״פ: ״כבישים מסוכנים ללא שוליים וללא אבני דרך, היעדר תאורה, היעדר מפרדה קשיחה ופרצות פיראטיות לצירי התנועה״.
בסיפור התשתיות צריך להפריד בין שני נושאים: טיפול במוקדי סיכון שהוגדרו ככאלו ע"י הרשויות ותכנון אסטרטגי לכבישים ופרוייקטי תחבורה גדולים ביהודה ושומרון. בטיפול במוקדי הסיכון חלה התקדמות בשנים האחרונות בעזרת תקציב מיוחד של משרד התחבורה וקמ"ט תחבורה במנהל האזרחי ישראל אפריאט. כאמור חלה התקדמות משמעותית במוקדי סיכון רבים כגון רמזור צומת גבעת אסף, רמזור הכניסה לקרית ארבע, מעגלי תנועה רבים ועוד.
סיפור התכנון האסטרטגי מורכב בהרבה: בניגוד לאזורים אחרים בישראל, עד לפני 5 שנים לא היה שום תכנון אסטרטגי לכבישים ביהודה ושומרון. ממש כלום. כל הכבישים שנבנו נולדו כפלסטרים לצרכים דחופים וצרכים צבאיים. בעקבות עבודה של מועצת יש"ע ועבודת תכנון ראשונית, יחד עם פגישות עם שר התחבורה דאז ישראל כץ, החל משרד התחבורה להכין תוכנית אב לתחבורה ביהודה ושומרון יחד עם חברת מוריה. הכנת התוכנית עלתה כ-100 מיליון ₪ ותכנונה נמשך כ-4 שנים. התחלת התוכנית הייתה אצל ישראל כץ המשיכה אצל בצלאל סמוטריץ' שדחף וקידם, והושקה בסיוע וקידום השרה מירי רגב, שזכתה לסיים.
בחמש השנים האחרונות, מאז החלה הכנת התוכנית, החלו להתבצע בפועל בכביש האזור מספר פרויקטים בשווי 2 וחצי מיליארד. חלק מהפרויקטים נכנסו לתקציב המדינה וחלקם עברו בכספים קואליציוניים שנדרש מאמץ ועבודה על מנת להפעילם לביצוע. הפרוייקטים האלו המשיכו בביצוע גם בממשלה האחרונה, ואף נכנסו להסכמים הקואליציוניים מהצד הימני בממשלה.
שימוש לפי סעיף 27 א׳
שימוש לפי סעיף 27 א׳
אין בכלל שוטרים
אבל הכבישים זה עוד החלק הקל. עניין של הרבה מאוד כסף, שאיכשהו אפשר להבין גם אם לא להסכים למה שרי התחבורה העדיפו להשקיע במקומות שבהם יש ריכוז ישראלים גבוה בהרבה. החלק ההזוי הוא עולם האכיפה ורישויי הרכב ביו״ש, שכמו נלקח מסרט בדיוני או ממערכון של אפרים קישון.
בכל מדינת ישראל מי שאמון על אכיפת התנועה הוא אגף התנועה במשטרת ישראל שעובד בפריסה ארצית ללא קשר למחוזות. רק שאגף התנועה משום מה החליט שהוא לא פועל ביהודה ושומרון, ולכן מי שאוכף את חוקי התנועה באזור הוא אגף בתוך המחוז שנקרא את״ן. באגף הנ״ל משרתים סה״כ 86 תקנים כשמתוכם 54 סיירי תנועה ו-31 בוחני תנועה. עדיין לא נמצא השוטר שיודע לעבוד רצוף 24/07 וכשאנו מדברים על שלוש משמרות של שמונה שעות ביממה, אנחנו פוגשים בממוצע רק 18 שוטרים בכל רגע נתון שיכולים להיות באותם 1500 קילומטר. יש להם גם חופשות ואף שוטר לא עובד 7 ימים בשבוע, כך שהמספר האמיתי קטן בהרבה. למען האמת – ממ״ז ש״י סיפר בדיון שנערך השבוע בכנסת כי ללא סיוע מצה״ל יש רק 10 ניידות שאפשר להשתמש בהן בו זמנית לנושא בכל רחבי יהודה ושומרון, והן אמורות לטפל בכ-3.5 מיליון בני אדם. כך שבסוף השבוע בליל שבת אין ניידות תנועה כלל ביהודה ושומרון. וזה חברים, ציטוט של מפקד מחוז ש״י במשטרה השבוע. השמיכה שלו קצרה והוא חייב לנהל את הסיכונים. לא הוא הבעיה. בין היתר טוענת המשטרה כי השוטרים ביו״ש עסוקים במשימות מיוחדות כמו הקמת מחסומים נגד פשיעה לאומנית וליווי אחמ״ים מהרשות הפלסטינית. רק אבו מאזן נשיא ה׳רשות׳ זכה לשיירת ליווי משטרתי כ-100 פעמים כל שנה בשנים האחרונות. כך לדברי המשטרה.
