01
פרשת ויקהל עוסקת בנדבה שהביאו בני ישראל כתרומה למשכן. ההתנדבות הייתה מעל ומעבר עד שהתורה מתארת ש״ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא״ (אגב, המושג ״ימי מילואים״ לקוח מעבודת המשכן שבו ״מילאו״ את ידי העמלים בעבודה; כך שבתרגום לימינו נאמר למשה שהגיעו מאה ועשרים אחוזי התנדבות למילואים וניתן לשחרר קצת…).
02
שלא במקרה, בשבת זו נקרא גם ״פרשת שקלים״ שמתארת את חצאי השקלים שהביאו בני ישראל לעבודת המשכן. אנו קוראים אותה מספר שבועות לפני חג פורים כדי ״להקדים שקלינו לשקליו של המן״ שניסה לשחד את אחשוורוש בעשרת אלפים שקלי כסף על מנת שיסכים להשמיד את העם היהודי; סיכון גדול דורש התנדבות גדולה.
03
העיקרון הוא אחד: בעת שעם ישראל נמצא בעמדה של תרומה מעל ומעבר – גם הישועה מגיעה מעל ומעבר. האסון שנחת עלינו בשמחת תורה היה מעל ומעבר, אולם הוא גם עורר גבורה והתנדבות מעל ומעבר, והמלחמה – שאנו רק בתחילתה – גם תצמיח ישועות מעל ומעבר.
04
השבוע האחרון של חודש אדר א, הוא קו התפר בין חודש אדר א לאדר ב. הסיבה עבורה השנה ״מתעברת״ ונולד חודש אדר ב׳ הוא על מנת לגשר על הפער בין ״שנת השמש״ ל״שנת הירח״. כדור הארץ סובב סביב השמש במהלך 365 ימים ואילו הירח משלים את 12 הקפותיו סביב כדור הארץ ב354 ימים. מכיוון שכך, אחת למספר שנים, נוצר פער בין התאריך שבו אמור לחול פסח (שתלוי בקידוש החודש של הירח בלוח השנה העברי) לבין עונת האביב (שתלויה במצב כדור הארץ מול השמש). עיבור שנה מאפס את המערכות וגורם לחג החירות לחול דווקא בפריחת האביב.
05
הרעיון הרוחני שעומד מאחורי הוא שכוכב השמש מבטא את האידאל, מקור האור; ואילו כוכב הירח, שסופג את האור, מבטא את המציאות כפי שהיא. עיבור שנה מגשר על הפער בין השמש לירח, בין האידאל לבין המציאות, בין הרצוי למצוי. ״לשם יחוד קודשה בריך הוא – ושכינתה״.
02
יש אנשים שתפקידם להצביע על הפער בין הרצוי למצוי; ויש אנשים שתפקידם לעבר שנה ולהצביע כיצד אט אט מצטמצם הפער ונולד לנו חודש ״אדיר״. למרות המצב המורכב בו אנו מצויים ניתן להבחין בניצני האביב – צה״ל מכריע את החמאס בדרום; המדינה ערוכה במצב טוב יותר לקראת המערכה בצפון ובשאר הזירות; רוב מוחלט של הציבור היהודי מאוחד סביב הציר המסורתי-לאומי. חדי עין יבחינו זאת אפילו בפער בין תוצאות האמת של הבחירות המקומיות לבין סקרי-שקרי השמאל (כרגיל). ״לקדש חודשים ולעבר שנים״. ■
