01
בין שמיעת מהדורת חדשות אחת לאחרת, נשמע השבת גם את הסיפור של פרשת כי תצא. הפרשה עוסקת בטיפול בשלל בעיות חברתיות ויש בה פסוק מכונן: "כי יהיה באיש חטא משפט מוות והומת ותלית אותו על עץ – לא תלין נבלתו על העץ". כאשר אין ברירה ונאלצים להוקיע חוטא "על העץ" למען יראו וייראו – לא משאירים את הגווייה שלו בביזיון לעיני כל, מדוע? "כי קללת א-להים תלוי". גם כאשר אדם נכשל ואין מנוס מליטול את חייו – לא ניטול ממנו את צלם א-להים שלו. עונשו של החוטא אינו נעשה מתוך שנאה אישית – it's nothing personal – הפושע יקבל את עונשו המלא אולם בקור רוח ובשמירה על כבוד האדם.
02
הסיבה שאנשים טובים פוחדים מלהיכנס למאבקים היא החשש "ללכלך את הידיים". הפחד שהעיסוק יתסיס את הצדדים הרעים בנפש שלנו ("אני לא בנוי לזה" וכו'). בני תורה אמיתיים מנהלים את המאבקים הציבוריים והפרטיים שלהם לשם שמיים. הם לא שונאים אישית – לא את הערבים, ולהבדיל- לא את האנרכיסטים ולא את מי שחסם להם את החנייה. הם פשוט נאבקים במזיק תוך כבוד לצלם א-להים שבו.
03
הכלל הזה נכון גם לעבודה הנפשית של חודש אלול, שבו אנו "תולים על עץ" את החטאים שלנו. אנו לא מוותרים לעצמנו אבל נזהרים "לא להלין את נבלתנו", לא לשפוך את התינוק עם המים ולהחליט שאנו מושחתים מיסודנו והמצב חסר סיכוי. אמנם חטאנו, אבל תמיד נותר בנו צלם א-להים, ותמיד ניתן לתקן, בעולם הזה או בעולם הבא.
04
וכך גם בחשבון הנפש הלאומי: ניתן לשרטט כמה שלבים פסיכולוגיים שעברו על החברה הישראלית במלחמת חרבות ברזל: שלב ראשון היה זה ההלם והפחד הקיומי שמא מדינת ישראל עומדת להישמד, השלב השני היה ההתאוששות והגיוס המופלא של (כמעט) כל העם למערכה, השלב השלישי הוא הלחימה ההרואית ותחושת הניצחון, והשלב הרביעי, בו אנו נמצאים כעת, הוא תחושת הדשדוש וציוצי החולשה להפסיק את הלחימה.
05
ישנן כמה סיבות לשלב הרביעי: התארכות אובייקטיבית של לחימה באזור מורכב, לחצים בינלאומיים שחלקם לא בשליטתנו, וכמובן המחלישים המקצועיים מבית, שלאחר התפכחות קלה, חזרו לקוצר ראותם, לשנאתם ולמחאתם.
06
בפרשת כי תצא, אותה נקרא בשבת הקרובה, נלמד על מצוות מחיית עמלק. המאפיין המרכזי של מצוות מחיית עמלק הוא הטוטאליות שלה. רבי דוד אבודרהם, פרשן מהמאה ה14, ניסח זאת כך: "תמחה את זכר עמלק – אפילו מעל העצים ומתחת לאבנים". התורה הכירה את נפש האדם ואת נטייתו לחלקיות. גם לאחר שמתברר שהמלחמה היא קיומית מול רשע טוטאלי ישנה שחיקה ובריחה לדמיונות שניתן להסתפק במחייה חלקית.
07
ב"ה שהמציאות חזקה יותר מכל החולשות והדמיונות. לא ניתן לברוח ממחייה מוחלטת – מעל העצים ומתחת לאבנים – של החמאס, ולא ניתן לברוח ממלחמה מתמשכת שתניב בסופה ניצחון, כדאי רק לצמצם נזקים בדרך. עכשיו זהו הזמן להצטרף לארגונים כדוגמת פורום הגבורה או "סוללים דרך" – האנשים שמשלמים באמת את מחיר המלחמה הזו – ומבינים שיש כאן רק אופציה אחת: "מחה תמחה את זכר עמלק מתחת לשמים", או בשפה מודרנית יותר: זה או אנחנו או הם! ■
