שיעור בחינוך בכביש 6

אבינועם הרש - מחנך

אבינועם הרש - מחנך

קפה הפוך וחינוך סיפורים

 אני יודע שעם הסמרטפון שלי אין מצב שאני אצליח ליהנות ולהתנתק באמת ולהיות עם הילדים שלי, אז לקחתי בכוונה מכשיר ישן שיש בו רק הוצאת והכנסת שיחות וכל השאר לא מעניין אותי עכשיו

לפני שיצאתי מהאלונית של כביש 6 ניגש אליי אדם שהרגע יצא מגי’פ עצבני עם לוגו של חברת הייטק ידועה ואמר לי:
“סליחה, אפשר שיחה אחת?”.
הסתכלתי עליו ועל הילדים שלו שעמדו לידו. כל הלבוש שלו מזכיר טייפקאסט קלאסי של איש הייטק והבן אדם מראה לי איזה מכשיר נוקיה מעפן 3310 מהסוג שרץ כאן לפני יותר מעשר שנים ומתנצל: “בגלל שהוא מכשיר ישן, אז הבטרייה שלו חלשה במיוחד. בדר”כ זה לא קורה לי רק שעכשיו שכחתי את המטען של המכונית”.
ואני מסתכל על החזות שלו, באמת מיליון דולר. ואני מסתכל על הילדים שלו ,באמת מיליון דולר. ואני מסתכל על המכונית שהרגע יצא ממנה…והמילים שלו פשוט לא מתחברות לי למשפט הגיוני ואני לא מבין מה קשור המכשיר המעפן הזה לאיש ההיייטק שהרגע עומד מולי ואני נותן לו את הסמרטפון שלי ושואל אותו:
“סליחה שאני מתערב, אבל איך זה שאחד כמוך מחזיק מכשיר מתקופת המנדט הבריטי?”.
והוא מסתכל עליי ומחייך ואומר לי:
“יצאנו לחופשה של שבוע בצפון. אנחנו צריכים מכשיר טלפון למקרה חירום אבל אני יודע שעם הסמרטפון שלי אין מצב שאני אצליח ליהנות ולהתנתק באמת ולהיות עם הילדים שלי, אז לקחתי בכוונה מכשיר ישן שיש בו רק הוצאת והכנסת שיחות וכל השאר לא מעניין אותי עכשיו”.
ואני מסתכל על הבן אדם הזה שאני לא מכיר וחושב לעצמי איך שלפעמים אנחנו מקבלים את שיעורי החינוך המדהימים ביותר בעולם מכל מיני אנשים טובים באמצע הדרך והלוואי עליי שאוכל להתנתק ככה למשך שבוע מהסמרטפון שלי.
***
ונזכרתי בשיחת הטלפון שקיבלתי מאמא של תלמיד שלי שאמרה לי בתסכול: “אני לא מצליחה להגיע אליו גם בחופש הגדול. כל היום הוא נמצא מול המסכים. איך שהוא מגיע לבית הוא ישר רץ למחשב ומשם לסמרטפון ושוב למחשב ואנחנו חסרי אונים”.
ואמרתי לה שהבעיה שהיא ציינה עכשיו בפניי אופיינית כמעט לרוב ההורים שאני מכיר ומשתפים אותי בחוסר האונים שלהם ואיך שהילדים שלהם מוקפים בקונסולת המשחקים אקס בוקס וסוני וסמרטפון והוט ומחשב ואינטרנט ולמי יש בכלל זמן להשחיל שניה של חמצן שפוי בפסטיבל רעשי הרקע האלו.
“אבל אתה יודע מה הבעיה האמיתית?” המשיכה ושיתפה אותי:
“אם זה היה באמת בנפשנו, היינו כבר מוצאים את הדרך להתנתק מכל המכשירים האלו ולקחת את הילדים שלנו לזמן איכות. נראה לי שלא רק הילדים שלנו מכורים. נראה לי שבאיזה שהוא מקום זה אנחנו שמכורים ופוחדים מהמפגש הבלתי אמצעי הזה שיהיה לנו מול הילדים. כאילו שהתרגלנו כבר לחיות לידם כאשר כל אחד שקוע במסך שלו. כי איך אנחנו באמת מצפים מהם להפסיק ולהיות מכורים למכשירים, כשאנחנו לא מצליחים להתנתק מהסרמטפון ובודקים ג’ימייל ארבעים פעם ביום?”.

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email

כתבות נוספות באותו נושא

גלילה למעלה