ואומר לך בדמייך חיי

01
במסגרת תפקידי כמג"ד במילואים יצאתי למשלחת צה"ל לפולין במסגרת פרוייקט "עדים במדים".
פרוייקט "עדים במדים" משלחות צה"ל לפולין, מהווה אחת מהתוכניות החינוכיות הייחודיות בתחום הנחלת זיכרון השואה בצה"ל. המסע מיועד למפקדים.
המשלחת מורכבת מכ-190 מפקדים בסדיר ובמילואים מכלל החיילות והמערכים בצה"ל וכן מנציגי משפחות שכולות. ההשתתפות במסע כוללת שלושה ימי הכנה בארץ לקראת היציאה, חמישה ימי מסע בפולין וכן יום סיכום לאחר המסע.
הנסיעה הזאת משמעותית מאוד למשתתפי המסע הן בפן הלימודי והן בפן הרגשי.
הנוכחות יחד עם מאות קציני צה"ל במדים במקומות שבהם התרחשה השואה הנוראה כנגד עמנו היינה חוויה עמוקה, חזקה ומטלטלת עבור המשתתפים במשלחת זו.
לקראת סיום המסע, האתר האחרון שבו סיירנו היה מחנה ההשמדה טרלבלינקה שבו נרצחו כ-880,000 יהודים.
שם עשינו גם את שיחות הסיכום הקבוצתיות.
02
המדריך שליווה את הקבוצה שלנו לאורך כל המסע ביקש מחברי הקבוצה שכל אחד ישתף כיצד המסע השפיע עליו ומה כל אחד לוקח מהמסע להמשך חייו.
אחד מחברי הקבוצה שמשמש כמג"ד במילואים הגר בקיבוץ בצפון הארץ קם ואמר: 'במהלך כל המסע שיתפתי את אשתי במה שאנחנו עברנו פה. אשתי ואני דיברנו על החלטה שקיבלנו לפני כמה שנים והיא – יש לנו שלושה ילדים מקסימים וזה מספיק לנו ,אנחנו לא רוצים להביא עוד ילדים לעולם.
"אז רציתי לשתף אתכם שבעקבות המסע החלטנו יחד שהנקמה הקטנה שלנו בגרמנים זה שנביא עוד ילדים יהודים לעולם'.
כל חברי הקבוצה היו בהלם מוחלט מהדברים המרגשים שאותו קצין אמר.
לאחר המסע הרגשתי מאוד מחובר לסיפור השואה ולדברים שעברנו במסע, אבל די מהר נכנסתי בחזרה למרוץ החיים והתרחקתי מזכרון השואה בכלל ובפרט מהחוויות אותם עברנו במסע כולל הסיפור של אותו קצין.
בחול המועד סוכות טיילתי עם משפחתי בנחל אל על שברמת הגולן, ובמהלך הטיול בנחל פגשתי את אותו קצין שדיבר בטרבלינקה. מאוד התרגשתי לפגוש אותו לאחר שלא התראינו תקופה ארוכה.
תוך כדי הדיבור ביננו הגיע אחד מילדיו, ושאלתי אותו בן כמה הילד שלו.
הוא ענה: 'זה הילד שנולד בעקבות אותה החלטה שקיבלנו אני ואישתי במסע לפולין. תעשה את החשבון לבד'…
03
הסיפור הזה הזכיר לי שפעם אחת העברתי הרצאה במכללת עמק יזרעאל.
בסוף ההרצאה ניגשת אליי בחורה צעירה שישבה עם התינוקת שלה בקדמת האולם וסיפרה לי את הסיפור המדהים הבא:
'במהלך ההרצאה שלך דיברת על שיר חג'אג' הקצינה שנרצחה בפיגוע בטיילת בארמון הנציב לפני כשנה.
אתה רואה את התינוקת הזאת?
תדע לך שהיא נולדה בזכות שיר ז"ל.
פשוט כל כך כאב לי על הרצח הזה ושמעתי על שיר חג'אג' והחלטתי שאני כיהודייה, הנקמה שלי תהיה להביא עוד ילדה או ילד לעולם, וכך נולדה לנו הילדה המתוקה הזאת.
ולילדה שנולדה קראנו מוריה, רק אחרי תקופה הבנו שהמקום שבו היה הפיגוע נקרא "תצפית מוריה"'.
לאחר הדברים המדהימים האלו התקשרתי להרצל חג'אג', אבא של שיר ז"ל ונתתי לו לשמוע את הסיפור המרגש ממקור ראשון.
אף אחד לא ישבור ולא ינצח לעולם את העם הנפלא שלנו.
אצלנו בעם ישראל אין שהידים, יש חיים. אנחנו עם שאפילו מהמוות ומהחורבן מוסיף אך ורק חיים.
04
חשבתי לדוגמא על חבריי אלי ודבי ורטמן ששכלו את בנם רס"ן דגן ורטמן שהיה בחופשת לימודים מהצבא בזמן מבצע "עופרת יצוקה", אך לא יכול היה לשאת את המחשבה שחבריו יילחמו בעזה בזמן שהוא נמצא רחוק. הוא התנדב, מבלי שכלל התבקש, להצטרף ללוחמים בגולני ולצאת למבצע הצבאי ממנו לא שב. בן 32 בסך הכל היה במותו והסיפורים על דמותו המיוחדת ששילבה צניעות, ענווה ורוך עם אומץ לב, חתירה למצוינות, פתיחות והקשבה זרמו אל המשפחה מכל עבר. חבריו העידו שהיה בחייו כמעט מלאך. דמות שהותירה את חותמה העז על כל מי שהכיר אותו.
הרושם הזה, שהותיר באנשים, החל להתבטא בכך שיותר ויותר ממכריו העניקו את שמו לילדיהם. היום כבר יש מעל ל-80 ילדים הקרויים דגן. ילדים שהוסיפו הרבה חיים לסביבתם ולדמותו של דגן ז"ל.
כמה שנים לאחר שאחי ראובן וגיסתי רותי איבדו בצבא את בנם הבכור אל נתן, עשו להם ילדיהם (שכבר התחתנו ונולדו להם ילדים שנקראו על שמו של אחיהם אלנתן) אגדה של פסח עם תמונות של הילדים והנכדים ובדף שבו היו תמונותיהם הם שמו את תמונתו של אלנתן ז"ל כשמסביבו תמונותיהם של אחייניו המתוקים שנקראים על שמו נכתבו המילים מהאגדה "ואומר לך בדמיי חיי, ואומר לך בדמיי חיי".