בראש השנה הכותל המערבי לובש חג. כמה מסירות נפש התגלתה כאן במהלך הדורות. יהודים עשו הכול ואף הגיעו לסכנת מוות כדי לזכות ולהגיע קרוב למקום

לקראת החגים הבאים עלינו לטובה נוהגים לצאת למסעות קניות של תכשיטים וכלים ומכשירי חשמל ומלבושים ושאר טובין, כמו שהתלמוד הבבלי אומר: "חייב אדם לשמח בניו

כבר עברנו את יום הכיפורים, ובכל זאת אינני יכול להתעלם מהסיפור הזה, שרלוונטי לכל השנה ולכל החיים כולם. ביום הכיפורים לפני 11 שנה החלטתי שאני

בימי קורונה אלו, שאנו מדברים רבות על 'טעם' ועל 'ריח', מזכיר לנו הדבר את ארבעת המינים. עם האתרוג אנו יכולים להסתדר, אך הערבה, שאין לה

הנביא זכריה דורש מכל הגויים לחוג את חג הסוכות ואף מאיים עליהם: "אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם… וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם" (זכריה

יצחק מאיר, זמר ויוצר יצחק מאיר, זמר ויוצר, בן 39, נשוי לתמר. אנחנו הורים לארבעה, גרים בפרדס חנה. גדלתי במושב גמזו. הוריי הם הרב אליאב

יש פרידות רבות במעגל חיי האישה. למשל, גיל ההתבגרות. זו פרידה, לא פתאומית אומנם, מהילדות, כשהילדה עוטה פתאום דמות של אישה קטנה, ומאחורי הדמות הכאילו

אני רוצה להגיע לפני כניסת השבת להדליק נרות בבית של אימא שלי", אמרה לי האישה שהוצאנו מהכפר ביום שישי. השבת מחזירה אותנו לזיכרונות ילדות, לבית ההורים.

בראש השנה ניצבים כולנו לבחון את נהיגתנו-התנהגותנו בשנה החולפת (מתוך השנה המלאה – חצי שנת קורונה). שנת תש"ף מסתיימת בהרגשה שלצערנו לא הגשמנו את ההבטחה לשפר