1. כתב לי הרב אברהם וסרמן, רב בית כנסת ‘גבורות מרדכי’ בגבעתיים, שחקר את החזון של הרב קוק ביחס לתנועת דגל ירושלים (מחקרו התפרסם כספר בשם “קורא לדגל”), על פולמוס שהתנהל סביב ענין הר הבית והמקדש עוד בימי הרב קוק. בעיר העתיקה הוקמה ישיבת “תורת כהנים” ללימוד הלכות המקדש. הרב קוק עמד בנשיאותה וכתב על חשיבות היוזמה ללמוד הלכות עבודת המקדש בסמיכות למקום המקדש. הדברים זלגו גם לעבר אנשים שאינם בני ברית, בבריטניה, והרב קיבל מכתב מההנהלה הציונית ובו הם מבקשים ממנו להבהיר אם אכן חושב הוא לחדש עבודת המקדש בדורנו. בתשובתו הוא מבהיר עד כמה כל הציונות תלויה בקודש, ולפי הזיקה למקום המקדש כך תגאל ארץ ישראל כולה. ליבנו צריך להיות שם, וחשוב שגם האומות יידעו אמת זו, שלא ויתרנו על מקום המקדש ועל השאיפה לבנותו מחדש, כשיהיה בידינו, גם אם יארך הזמן לכך.
2. בעקבות המדור, סיפר לי ר’ אליהו סעידיאן, שלמד כבחור צעיר בישיבת פורת יוסף בגאולה, והיה מתפלל שחרית בבית הרב צבי יהודה קוק, שפעמים רבות רצו להעלות אותו לתורה אבל הוא התבייש, הרגיש זר, סירב. עד שפעם אחת הרב צבי יהודה שם לב לכך, ניגש אליו והוליך אותו בחמימות אל עבר הבימה לעליה לתורה.
3. סיפר לי שופט בית המשפט העליון צבי טל ז”ל, שכשהוצע לו להתמנות לשופט, הלך להתייעץ עם הרב שאול ישראלי, ראש ישיבת מרכז הרב, תלמיד הראי”ה קוק, שהמליץ לו לא להתמנות לבית משפט שאינו שופט ע”פ תורה, ואילו הרבי מלובביץ’ אישר לו להתמנות כדי להשפיע במה שניתן, רק ביקש שיוסיף עשיה של קדושה כנגד זה. בעקבות בקשה זו פתח את שיעור הדף היומי בבית כנסת סוכוטשוב בבית וגן, שיעור שקיים עשרות שנים עד היום. התקשרתי לאחל לו מזל טוב בסיום הש”ס האחרון, ואמרתי לו שבע”ה אתקשר שוב לאחל מזל טוב בסיום הבא…
