השתלמות מול המראה

תמונה של אבינועם הרש - מחנך

אבינועם הרש - מחנך

קפה הפוך וחינוך סיפורים

פתאום באמצע הלימודים נעלם לו מורה לכמה ימי השתלמות ומוצא את עצמו מוטרד אחת לשעה בקפה ועוגה (ועוגיות פריכות מהבילות שמתפרקות בפה ושטרודל בטעם שאין כאן מקום להאריך נוסף על שלוש ארוחות במתכונת פנסיון מלא), וחוזר לבית הספר בחיוך מדושן עונג ותוספת של ארבעה קילו למשקלו. לא כולל.
ואולם נראה שחשובה לא פחות מההשתלמויות עצמן ומהדברים החדשים שנלמדו שם הייתה גם ההזדמנות החוזרת שלי לחזור לספסל הלימודים ולהזכיר לעצמי כמו מסע במנהרת הזמן איך אני, מחנך כיתה, מתנהג כתלמיד. ומה אני אגיד לכם? אכן, תמונות קשות, יונית. 

אם ההרצאות מעניינות, אין לנו בעיה. אנחנו מקשיבים ונהנים. העניין מתחיל באלו שקצת פחות באות לנו טוב.
ואז התחדדה לי תפיסת החוויה של התלמידים ומה הם באמת מרגישים כאשר עומד לפניהם מורה שלא מצליח להעיף אותם או לחלופין כשחומר הלימוד לא בא להם טוב. אחרי חמש דקות שהשתדלתי לנסות ולשמור על עניין הבנתי שאני והמרצה ככל הנראה ניפרד כידידים. בתוך זמן מועט נהפך קולו לרעש רקע מעומעם ומצאתי את עצמי נשאב לסיפור מרתק ומדהים: "אלף דברים שאתה יכול להספיק עד להפסקה". בואו נסכם רק שלמעט פתרון הסכסוך האזורי ברואנדה הספקתי די הרבה.
מאחר שאני מבוגר ומחנך בעצמי, ודאי השתדלתי שלא להפריע למרצה ובטח לא לתת לו את התחושה המזלזלת של מישהו שלא מקשיב, אולם לא יכולתי שלא לדמיין משחק סימולציה שבו אני נתקל במקום במרצה החביב במישהו בעל עיניים בגב שדורש הקשבה מלאה. נניח בעצמי. זה היה נראה בערך כך:
אני המורה: "אתה שם בסוף, איך אמרת שקוראים לך?"
אני התלמיד: "אבינועם. אמממ… למה?"
אני המורה: "סתם כי בא לי לשאול אותך איך אתה מרגיש. עכשיו תחזור בבקשה על המילה האחרונה שאמרתי”.
אני התלמיד: "אמממ… שאמרתי”?
אני המורה: "כן. יודע מה, עזוב את המילה האחרונה. תחזור בקצרה על מה שדיברתי בחמש דקות אחרונות. או בעשר. עזוב אותך. אתה יכול לחזור בבקשה על משהו אחד שאמרתי”?
אני התלמיד: "אמממ… לא. לא ממש הקשבתי, המורה".
אני המורה: "הבנתי. גש אליי בבקשה בסוף השיעור".
אבל בגלל שאנחנו בעולם המבוגרים, ולא נעים, הסימולציה הזאת תישאר ככל הנראה בגדר הדמיון.
למוחרת הגעתי לבית הספר ונתקלתי בתלמיד שלא הקשיב לי והיה עסוק במשהו אחר. באופן מדהים הוא נראה ממש כמוני, רק שכעת במקום למקד אוטומטית את חוסר ההקשבה שלו ביכולת הריכוז של התלמיד ראיתי את ידו של התלמיד, ידי שלי, מורמת באוויר. סימנתי לו שהוא יכול לדבר, ואני התלמיד שאלתי אותי: "המורה, יכול להיות שאתה פשוט משעמם או מגיש את החומר לא מספיק מעניין?

שתפו

כתבות נוספות באותו נושא

היום הרת עולם

לעיתים‭ ‬לא‭-‬נדירות‭ ‬מגיעים‭ ‬אל‭ ‬בתי‭ ‬החולים‭ ‬תינוקות‭ ‬ואימהות‭ ‬במצבים‭ ‬קשים‭

תנו צל״שים לגיבורים

אחרי‭ ‬מלחמת‭ ‬ששת‭ ‬הימים‭, ‬מערכה‭ ‬היסטורית‭ ‬וקצרה‭ ‬שהסתיימה‭ ‬בניצחון‭ ‬מהיר‭,

ואיפה הקדושה שלי?

אני‭ ‬אמא‭ ‬צעירה‭ ‬לשלושה‭ ‬ילדים‭ ‬מתוקים‭, ‬אבל‭ ‬כבר‭ ‬שנים‭ ‬מלווה‭

סימני דרך

במסכת‭ ‬כריתות‭ (‬ו‭, ‬א‭) ‬נאמר‭ ‬‮"‬אמר‭ ‬אביי‭ ‬השתא‭ ‬דאמרת‭ ‬סימנא‭

בוחרים בשופר הגאולה

הרשימות‭ ‬לכנסת‭ ‬הוגשו‭ ‬בשעה‭ ‬טובה‭ ‬ומוצלחת‭, ‬ואנחנו‭ ‬קיבלנו‭ ‬ראש‭ ‬שנה‭

שנת פז

01‭ ‬ קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו       

חיבוק מלמעלה

החיים‭ ‬מזמנים‭ ‬לכולנו‭, ‬מעת‭ ‬לעת‭, ‬רגעים‭ ‬של‭ ‬מצוקה‭, ‬חשש‭ ‬או‭

האם הוא מרגיש בטוח

בעידן‭ ‬המודרני‭, ‬מערכות‭ ‬בקרות‭ ‬איכות‭ ‬של‭ ‬בתי‭ ‬הרפואה‭ ‬עוסקות‭ ‬יומם‭

רואים רחוק

מוצא אחרון: הרב קוק שולח ל״חפץ חיים״ אחד‭ ‬המגיבים‭ ‬לטור‭