פרטי המקרה > בבניין רב קומות חדש רכשו משפחת חיים ומשפחת שלווה דירות סמוכות בקומה החמישית. לצד כל דירה עמד שטח קטן, שעל פי התכנון הראשוני נועד להיות שטח להנחת מזגנים ולתליית כביסה. בפועל, כל השכנים, ביניהם גם משפחות חיים ושלווה, סיפחו שטח זה לשטח המגורים של הדירה.
משפחת חיים גם פתחה חלון בקיר, בגודל של כמטר על שני מטרים. החלון עשוי זכוכית אטומה. לטענת מר חיים, הדבר נעשה לאחר אישורה של גברת שלווה.
גברת שלווה טוענת שמעולם לא הסכימה להקמת החלון. החלון המדובר סמוך מאוד לחלון המטבח שלה ובניצב לו, ויש בפתיחת החלון המדובר משום היזק ראיה משמעותי, שכן רואים מקרוב חלק גדול מהמטבח.
מר חיים מודה שמשפרצו את חור החלון בקיר, עוד טרם התקנת חלון קבוע, מחתה גב' שלווה בפניו על החלון, אלא שלטענתו הסכימה מראש לדבר, וייתכן שכשהסכימה לא הבינה את המשמעות של הסכמתה. עוד הוא טוען שניתן לראות בכל מקרה חלקים מן המטבח דרך חלון אחר בבית, ועל חלון זה אין עוררין כיוון שהוא נוצר על פי התכנון הראשוני של המבנה. למרות ההסכמה מראש, משפחת חיים מוכנה לקבע את החלון באמצעות ברגים, כך שלא ניתן יהיה לפותחו.
משפחת שלווה אינה מסכימה לכך, משום שעצם מציאות החלון מאפשרת את פתיחתו בעתיד וגם פוגעת בתחושה הבטוחה שלא רואים אותך. לטענתה, על משפחת חיים לסגור את החלון בקיר אבן או בלבני זכוכית.
פסק הדין > מקור האיסור לפתוח חלון במצב בו נגרם היזק ראיה הוא במשנה במסכת בבא בתרא[1], הקובעת שאסור לאדם לפתוח חלון לחצר השותפים. המדובר בחצרות שהיו נוהגים לעשות בהן שימושים שרגילים לעשותם בצנעה.
משנה סמוכה[2] קובעת שאין לפתוח חלון לחצר השותפים מול חלונו של שכנו, אף במקום שיש לו היתר לפתוח חלון לחצר השותפים מכח החזקה. בנוסף, אין להרחיב את גודל החלון: “היה קטן – לא יעשנו גדול, אחד – לא יעשנו שניים”. הגמרא לומדת את העיקרון שיש ליצור מצב בו לא רואים מבית אחד את אשר מתרחש בבית האחר, מהאמור בפרשת בלק: “’וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו’, מה ראה? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה, אמר: ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה”.
ברשב”ם (ד”ה: ‘חלון כנגד חלון’) מפורש שאסור לפתוח חלון כנגד חלון “אלא משהו ירחיק זה שלא כנגד זה”. דהיינו, די בהסטה של החלון החדש, אף שאפשר עדיין לראות את חלון השכן. הרמב”ן מסביר (ד”ה: ‘הא דתנן’) שכיוון שמדובר בחלון שבכל מקרה פתוח לחצר השותפים, אזי אם חפץ פותח החלון להציץ לבית שכנו. על כן, אסור לפתוח חלון כנגד חלון, משום שכך הופכת אפשרות ההצצה לקלה מאוד ונעשית תוך כדי התנהלות רגילה. לעומת זאת, בהסטה של החלון, הגם שאם יתאמץ הפותח להביט לבית שכנו יצליח – כך הוא המצב גם כעת משום שהוא יכול להביט לרשותו מהחצר המשותפת, ואם כן נשאר המצב הקיים על כנו ו’אין כאן ריבוי נזק’.
הפוסקים בספרי האחרונים[3] דנו האם דין היזק ראיה מבוסס על האיסור של המביט לראות תשמישים צנועים של השכן; או שמא עיקרו ועניינו הוא שבמצב בו יש אפשרות להיזק ראיה, הדבר מונע שימוש של הניזוק בשטח שלו באופן חופשי. לפי האפשרות הראשונה, יש לבחון את רמת הנזק מן הבחינה האובייקטיבית – עד כמה ניתן לראות תשמישים צנועים, ואילו על פי האפשרות השנייה, יש לתת דגש על ההיבט הסובייקטיבי של הניזוק – עד כמה השכן חש שנפגעה צנעתו. נפקא מינה נוספת: כאשר ראובן פתח חלון בהיתר, כיון שהיה כותל מפריד בין החלון לחצרו של שמעון, ואחר כך הכותל נפל, על מי מוטלת החובה לחזור ולבנותו? מדברי הרא”ש בתשובותיו[4] משמע כאפשרות השנייה, שכתב “והגינה נפסדת כי אינו יכול להשתמש בה תשמיש צנוע מפני היזק ראייתו”. לדעת בית הדין אין הכרח בראשונים, שכן יש מחלוקת בכך שיש להתייחס גם לפגיעה באפשרות השימוש של הניזוק, בייחוד במצב בו הפגיעה היא מובהקת.
בית הדין סייר בדירה והתרשם שאמנם ניתן לראות את מטבחה של משפחה שלווה גם מחלון אחר בבית, אלא שאותו חלון הוא מרוחק. לעומת זאת, החלון המדובר הוא קרוב מאוד ואכן יוצר תחושה קשה של פגיעה באינטימיות לה זכאית כל דירה. על כן, יש בחלון זה היזק ראיה..
לסיכום, בית הדין קבע שיש היזק ראיה בחלון. לבית הדין נותר לדון בשאלות: האם מתקבלת טענת משפחת חיים שפתיחת החלון הייתה בהיתר? והאם די בחסימת האפשרות לפתיחת החלון? ערך: הרב סיני לוי
1דף נט ע"א. 2דף ס' ע"א. 3אבן האזל פ"ב מהל' שכנים הלכה ט"ז; וחזון יחזקאל (על התוספתא בב"ב פ"א הלכה ה').4תשובה צ"ח אות י' סוף ד"ה וכ"ש בנידון זה.
במסגרת מצומצמת זו הבאנו רק את תמצית הדברים.
פסקי דין מלאים ניתן לקרוא באתר רשת בתי הדין
ארץ חמדה – גזית: www.eretzhemdah.org/beitdin