רק %14 מהרכבים הפלסטיניים נמצאו תקינים
למען האמת, גם לו הייתה את כמות השוטרים המתאימה זה לא היה מאוד משנה. למדינת ישראל היום אין כל דרך לוודא את תקינות הרכבים הפלסטיניים בכבישים. כל אזרח ישראלי לא יכול לעלות עם רכב על הכביש לפני שעבר בדיקה במכון רישוי מסודר, אך לרשות יש מכונים משלה שלא נמצאים בשום צורה בפיקוח ישראלי. את התוצאה אפשר לראות בקלות לפי הנתונים הבאים שמספק הדו״ח ובעצם מביא את הכלי היחיד למדוד תקינות של כלי רכב פלסטיניים כיום:
משטרת ישראל מפעילה ניידות בטיחות מיוחדות שתפקידן לבדוק את תקינות הרכבים בכביש. במהלך שלוש השנים האחרונות נבדקו ברחבי יו״ש כ-2500 רכבים של פלסטינים. הנתונים מדהימים: בעוד שברחבי מדינת ישראל כ-51% מהרכבים נמצאים תקינים בד״כ, ורק כ-13% נמצאים בעלי תקלה חמורה או מורדים מהכביש במקום, בקרב הרכבים הפלסטיניים המצב הפוך: 50.1% נמצאו כלא תקינים או הורדו מהכביש, ורק 14.7% מכלל הרכבים הפלסטיניים נמצאו תקינים.
המשמעות ברורה – כשרק 14% מכלי הרכב תקינים, בשביל תאונות לא צריך אפילו רשלנות נהג.
דוחות לא יעילים
ויודעים מה: אילו רק לא היו מטפלים בתשתיות, ולא היו שוטרים ורוב הרכבים על הכביש לא היו תקינים עוד איכשהו החרשנו, אבל מסתבר שגם את הכלי היחיד שנשאר לשמירת חיי האדם בכבישי יו״ש הפכו לבדיחה עצובה. כשמעט השוטרים שיש בכביש פוגשים עברייני כביש הם מחלקים דוחות, ויש לא מעט כאלו. בשלוש השנים האחרונות נרשמו ביהודה ושומרון קרוב ל-180,000 דוחו״ת על ידי המשטרה. מתוכם 119,224 חולקו לפלסטינים. אבל בעוד אזרח ישראלי יכול לשלם את הדו״ח באינטרנט באמצעות המרכז לגביית קנסות, את הפלסטינים שולחת המשטרה לשלם באתר המנהל האזרחי. אממה, האתר אינו פעיל כבר תקופה ארוכה מאוד. במרכז הגבייה טוענים שפלסטינים יכולים לשלם אצלם, אבל במנהל האזרחי אומרים שאין למרכז הגבייה שום סמכות לגבות מפלסטינים. מה יעשה הפלסטיני התמים שרוצה מאוד לשלם את הדו״ח? ילך לאחד מסניפי בנק הדואר בתחנות הדלק ביהודה ושומרון וישלם שם באופן ידני.
וזו רק ההתחלה. בעוד כלפי ישראלי שלא שילם את הדו״ח מופעלות סנקציות כמו עיקול בבנק והחרמת הרכב, כלפי פלסטינים אין שום יכולת לבצע סנקציות כאלו. ישבו וחשבו איך בכל זאת יפעילו סנקציות נגד מי שלא הלך לדואר לשלם, ובכן כבר בשנת 1998 הוחלט כי פלסטינים החייבים כסף למדינה לא יורשו להיכנס לישראל לצורך שאיננו דחוף. מה קורה בפועל? על פי דוח מבקר המדינה האחרון במנהל האזרחי מזמן לא אוכפים את העניין. חייבי תשלום עבור דוחות תנועה נכנסים באופן חופשי לישראל. שומרים לעצמם את הזכות להישאר חייבים.
אורית סטרוק
יגאל דילמוני
נכון להיום יש כ-410,000 דוחות שלא נגבו מפלסטינים כשהחוב עומד על 275 מיליון ש״ח. התוצאה ההזויה היא שדווקא אזרחי ישראל שיחסית לחלקם באוכלוסייה מבצעים הכי פחות תאונות דרכים ביו״ש, מקבלים הרבה יותר דוחות. תושב ישראלי ביו״ש מקבל בממוצע פי שלושה דוחות מתושב פלסטיני.
