01
"רב ותלמיד" גם בדיינות
על הדיין החיפאי הרב מרדכי אוריה (התחיל דרכו בישיבת כפר הרוא"ה ועוד למד שם אצל הרב אריה בינה) כתבתי כאן בעבר, ואוסיף עוד כמה נקודות מאירות והנהגות: פעם היינו יחד במלון בשבת. ישבנו לשוחח, והוא רצה להזמין כוס תה. הוא שאל את המלצר אם יוכל להזמין כוס תה בלי שהמלצר יכתוב בשבת, והוא מבטיח שיבוא במוצ"ש לשלם. המלצר אמר שהוא צריך לכתוב חיוב לחדר, סירב בעקשנות להבטחת הרב, והרב ויתר על השתיה. אחר כך הוא אמר לי שיש חוסר פרופורציה בין דברים חשובים שאנשים נוטים להקל בהם, לבין חומרות פחות חשובות שמחמירים בהן. הוא פירט כמה מהן.
שוחחתי עמו על מסכת כתובות (מסרתי לו ספר שכתבתי בימים על המסכת), ואז הוא גילה לי על חיבתו למסכת זו: 'את מסכת כתובות, עד דף ע', למדתי בעל פה מילה במילה, וזה היה מסיבה מעשית מאד. למדתי במכון הרי פישל, בשכונת הבוכרים. הייתי מוסר שיעור בבית כנסת ישורון. הדרך ארכה כחצי שעה. הייתי הולך ברגל, וכדי שלא אתבטל בדרך למדתי את המסכת בע"פ'.
וכך הוא סיפר על הדיינות, על רבו, ועל העיר חיפה: 'הרב יוסף שלום אלישיב אמר לי בימים ההם ללמוד דיינות. לא חשבתי לעסוק בזה. אמרתי לו שאלמד דיינות, אבל אני רוצה להיכנס אליו פעם בחודש ולהבחן. הוא הסכים, ופעם בחודש הייתי אוכל אצלו סעודה שלישית, והוא היה בוחן אותי. הוא הגדול ביותר בדורנו, תופעה של ידיעת התורה שאין דומה לה, אולי גם בדורות אחרים. בו אני רואה את רבי המובהק. אגב, המציאות השתנתה עם השנים, אבל דעותיו והשקפת עולמו מעולם לא השתנו, והייתי קרוב אליו מאז היותו כבן 40 ועד היום.
הצלחתי להשפיע עליו לסחוב עוד קצת לפני פרישתו מבית הדין הגדול. כבר בצעירותו היה הרב הרצוג מוסר לו הכרעות הלכתיות, ולפעמים גם לרב עובדיה יוסף. הוא העריך אותם מאד, והוא סמך עליהם לגמרי'. [אגב, זכורה לי הגדרה ששמעתי בשם הדיין הרב אברהם דב לוין, עוד בחיי הרב אלישיב, שהוא האחרון בימינו שידיעת התורה שלו מובהקת כמומחה בכל מקצועות התורה, וסביר להניח שלא נראה עוד ידיעה כזאת בכל התורה. אחריו יהיו גדולים בחושן משפט, ומומחים באבן העזר וכו'. מ.ד.].
'אחר כך הגיעה אלי הצעת דיינות מארגנטינה. התלבטתי. זה היה בחו"ל וזה היה מוקדם מדי. הרב אלישיב אמר לי לקבל את ההצעה, אבל בתנאי שאוכל לשבת חצי שנה בבית הדין כאן לפני הנסיעה, ולראות את הדיונים. כך היה. שמרתי אתו על קשר כל השנים, בביקור, בפסיקה ובעצה'.
'בפעם הראשונה שישבתי בדין הייתי בחור צעיר, והאב"ד היה הדיין הרב זבולון גרז. פעמים רבות היו לי ויכוחים עמו בהכרעת הדין. בסוף היינו מתקשרים להתייעץ עם גדולי הדיינים. כמעט תמיד, אם היינו מתקשרים לרב אלישיב, הוא היה אומר כמוני, ואם היינו מתקשרים לרב שלמה שמשון קרליץ, הוא היה אומר כמוהו'. [היופי בכך הוא שהתלמיד מקבל את צורת החשיבה של רבו, לומד ממנו גם את שיטתו. מ.ד.]
