ייחודיות קרבן הפסח היא שעיקר מצוותו – באכילה האישית של כל אחד. ומה יעשו הצמחוניים? בכלל, ספר ויקרא שאנחנו עוסקים בו, מלא בקרבנות, ולא רק במנחות מהצומח, ומה יעשו, לכשיבנה המקדש, אלה ה’יוצאים ידי חובה’ במנגל יום העצמאות בטבעול צמחוני…? ומה בכל שבת וחג?
הצייר והפסל התל-אביבי צבי אלדובי למד בירושלים, באוניברסיטה העברית, בשנים תרצ”א-תרצ”ז. בשנת תשמ”ח, כשהיה בן 84, סיפר לי כך: הרב צבי יהודה קוק רצה להיות צמחוני. הוא התייעץ עם אביו הראי”ה, מי שכתב את “חזון הצמחונות והשלום”, ששלל את הרעיון מכל וכל.
וכך הוא הסביר לו: לכל אדם ישנה מידה כלשהי, ואפילו קטנטנה, של אכזריות בנפש. באכילת בשר באה מידה זו לידי ביטוי. אם היא לא תתבטא באכילת בשר, היא עלולה להתפרץ באכזריות כלפי בני אדם, חלילה. – אם כך, שאל הבן, מדוע לתלמידך הגדול, הרב הנזיר, התרת לנהוג בצמחונות? – הרב הנזיר שונה, השיב הרב קוק, הוא בעל נפש נדירה. נפשו כל כך מתוקנת עד שהיא נקיה לגמרי מכל מידה של אכזריות.
ואכן, נתפרסמו אגרות של הרב קוק לבנו, בצעירותו, כשהיה בלימודים הרחק מהבית, שבהן הוא מפציר בו להקפיד על אכילת בשר. הוא מסביר לו שהוא מוכרח לשמור על בריאותו, ומבקר את אלה המדלגים לדרגות רוחניות לא להם.
האם הרב קוק בעצמו נהג לאכול בשר? קשה לדעת היום, כשרוב האנשים שיכולים לזכור דבר זה כבר אינם איתנו. מסתבר שלפחות בשבתות וחגים ובסעודות מצוה אכל בשר. כך טען גם הרב שאר ישוב כהן, רבה של חיפה ובן הנזיר. קראתי פעם סיפור על התנזרות הרב קוק מבשר בערוב ימיו, מסיבה אחרת לגמרי. כידוע, היתה קבוצה בעדה החרדית שפרשה מהנהגת בית הדין הירושלמי הרשמי של הרב קוק, והקימה בד”ץ פרטי עם שחיטה נפרדת.
לא זו בלבד אלא היא אף החרימה את שחיטת בית הדין של הרב קוק. וכעת, מאיזה בשר יאכל הרב? אם יאכל משחיטה שלהם, הרי שהוא מעודד את הפרישה ובחשש “לא תתגודדו”. אם יאכל מהשחיטה של בית הדין שלו, הרי שהוא עובר על החרם שהחרימוהו אותם גדולי תורה לשיטתם, ולכן עדיף שלא לאכול
דומני שאין זו עדות עובדתית אלא סברה ורעיון המתאימים להיאמר על ידו. ואולי העמימות שבמנהגו האישי מכוונת היתה להביע את המורכבות, שאכילת בשר שאינו של מצוה תלוייה בדרגה רוחנית אישית.