ארוחות שבת, מילים טובות והעוף שביניהם

 שבת סמינריון לפני שנתיים: הקורונה הייתה בהפוגה וארוחות שבת התנהלו כצפוי: שירים, מנה ראשונה, דבר תורה, מנה שניה, שירים, מנה עיקרית… ופתאום פרצופים עקומים.

לא הבנתי מה העניין וניגשתי לתלמידים שלי לברר מה נהיה?
מתברר שהעוף מקולקל. לא טוב.
פתאום אני קולט, תלמיד שלי בכיתה ט', אומר משהו לחבר'ה ואלה מהנהנים בראשים שלהם.
לאחר מכן הוא עבר שולחן שולחן והחל לומר משהו כממתיק סוד לכל הנערים שהנהנו אליו בהסכמה.
ניגשתי אליו ושאלתי אותו מה הוא אמר לכולם?

 הוא ענה לי: "העוף מקולקל, אבל אם אנחנו ניכנס לחדר אוכל ונגיד שהוא מקולקל מישהו שם יחטוף על הראש. זו גם יכולה להיות אישה מסכנה שממש צריכה את העבודה הזו והיא יכולה להיות מפוטרת בעקבות הערה שלנו או לחטוף על הראש מהבוסים שלה. ביקשתי מהחבר'ה שלא יגידו אף מילה רעה על העוף וייכנסו למטבח ויחמיאו על האורז ותפוחי האדמה שיצאו טובים מאוד".
נדהמתי מהתגובה שלו.
אני זוכר שבתות סמינריון שיצא לחדר האוכל לפקשש את המנה המרכזית ומיד העניין דווח למטבח. שכולם ידעו על הפשלה שנעשתה כאן. אי אפשר לשתוק.
מעולם לא העלתי בדעתי לחשוב בצורה רגישה כל-כך על הזולת. שאלתי את התלמיד: “תגיד, מאיפה קיבלת את הרגישות הגדולה הזו? יש כאן במקום עוד מחנכים ורבנים ואף אחד לא העלה בדעתו לחשוב בכלל בכיוון שלך?".
הוא ענה לי:” מאמא שלי. היא סיפרה לי שבתקופת רווקותה, כשהייתה נערה צעירה, היא עבדה במטבח ופעם אחת לא שמה לב ושרפה את כל העוף. היא התפללה שאף אחד לא ישים לב אבל אחרי כמה דקות הגיעו תלונות למטבח על העוף. אחראי המשמרת אמר לה שמכיוון שגם ככה היא הייתה אצלו על תנאי, בסוף השבת היא מפוטרת. מאז בכל פעם שאני נוסע לשבתות סמינריון או שאנחנו הולכים להתארח בשבת ישיבה, אני נזהר שלא להגיד ביקורת על האוכל. אני תמיד משתדל להגיד רק דברים טובים עליו, גם אם לא תמיד הוא טעים לי".
חשבתי לעצמי איך שהתלמיד הזה הצליח במשפט אחד לערער לי את כל מה שהכרתי עד עכשיו על עולם שבתות הישיבה והסמינריונים. בבנק המטרות ששמנו לעצמנו להצלחת השבת היו מושגים כמו: 'הטמעת אידיאלים נכונים לתלמידים' ו'גיבוש ויצירת אווירת שבת' אף אחד מהמושגים הללו לא נקשרו לי מעולם לחדר האוכל עצמו ובמה שהולך בתוך המטבח. אם הייתי יכול, הייתי לוקח את הרגישות הזו של התלמיד הזה, מציב אותה כמטרת על אנושית לחיזוק שריר הסולידריות החברתית ופיתוח המודעות לרגישות לזולת ואומר לחבר'ה:
הנה קיבלתם הזדמנות לראות איך בעזרת ארוחת שבת אחת אפשר להפוך את העולם לטוב יותר. העניין האמיתי פה הוא לא 'איך יצא העוף', אלא האם הצלחתם לשמח דרכו ודרך המחמאות שלכם למטבח את האנשים השקופים שעבדו קשה בשביל להכין אותו. זה בעצם כל העניין.