חד המעבר בין יום הכיפורים לחג הסוכות 'זמן שמחתנו'. הרושם של הצום והתפילות עדיין לא פגו. עדיין נתונים תחת השאיפה לשינוי פנימי ומשמעותי. וכעת מעבר למצב רוח שונה, כעת עסוקים בפועל במצוות בניית הסוכה וקניית ארבעת המינים, לא עסוקים בווידויים וצומות אלא בצד חבוי של החיים, הטבע, הסוכה, ריחות ארבעת המינים וכמובן בשמחה שבכל אלו, שמחת חג הסוכות.
סמיכות זו טעם יש בה והוא ההתרגלות לבניית כוחות הנפש שלנו בהדרגה. יש פעמים שאדם מרוב מצב רוח נעלה מקבל על עצמו להשתפר ולעשות שינוי משמעותי בחייו, אך לאחר שוך ההתרגשות, לאחר החזרה לשגרה, כשהתלהבותו מצטננת, הוא מתקשה לעמוד בקבלותיו ובהחלטותיו ופעמים אף מתחרט על כך.
באה התורה ללמדנו שאחרי 'איפוס' החטאים ביום הכיפורים, כעת אנו כדף חדש וצריך לבנות את עולמנו בצורה נכונה, כעת הזמן לייסד בתוכנו את העבודה העצמית שלנו שעיקרה השמחה במעשינו.
כיצד מגיעים לשמחה אמתית? רק על ידי חיבור לדברים משמעותיים. השמחה היא הרמוניה ושלמות בין כוחות הגוף שלנו לבין כוחות הנפש. האיזון הנכון והמדויק בין שאיפות הגוף לשאיפות הנשמה הוא זה שגורם לאדם שמחה. מיד בצאת יום הכיפורים אנו מתחילים בבניית הסוכה, הסוכה המבטאת יותר מכל את ענני הכבוד שזכו להם ישראל בצאתם ממצרים, את החיפוי האלוקי עלינו כעם וכיחידים, להסתופף תחת כנפי השכינה ממש, אך לא רק ברוחניות מדובר כאן, אנו מצווים בשמחת החג לאכול בשר ולשתות יין, לסעוד את סעודותינו בסוכה, לישון בסוכה.
מציאות שלמה זו גורמת לנו לשמחה אמתית, כך נבנית בתוכנו ההכרה שדברים רוחניים אינם מעיקים, חלילה, אלא משמחים אותנו. כהמשך השמחה של כפרת העוונות ביום הכיפורים אנו בונים קומה נוספת של שמחה בעשיית המצוות. ממצב של צמצום וביטול המתבטא בצום ובעינויים ביום הכיפור, למצב של 'תשבו כעין תדורו', הסוכה היא הרחבה ועונג לגוף ולנשמה.
האיזונים מובילים את מילוי משימתנו בחיים. כבר בתחילתה של שנה אנו מאזנים על ידי חגי תשרי את היחס הנכון בין הרוח ובין החומר, בין החול ובין הקודש. אנו שמחים ושלמים בכל מעשי ידינו ומחברים שמים וארץ.
חג שמח! ■
