פרופ’ שאול ליברמן אמר פעם שבתלמוד הכול רציני, אין הומור, מלבד אמירה אחת: “תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם…״. דומני שגם את זה הוא אמר בהומור, כי הרי הוא למד הרבה אצל הרב קוק ואצל ה״חזון-איש״ (בן דודו), וידע מהם תלמידי חכמים. אבל כשם שברור שהתלמוד מלא בהומור, כך גם על הסיפא של דבריו צריך לחלוק. בלשון הרב צבי יהודה קוק: אם אמרו חז״ל שת״ח מרבים שלום בעולם, משמע מדבריהם שאנשי מריבה ומדון אינם תלמידי חכמים…
סיפר לי ר’ אליהו סעידיאן: למדתי בישיבת פורת יוסף בגאולה, ובאישור המשגיח הרב בנציון מוצפי, הייתי משלים מנין לשחרית בבית הרב צב״י קוק. זכורני פעם אחת שביקשו מאחד המתפללים הקבועים לעבור לפני התיבה. הוא השתמט. לחצו, שאלו מדוע לא, ואז הוא השיב: אני מעדות המזרח, הנוסח שלי שונה, אני לא רוצה לבלבל את המתפללים. מיד אמר הרב צב״י בנחרצות ובתקיפות: אתה תיגש לעמוד, ואתה תתפלל בנוסח שלך. הכול מקובל!
ממרבי השלום היה רבי שלמה זלמן אויערבך. זכיתי ללמוד אצל כמה מתלמידיו הגדולים, וראיתי איך תורת השלום, והבריחה ממחלוקת, עברה מהרב קוק לגרש״ז ולתלמידיו, כמו דרכו בהלכה ובהנהגה.
לסיום שנת כתיבתי על הרב קוק אספר שביקרתי אצל הרב שריה דבליצקי זצ״ל בערוב ימיו. ת״ח מקורי, מקובל, מתלמידי הרב חרל״פ והחזו״א, אשר בכמה תחומים בתורה היה חד בדרא. בביקור הוא אמר לי שכדאי ללמוד וללמד כתבי הרב קוק כי הם מעוררים את הלב, ובמקביל צריך לזכור שמאד קשה להבינם כי עמוקים הם ביותר.
לאחרונה אמר לי הרב מרדכי אויערבך, בן הגרש״ז ומממשיכי דרכו המובהקים: אבא לא התחבר לכתבי הרב קוק במחשבה. את “אגרות הראיה״ הוא ודאי קרא, אבל לא את ספרי ההגות הכבדים שלו. אבל אבא היה מעריץ גדול של הרב, והיה אומר לי: הרבה גדולי ישראל ראיתי בימי חיי, אבל מעולם לא ראיתי אדם אחד שגדול גם בהלכה, גם בלמדנות, גם באגדה, במוסר, במחשבה, בהנהגה, בקבלה וכו’ וכו’ מלבד הרב קוק.