בחמישי שעבר נפטר רבי שלמה פישר, גאון נדיר מגדולי התורה שבדור. רבים מאיתנו זכו לשמוע תורה מפיו מכיון שהרביץ תורה בכל בית מדרש שאליו נקרא. כיהן כראש ישיבת איתרי, כאב"ד ירושלים, 'חרדי ירושלמי' לחובבי ההגדרות. אינני חושב שהיה ממעריצי הרב קוק. אצלו גדול האחרונים מאז הגר"א(!) היה ה'חזון-איש'.
פעם הוא המליץ לי: 'כדאי שתלמד בת"א את כתבי הרב קוק, במיוחד האישיים, תראה להם את "חדריו", למשל, שאר רוחו וגודל נשמתו ירוממו את האנשים, גם בתוכן וגם בסגנון הכתיבה'. ואז דיבר בכאב על היחס של רבים בציבור החרדי לרב קוק, וסיפר את הסיפור הידוע, שבהנחת אבן הפינה לישיבת נובהרדוק בבני ברק נאם הרב קוק. גם החזו"א היה שם, הביאו לו כסא לשבת, והוא סירב באמרו: 'התורה עומדת!' ונשאר לעמוד כל זמן דרשת הרב קוק, שהתארכה ביותר. ואז הסביר ר' שלמה שהחזו"א הכיר היטב את המחלוקות והפשקווילים נגד הרב קוק, ועמידתו היתה מכוונת מראש, כמחאה וכהדגשת כבוד התורה.
הוא המשיך והביע את בקורתו על הוצאת שבתי פרנקל, שברמב"ם עם המקורות התעלמו מכתבי הרב קוק. 'האם לא היה ראוי שיביאו את "שבת הארץ" בהלכות שמיטה ויובל, למשל?' וכן הזכיר את המעשה הידוע על אברך שערך ספרים ב'מכון ירושלים', שסירב להזכיר מקורות מהרב קוק, ופוטר ע"י מנהל המכון הרב בוקסבוים.
האברך תבע את מנהל המכון לדין תורה אצל הרב אלישיב, שהצדיק לגמרי את מנהל המכון. 'הרי הרב אלישיב ומשפחתו היו כמשפחה אחת של הרב קוק', אמר ר' שלמה, 'לא יודעים את זה? שיקראו את "אגרות לראי"ה", מכתבים ששלחו גדולי ישראל לרב קוק, וידעו מה חשבו עליו, באילו תארים מופלגים הכתירו אותו. אלא מאי? אומרים הקנאים: מי שכתב לו מכתבים היה צריך את עזרתו בממון, בהשגת סרטיפיקט וכדו'. ועל כך אני אומר: בזה הוסיפו חטא על פשע. האם כל גדולי ישראל בעיניהם הפכו לכת חנפים?
אתה יכול להגיד את כל זה בשמי לכל מי שירצה לשמוע'. אז הנה אמרתי.