01
השבוע באזכרה של אחותי, הרגשתי כבר ותיקה יחסית בענייני שכול. אחותי נהרגה בתאונת דרכים לפני חמש שנים. וכשכל השנה הקשה הזאת הצטרפו עוד ועוד חללים, בנוסף לחללי השבר הגדול בשמחת תורה, הזדהתי עם הכאב והצער שאין להם תחתית. אבל מוות וחיים מתערבבים, ורוב המתים היו האנשים החיים ביותר שהכרתם, מלאי טוב ומקרינים אישיות מיוחדת, והיא זאת שנשארת, מלווה אותנו ומשאירה את החותם שלהם בעולם. ואם נשאיר בצד לרגע את הקלישאות, הילדה של אחותי התחילה השנה כיתה א', והיא מלאת חיים ושמחה. אפשר לחיות עם הכאב וכדאי להרים את הראש ולמצוא נקודות אחיזה נוחות, ומותר לשמוח ומותר לחיות ומותר אפילו להנות. אם הייתם שואלים את הנפטר מה דעתו, סביר שהוא היה מבקש שלא תבכו יותר מידיי, שתמשיכו לחיות, שתפרחו ותדאגו גם לשאר המשפחה, ושלא תשכחו אותו אם אפשר.
02
סיפור שאפיין את אחותי היה על ילדה בכיתה ו' שמלכת הכיתה הורתה לעשות עליה חרם, ואחותי, שהייתה אהובה בכיתה, החליטה שהיא שוברת את החרם באופן מודע. היא הלכה להתיישב ליד אותה הבת, הזמינה אותה לבית ושיחקה איתה, והזמינה בנות נוספות להצטרף. בנות התחילו לאט לאט להצטרף, כי רצו בקרבתה של אחותי, עד שהחרם התמוסס. והיא עשתה את זה בפשטות, בחיוך, לסייע למישהו שהעולם לרגע הפסיק לחייך אליו. השבוע עלה שוב עניין של דחיה חברתית שעלתה במחיר גבוה. והלוואי שנדע מעבר למאמץ הגדול והחשוב למגר את התופעה בכללותה, פשוט לחייך לאדם שמולנו ולשמח אותו לרגע, לתת הרגשה טובה למישהו שעובד איתנו ופחות זוכה להערכה, לעין טובה ולב אוהב. בסוף הילדים יראו את האכפתיות שלנו ואת הרצון שאף אחד לא יסתובב בודד וכואב בעולם, וילמדו שככה צריך לעשות. אולי נגלה שבדרך גם הפכנו לאנשים טובים יותר וגם הארכנו לאדם אחד את החיים והמתקנו לו מעט את היום.
03
חוץ מלהוסיף לאנשים עוד רגע של חיים בחיוך, תמיד כדאי גם לדבר עם מי שמפתח החיים אצלו. המלך עכשיו בשדה, אפשר לבקש כל דבר- והוא בסוף מחליט. החודש הזה הוא הזדמנות נפלאה לבקש על כולנו חיים, בריאות ושלמות הגוף והנפש.
04
ועדיין אני מזכירה לעצמי שהטוב נמצא בכל מקום, והרבה יותר משמעותי מהנקודות הרעות. כמות האנשים שמחזקים, מפרגנים ומסייעים למילואימניקים שצריכים דחיפה בעסק, לתושבי הדרום והצפון, לנשים הגיבורות שמחזיקות פה חזק את החיים. איך נהג לומר ינון לבנון שנהרג בכביש ע"י מחבל? 'הרוב טוב – הרוב קובע'
05
השבוע היה גם יום נישואינו ה20. בצמידות ליום פטירתה של אחותי. כי הכל בחיים האלה מעורבב. אלו היו שנים מעניינות שעברו בקצב מהיר ועמוס ובשמחה גדולה. גם פה, כמו בכל החיים, הקב"ה סידר את חלקי הפאזל בצורה מושלמת שלפעמים רק הוא ראה ולא אנחנו, אבל במבט לאחור כל מקרה ומקרה הרכיבו את כל הדברים במקומם בצורה מעוררת השראה.
בואו נסמוך על הקב"ה. ■
