חפשו תמיד את הילד האלרגי

קיבלתי השבוע את המכתב הזה, והוא נראה לי מלמד מאוד:
“שלום אבינועם. אני עוקבת אחר הפוסטים וסיפורי ההשראה שלך, וחשבתי לשתף במקרה האישי שלנו.
אתמול בערב התקשרה אלינו המורה לדרמה לעדכן אותנו שהילד שלנו אמור לככב, להגדרתה, בהצגה הראשית שהכיתה שלו (כיתה ד') מעלה לקראת חנוכה.
הילד שלנו נעזר בקביים עקב מום מולד.

אבל אותם הורים מפספסים את הנקודה העיקרית: הילדים שלהם קולטים הכול, והשיעורים לחינוך העמוקים והחשובים ביותר לחיים נצרבים בנשמה שלהם דווקא כאן ועכשיו.

 מאחר שמאז ומתמיד לא רצינו להכביד על המערכת וידאנו תמיד שהכיתה שלו תהיה מונגשת (לבית הספר יש שתי קומות, ובאופן פרדוקסלי אין בו מעלית, כלומר הילד שלנו לא יכול, אם הוא רוצה, לשחק עם תלמידים מהקומה השנייה, כי אין לו איך להגיע אליה. הזוי!), ובזה בעצם הסתיימו הבקשות שלנו בשביל שלא להכביד.
בכיתה א' ובכיתה ב' ובכיתה ג' הוא תמיד מצא את עצמו מחוץ להצגות, כי המורות לא מצאו לנכון לתת לו מקום. ברור לי שלא בכוונה, ובכל זאת זה כאב לו מאוד.
השנה בכל אופן הגיעה מורה חדשה לדרמה, וכבר לפני חודשיים הבנו שהיא התחילה לעבוד עם הילד שלנו בשעות הפרטניות שלה, כי המנהלת אישרה לה להשקיע אותן בילד שלנו. כך היא וידאה שגם התפקיד וגם הטקסטים והתנועות יהיו מותאמים לילד.
מבחינת הילד שלנו אנחנו מרגישים שהדימוי העצמי שלו קיבל זריקת מרץ. העיניים שלו נוצצות, וסוף-סוף הוא מתהלך בגב זקוף ומרגיש חלק מהכיתה הזו.
מורה אחרת אמרה לנו שהמורה לדרמה נשארת לפעמים מעבר לשעות שלה בשביל שהתנועות שלו יהיו מושלמות וההצגה תצא כמו שצריך.
אני מאחלת לכל התלמידים בישראל לקבל מורה כמו המורה מיכל, ואנחנו מודים לאלוהים שנתן לנו אותה".
* * *
כולנו רוצים להרגיש שאנחנו מחנכים את הילדים שלנו להכלה ולקבלה ולהסתכלות בגובה העיניים גם כשמדובר בילדים עם מורכבויות, אבל לפעמים אני שומע על הורים לילדים אלרגיים שמעבר למורכבות הבסיסית שהם צריכים להתמודד איתה מתמודדים גם עם הורים בעלי פתיל קצר שלא תמיד הילד האלרגי עם המורכבויות שלו בא להם טוב בעין: מי צריך את כאב הראש הזה של מה אסור ומה מותר ובלי ביצים ובלי בוטנים, ויאללה, כמה אפשר כבר לאכול את הראש עם כל ההגבלות האלה?
אבל אותם הורים מפספסים את הנקודה העיקרית: הילדים שלהם קולטים הכול, והשיעורים לחינוך העמוקים והחשובים ביותר לחיים נצרבים בנשמה שלהם דווקא כאן ועכשיו. אימא שמכינה במיוחד עוגה ללא הרכיבים האסורים על החבר האלרגי של בנה לא צריכה לדבר על הכלה וסבלנות; הילד שלה כבר יספוג את הערכים האלה דרך הוורידים, וקבלת האחר תיכנס למחזור הדם שלו.
או אם תרצו, כמו שאמרה לי אימא אחת: "אתה יודע כמה נלחמתי בשביל שהילד האלרגי יהיה דווקא בכיתה של הילד שלי ולא בכיתה אחרת? אתה יודע איזו זכות זו?"