סטרוק: יש לחלק את התקציב
באופן שוויוני
שוחחנו עם חברת הכנסת אורית סטרוק שביקשה את הדו״ח, ובעצמה תושבת חברון שנוסעת המון ביהודה ושומרון.
״אני ממש שמחה שחשפתי את זה כי כדי לתקן את הליקויים צריך קודם כל להכיר אותם״. אומרת סטרוק. ״מי שנוסע הרבה בדרכים כבר לא יודע ממה לפחד יותר, מפעילות טרור או מתאונות הדרכים בכבישי יו״ש. כשקיבלתי את הדו״ח נדהמתי מעומק הזלזול, מהמחדלים, ומהצפצוף על העקרון הבסיסי של השוויון בכל מה שנוגע לחיי אדם ביהודה ושומרון. יש סטנדרטים לכל המדינה, וסטנדרטים אחרים ליו״ש. חייבים לשנות את זה, וזה גובה חיי אדם בצורה נוראה. מבחינתי זה עכשיו משהו שהוא נושא לטיפול חיוני קריטי״.
מאיפה לדעתך צריך להביא את הכסף עבור השינוי הנצרך בכבישי יו״ש, הרי מדובר בעשרות מיליארדים לתשתיות ומערכות גבייה, רישוי ואכיפה אפקטיביות.
סטרוק לא מתבלבלת: ״יש עוגה, ובקריטריונים לחלוקת העוגה כיום אנחנו בכלל לא נספרים. מנכ״ל הבט״פ הודיע השבוע בדיון שהתקיים בוועדת הכלכלה בנושא שיש 1,000 שוטרים חדשים במשטרה שאפילו אחד מהם לא יופנה למחוז ש״י. זוהי מציאות לא הגיונית ולא שוויונית. את העוגות לחלוקת התקציב צריך לחלק לפי קריטריונים שוויוניים, וממילא ברגע שזה יקרה הכבישים ביו״ש יקבלו יותר כי הם מוקדי סיכון אחרי עשרות שנות הזנחה״.
למה לא לקחת את הכסף מתקציב הרשות? מדובר בעשרות מיליארדים ובמשתמשי דרך שלא משלמים מיסים למדינת ישראל, אבל יש לנו את היכולת לגבות דרך המיסים של הרשות.
״אני לא רוצה להתלות את הבטיחות בדרכים בשאלה אם המדינה תעז לקחת את הכסף מהם. אנחנו צריכים להחיל ריבונות, אבל לא נוכל לחכות עד שזה יקרה או עד שהמדינה שמפחדת לקזז את משכורות המחבלים ממיסי הרשות תעז לקצץ את עלויות פיתוח הכבישים ביו״ש. מדינת ישראל צריכה לקחת את הבעלות על הכול, כולל על מכוני הטסטים ורישוי הרכב. אנחנו הריבונים בשטח ועלינו האחריות למנוע את תאונות הדרכים. בשנת 2019 בעקבות פנייה שלי לשר התחבורה דאז, בצלאל סמוטריץ׳, הוא כינס שולחן עגול בהשתתפות כל הגורמים הרלוונטיים כדי לקחת אחריות על כבישי יהודה ושומרון ולהתחיל לתקן את העוול״.
במשטרה אומרים: הצלחנו להוריד משמעותית את אחוז התאונות הקטלניות
שוחחנו עם רפ"ק דני לוי, סגן מפקד אגף התנועה במחוז ש"י, כדי להבין יותר את ההתמודדות שלהם בהיבטי התנועה.
דני: "מה שמנחה אותנו במחוז זה קודם כל הצלת חיים. החלוקה של הכוחות שיש לנו לפי זמן ומקום מורכבת על פי שעון חיים. אנחנו יודעים מה ה'פיקים' שבהם יש יותר עומס על הכביש וממילא יוצרים תאונות דרכים, ומנתבים את עיקר הפעילות לשעות האלו: מדובר על כל יום עבודה מ-6 עד 9 בבוקר ומ-15:00 עד 19:00 בערב. את הניידות אנו מכווינים בעיקר למוקדי הסיכון שהוגדרו לפי הלמ"ס והרלב"ד".