'מפליא אותי הסיפור על הניתוח. הסיפור התפרסם, ואני יודע מקרוב שאכן כך היה. כשהרב אלישיב היה בן 93, הוא נזקק לניתוח מסוכן מציל חיים. הבעיה הייתה שהניתוח צריך היה להיעשות בהרדמה, והיא עצמה מסוכנת מאד בגיל הזה. כל החלטה מסוכנת. הרב אלישיב הכריע שהוא אכן יעשה את הניתוח, אבל בלא הרדמה. הרופא טען שזה בלתי אפשרי, והרב אלישיב אמר שהוא ישקע לגמרי באחת הסוגיות, וכך לא ירגיש את הכאב. כך היה, והניתוח הצליח מאד'. [הרב אלישיב חי אח"כ עוד תשע שנים של פסיקת הלכה והרבצת תורה. מ.ד.].
'בחיפה הייתי בוועדה של בחירת הרב הראשי, אחרי פטירת הרב יהושע קניאל. שני המועמדים העיקריים היו הרב שאר ישוב כהן והרב יעקב רוזנטל. אני הכרעתי בעד הרב שאר ישוב, אע"פ שהרב רוזנטל היה גדול יותר בתורה, משום שחשבתי שהקשר של הרב שאר-ישוב לציבור הכללי יהיה טוב יותר, והרב צריך להיות של כולם' [יש לציין שבמשך חמש שנים הייתה העיר חיפה ללא רב, משום שלא מצאו דמות שתוכל לאחד את כלל תושבי חיפה, שאיננה עיר דתית במיוחד… בימים ההם, ומאז משה רבינו, עוד לא נשמע כדבר הזה שעיר תהיה ללא רב במשך כמה שנים, וזו נחשבה אז לפרצה גדולה. מ.ד].
02
"העילוי" והרב קוק
כתבתי כאן בעבר על "העילוי", ובגיליון הקודם על שאיפת הרב קוק להביא לארץ תלמידי חכמים ויראי שמים, שישפיעו על המדינה לכשתקום. הנה תגובת אחד הקוראים, משה גולדברג, משבוע זה:
"אני נכד של הרב שלמה פוליצ'ק, המוכר בכינוי "העילוי ממייצ'יט" (על שמו רחוב העילוי בקרית משה בירושלים). בין היתר, העילוי היה ראש הישיבה הראשון בישיבה "הציונית" שיסד הרב ריינס. אחר-כך, ב-1921, העילוי עבר לארצות הברית להיות הראש-ישיבה האירופאי הראשון ב"ישיבת רבינו יצחק אלחנן" – היום ישיבה אוניברסיטה.
העילוי מצוטט מהזמן שהיה באירופה על שאיפתו לעלות לארץ כך: "מי ייתן ויכולתי לעלות ארצה ישראל… לא לשאת משרה ואף לא להורות… איזה אושר הוא לאדם להרכין את עצמו בגנו ולעקור צנון אשר זרע בעצמו. לקטוף תפוחי עץ אשר שתל בעצמו, ביחוד על אדמת הקודש, בארץ אבותינו."
ציטוט אחר הוא מהזמן שכבר עבר לארצות הברית: "הייתי מאד שמח לעלות לארץ ישראל, אבל אני לא מדבר עברית ברמה מספיק גבוהה…" העילוי פגש את הרב קוק בביקורו בארצות הברית, ואף אירח אותו בשיעור גמרא משותף בישיבה-אוניברסיטה.
[אגב, נושא השיעור היה בין "מודה במקצת" ל"הודאת בעל דין", ועל שורשי ההבדל בין דעותיהם כתבתי בספרי מרבדים חלק ב', בבא מציעא סימן ג'. ככלל, "ישיבת רבי יצחק אלחנן" ניסתה לפתות כמה מגאוני אירופה להישאר ולשמש בה כראשי ישיבה. ר' ברוך בער ליבוביץ מסר בה שיעורים במשך תקופה, וכן רבי שמעון שקאפ. מ.ד.]
בעקבות המאמר שלך השבוע ב"גילוי דעת", חשבתי שיכול להיות שהרב קוק הציע לעילוי לעלות ארצה, באותה הזדמנות, והאמירה הנ"ל הייתה תגובתו, אחרי ששמע את שיעורו של הרב קוק בעברית. (למרות שבאמת הוא ידע עברית טוב מאד).
בסופו של דבר, בתו של העילוי (אמא שלי) בנו (דוד שלי), וארבעה בני דודים (נכדים של העילוי) עלינו ארצה בשנות ה-60. במידה מסוימת הצלחנו להגשים את שאיפתו…" ■
meirdorfman@gmail.com