עוד לפני שפותרים את כל בעיית התשתיות ביו"ש, משטרת מחוז ש"י באמצעות מהנדס המחוז עובדת בשילוב מלא עם נתיבי ישראל והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים על מנת לטפל במוקדי הסיכון. יחד מצליחים להגדיר מוקדי סיכון ופועלים להשגת מקורות המימון הנדרשים לתיקונם. וזה עובד – במוקדי סיכון שטופלו חלה כצפוי ירידה דרסטית בכמות הנפגעים מהתאונות. כוח האדם שעומד לרשות אגף התנועה במחוז ש"י אומנם קטן מאוד ומונה כ-16 ניידות שיכולות לפעול בו זמנית בכל רחבי יו"ש, אבל דני מצביע על ירידה משמעותית בתאונות הדרכים הקטלניות ביחס לשנה הקודמת ואת זה הוא זוקף לזכות פעילות המשטרה שכן נעשית יחד עם הטיפול במוקדי הסיכון.
הנתונים שדני מציג מרשימים: מתחילת שנת 2022 ישנה ירידה של כ- 35% בתאונות הקטלניות יחסית לשנה שעברה בתקופה המקבילה. גם הרוגים יש פחות: 17 השנה מול 21 בשנה הקודמת.
מפקד המחוז ומפקד אגף התנועה מנחים כל הזמן למצוא פתרונות ייחודיים למורכבות הקיימת במחוז ש"י. כשתשלומי דוחות מורכבים יותר, משתמשת המשטרה גם בפרקטיקה של שיפוט מהיר בשטח שמגיעה יחד עם החרמת הרישיון והרכב בעבירות חמורות. מתחילת השנה הנוכחית יש 33 נהגים שהובאו בפני שיפוט מהיר ולהם יש חילוט של הרכבים. בנוסף, יחידת את"ן ש"י עובדת בשת"פ עם יחידות חוץ כמו אגף התנועה הארצי במשטרה, משרד התחבורה, יחידת רכב כבד, סיירת אופנועים ארצית ויחידת איכות הסביבה.
מחוז ש"י הוא גם מקום ראשון בארץ בהפעלת אכיפה אווירית באמצעות מסוקים ורחפנים כדי לתפוס עברייני תנועה. יש גם את נושא המשטובות (רכבים שירדו מהכביש) שממ"ז שי קבע שהטיפול ברכבים האלו הוא יעד מחוזי עבור כל יחידות המחוז. מתחילת השנה נתפסו 1,400 משטובות כשבשנה הקודמת במהלך הנה כולה נתפסו 860 בלבד, ומדובר בתפיסה משמעותית כי רכבים אלה משמשים לא מעט לפעולות טרור.
מועצת יש״ע: ישנם פתרונות רבים צריך רק ליישם
מנכ"ל מועצת יש"ע יגאל דילמוני שעסוק בנושא כבר שנים ארוכות נחרץ מאוד: "גם אם כל תשתיות הכבישים יהיו מסודרות ב 100%, אנחנו נוסעים בכבישים האלו יחד עם תושבי הרשות הפלסטינית שכל נושא שמירת החיים אצלם נתפס אחרת לגמרי. וכמו שהדוח מראה יש בעיה בתנאים: רכבים שאצלנו לא היו עולים על הכביש – אצלם עולים ומקבלים רישוי רכב וכנ"ל לגבי רישיונות הנהיגה. מדובר ברבים שמשתוללים בכביש ללא מעצורים, עוקפים בפס לבן ומבצעים עבירות תנועה חמורות. השבוע הפצתי בחשבון הטוויטר שלי סרטונים שצולמו בכבישי האזור עם עבירות חמורות של פס לבן וסכנת חיים ברורה למשתמשי הכביש. אין להם שום תודעה של שמירת חיים. גם אם אותו פורע כביש יקבל דו"ח הוא לא ישלם אותו ולא יבצעו מבצע צבאי לעצור אותו. לכן אין הרתעה. הבעיה חמורה יותר, נהג ערבי תושב שכם שהרג 10 תושבים בתוך שכם רשום במחשבי הרשות כמי שהרג 10 אנשים. למשטרת ישראל אין שום מידע על הדבר הזה כי אין שום סינכרון בין מערכות המידע של המשטרה לרשות הפלסטינית. וכך עברייני כביש כבדים נוסעים באופן חופשי בכבישים. גם בנושא הזה פנינו למשטרה פעמים רבות ונאמר לנו שמנסים לייצר פתרון שמסנכרן בין 30 מערכות מידע שונות, נכון להיום זה עוד לא נפתר. את ההרתעה לכבישים צריך לפתור, יש פתרונות רבים כדי לייצר איום קונקרטי על נהגים ערביים ואותם צריך ליישם."
